א' בעז"ה שבנים ובנות פה ירימו את הכפפה, מסכים איתך. אין בזה שום בושה.

ב' מבין אותך לחלוטין.

זה הגיוני אבל אכן נשמע מוזר.

מידי פעם שאלת מיצוי הפוטנציאל של הפורום עולה,

ואז בדיונים שוב מתברר שאם יש פתרון מושכל - הרי שהוא דורש הרבה הגדלת ראש

והשקעה, שהם דורשים זמן וסבלנות שלרובנו הגדול פשוט אין.

(יש בהחלט גם רעיונות מוצלחים שיצאו לפועל - חברים למען חברים למשל.)

אם יש לך רעיון - קדם אותו!

יש פה ב"ה רקורד משובח של זוגות פורום (צריך לזכור שזו ממש לא מטרתו הראשית של

הפורום, אלא בעיקר לעזור ולהיעזר),  ההישג גדול יותר לאור העובדה שיש פה ב"ה חבר'ה

עם סטנדרט דוסי גבוה, שממילא מתקשים עם הרעיון של מפגשי פורום מעורבים שהיה

בכוחם לתת תנופה רצינית מאוד לעניין הזה.

אם אתה לא אברך - אז למה אתה רוצה אחת כזאת?

אתה מחפש מההתחלה מישהי שתהיה ברמה דתית מעליך? למה?

מה זה עוזר?

הרי אתה לא בישיבה עכשיו, אז מה יועיל שהיא הייתה מוכנה שתישאר שם?

אם אתה מחפש רמה דתית מסויימת - סבבה, אבל זה לא תלוי בכמה זמן היית בישיבה או כמה זמן היא הייתה במדרשה 

אלא בבנאדם עצמו ולא בהגדרות חיצוניות

אלא הוא שואל כדי להבין אם למיועדת יש מסירות נפש על התורה.

ואת זה הוא מחפש.

אני חושבת שזאת דווקא שאלה יפה.

(אבל כמו בכל בירור - צריך לקחת בחשבון שיש בנות עם מסירות נפש גדולה, שלא מתאים להן להתחתן עם אברך...)

אני פיתחתי ומשקיע המון בכלים. מה תעשה איתם? זו בחירה שלך.

ב"ה

הבעיה בלהציע את עצמך בפורום עצמו היא שזה לא פרקטי, כי אנשים לא רוצים לחשוף את עצמם בפומבי.

לכן אני מצרף שאלון מקיף במיוחד:

20120731162957.doc

אני מציע שהמערכת תשים הודעה שתשאר למעלה באופן קבוע שתכלול את השאלון ותציע למשתתפי הפורום להחליף רווקים מול רווקות פרטים במסרים אישיים - ולהריץ עניינים, בלי לבזבז זמן בירורים מיותרים! לברר הכל אחד מול השניה. ומקס' אפשר גם להחליף מס' פלאפון של חברים. ובעז"ה, ננצח!

אני אישית אשמח להחליף עם המעוניינות...

מומלץ, מנסיון...

אתה אמיתי? על זה תקום או תיפול ההחלטה שלך?! מה הפלא שכולם מדברים על רווקות מאוחרת

באמת שאלון מגוחך משהו

לא על זה תקום ותיפול הצעה.

אבל זה הרבה יותר אומר על הבן אדם מהשאלונים הטכנים של השדכניות של מה ההורים עובדים, מה הגובה, איפה היא למדה ומה האופי שלה(וגם התשובות על השאלות האלה תמיד זהות... היא דוסית פתוחה וחמודה, לא רועשת מידי אבל גם לא שקטה מידי...)

דווקא שאלון כזה הרבה יותר משקפף במי מדובר.

בלי להתנשא, כדאי שתקרא שוב את מה שכתבת. תעורר

למה חשוב לך שתהיה מוכנה (תיאורטית) להיות אברכית?

כי אם כן - זה אומר שהיא תורנית מאוד, חשוב לה להקים בית של תורה וכד'?

אז במקום לברר בעקיפין את מידת תורניותה של הבת - תשאל על כך באופן ישיר (כמובן בצורה הנכונה: שהאדם שאתה מברר דרכו על הבחורה לא יבין שאתה רוצה לשמוע x... שהשאלה לא תגרום לממליץ לדבר באופן מסויים ואולי שגוי/לא מדוייק).

אין צורך לבדוק את העניין בשאלה אם תרצה להיות אברכית או לא (א. אם הבחורה מעוניינת מלכתחילה שבעלה ילמד בישיבה - אתה מטעה אותה, ב. אם הבחורה לא מעוניינת להיות אברכית, או שהיא לא בטוחה אם מתאים לה או לא ותחליט לחסוך את ההתלבטויות ולסרב להצעה - אכלת אותה..).

ב"הצלחה!!!!!!!

א. אתה מוזמן להיות היוזם ולהרים את הכפפה. 

באמת תכין שלט יפה ותתלה אותו בכניסה לפורום.

יש פה הרבה שסוברים כמותך, וגם אני יודעת על כמה וכמה פגישות (וחתונות) שנרקמו דרך הפורום,

אבל קח בחשבון שלא כולם באותה דעה, יש שמעדיפים דרכים אחרות.

לא נראה לי שאמור להפריע. אבל סתם שתהיה מודע.

ב. אני חושבת שלא כ"כ הייתי מסתכלת בעין יפה על מישהו שככה היה שואלת אותי שאלות מבחן.

תנסה למצוא את הטוב שבה בדרכים יותר אנושיות, בלי חידון וסקרים.

אולי אתה חושב שתשיג הרבה מידע דרך התשובה שלה,

אבל היא גם תשיג הרבה מידע עליך דרך השאלה שלך (במקרה הזה-מידע שלילי).

הלוואי ילקח למקום בונה. בהצלחה.

אני חושבת שיש בזה משהו מוזר שאתה מחפש מישהי שהייתה מוכנה להיות אברכית בעוד אתה לא מתכנן להיות כזה, אבל אני מבינה מהיכן זה נובע. אתה מעוניין ברמה דתית מסוימת וכו', אבל תן לי להאיר נקודה: כתבת שאתה רוצה מישהי שהייתה מוכנה להתחתן עם אברך "כי זה מעיד עליה הרבה" - האם בהכרח זה מעיד עליה הרבה? על מה? על רמה דתית? ואם היא לא מעוניינת באברך, אז רמתה הדתית פחותה? אם כך אתה חושב - אתה ממש טועה לעניות דעתי.

בימינו קשה לחיות כשרק צד אחד מפרנס. הדבר מצריך מאותו צד הרבה מאמץ, השקעה ובעיקר - זמן. זמן שבא על חשבון הילדים בלא מעט מן המקרים. יש בנות שלא מעוניינות בכך, ובצדק! זה שהזמנים השתנו ואילצו אותנו לצאת מהבית זה יפה מאד, אבל יש גבול. נשים מעוניינות להיות אמהות טובות, לחנך את ילדיהם, להאהיב עליהם את התורה והמצוות וכו' וכו'. זה לא פחות חשוב מזה שהאבא ילמד. בית יכול להיות בית של תורה, בית של קדושה גם אם האב יקדיש שעה-שעתים ביום ללימוד התורה, ולא יום שלם. התורה שלנו היא תורת חיים, וככזו היא מצריכה לימוד ועשייה גם יחד. אחת מן הדרכים ב"עשייה" היא החינוך של הדור הבא, העברת ערכי התורה לצאצאים.

מי שלא מוכנה שבעלה יהיה אברך אינה בהכרח ברמה דתית פחותה. היא פשוט מודעת לכוחות שיש (ושאין) בה כדי להיכנס למצב הזה ולמה שהוא דורש. כמו כן, המקום של התורה יכול להיות מרכזי עבורה בדיוק כמו מי שכן מוכנה שבעלה יהיה אברך - פשוט היא מאמינה שחוץ מהלימוד יש גם את עניין העשייה (לא בטוח שזה מה שאותה בחורה חושבת, אבל ייתכן וכן, ואם כך - מה רע?)

ועוד דבר: יש אברך ויש אברך. יש מי שיושב בביהמ"ד כך וכך שעות ביום ולא מחובר לתורה, לא חי אותה. ויש אברך אמתי, שלא בהכרח יושב ולומד כל היום - אך הוא חי את התורה. זה הרבה יותר חשוב בעיני.

ב"ה

וזה סינון מאוד אמיתי וטוב בבירורים.

נכון שיש כאלה שלא רוצות אברך שהם גם דוסיות, אבל יש גם הרבה שלא.

ובמשל, לכל פיל יש עיניים אבל לא כל מי שיש לו עיניים הוא פיל.

מובן?

אני מזהירה, זה הולך להיות ארוך. אני מבקשת לקרוא בעיון ולא להגיע למסקנות חפוזות. אנסה להגיד הדברים בצורה ברורה וזהירה ביותר (מקווה שבע"ה אצליח):

כמו שאין להסיק על ה"דוסיות" ממי שאינה חפצה בבעל אברך, כך אין להסיק ממי שחפצה בו. הרי מה זו דוסיות? דוס מלשון דת (בהברה אשכנזית דתי נשמע כמו דוסי), ואיך נבחנת דתיות אמתית אם לא ביראת שמים ובהקפדה על מצווה קלה כבחמורה?

אמנם אמרו רז"ל כי כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק עליו הכתוב אומר "כי דבר ה' בזה" וכן "הכרת תכרת הנפש" (סנהדרין צט, א), אך מאידך אמרו כי מי שאי אפשר לו לעסוק בה יוצא פ"א שחרית ופ"א ערבית. אין שני דברים אלו סותרים, אלא כאן מדובר במי שאפשר לו וזו דרגת נשמתו וכאן במי שאי אפשר לו ואין זו דרגת נשמתו. כאשר אדם לא משיג בתורה כפי מעלתו, ממילא בגן עדן אינו זוכה ליהנות מזיו השכינה כפי מדרגתו, וממילא הדבר נחשב לו כ"כרת". (ע"פ מאמר של האדמו"ר הזקן שקראתי בעבר...)

שני טיפוסי לומדי התורה בסדר. גם זה ש"אפשר לו לעסוק בתורה" וגם זה ש"אי אפשר לו לעסוק בתורה", כל זאת כאשר הם לומדים לפי מעלתם. אין שום אידיאל שכולם ילמדו 24/7 כמו שאין שום אידיאל שכולם ילמדו פ"א שחרים ופ"א ערבית. הקב"ה ברא עולם המצריך מטבעו רבנים, דיינים, רופאים, מורים, עורכי דין, נגרים וגננים... השאיפה שכולם יהיו תלמידי חכמים, יראי שמים, זה נכון – אבל לא כולם יכולים ו/ או צריכים להיות פוסקים, דיינים וכו', ממילא אין דרישה מכולם שילמדו מבוקר עד ערב.

"כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרס רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות" (הלכות תלמוד תורה ג, י)

אם ה"אברכוּת" נעשית מתוך הסכמה ופעולה של שני הצדדים – כל עוד זה אכן הדבר הנכון עבורם הדבר טוב ויפה. אך אם אין הדבר נכון להם, ואם הם "נופלים" בגלל זה על הציבור/ ההורים, יש בזה טעם לפגם. אפילו הרמב"ם(!) יצא לעבוד ולפרנס עצמו אחר פטירת אחיו. ללכת ללמוד תורה "על חשבון" הבריאות הנפשית של הזוג עצמו (כאשר אין הם מתאימים למציאות זו מבחינה "גשמית" ו"רוחנית"), הבריאות הנפשית של הילדים, חינוכם וגידולים ו"על חשבון" אנשים אחרים נוספים איננה הוגנת, אלא אם האישיות הלומדת מצדיקה זאת (בכל זאת, צריך גדולי דור, פוסקים, דיינים וכו') וגם זאת במקרים בודדים. כל אחד צריך לדעת מה מעלתו וממילא מה המידה שהוא יכול "להקריב" אנשים אחרים למען מימוש מעלתו זו (=מימוש שיבוא ע"י לימוד התורה בהתאם למעלתו כמובן).

זה קצת כמו שאדם מקפיד לאכול "מהדרין" וכשבא להתארח בביתם של אנשים הוא שואל האם המאכלים המוגשים הם "מהדרין". במקום להקפיד במצוות "ואהבת לרעך כמוך" עצמה, מקפיד הוא יותר על הידור במצווה אחרת... זה אבסורד בעיני.

נ.ב. שלא ישמע מדברי שרק מי שהולך להיות "גדול הדור הבא"/ פוסק/ דיין וכו' יכול ללמוד תורה. כולם יכולים וכולם צריכים, השאלה היא כמה נכון לכל אחד ללמוד, וכל אחד יודע לעצמו מה המידה. אין כזה דבר "ללמוד יותר מדי תורה", לעומת זאת יש כזה דבר "לעשות פחות מדי מצוות ומעשים טובים". כל אדם ושליחותו הוא בעולם, כל אדם וגילוי התורה שבשליחותו הוא.

ברור שלא כולם צריכים ללמוד תורה כל היום, לכן הוא הולך לאוניברסיטה.

הוא בודק שאיפה כי זה מה שחשוב לו.

לא ענית למה האינדיקציה הזו לא טובה.

האינדיקציה הזאת עושה אידאליזציה של האברכיות.

כאילו כל בחור שלא אברך ובחורה שלא רוצה אברך - הם ברמה דתית מתחת.

אולי זה מה שמספרים לכם בישיבות אבל זה לא ממש נכון.

שאיפה זה דבר שהולכים לממש ועובדים בשבילו, ולא איזה רעיון עמום וערטילאי.

אז אם היא מסכימה לצאת עם מישו שמתכנן חיי אברכות - זה אומר על היחס שלה לתורה.

מה לא הגיוני בזה?

וגם, בשביל לדעת מה היא חושבת ומה 'רמתה הדתית' צריך להכיר הרבה זמן. וזה סוג של קיצור  דרך, וכמו כל קיצור הוא לא תמיד מקצר.

אבל את לא חושבת שיש בזה סוג של נקודת אמת?

הבחור לא סגור עצמו.

חוץ מזה שזו לא בדיקה טובה,

הוא גם לא באמת מתכנן להיות אברך.

לי זה מזכיר את השאלה הידועה: 'ואם היה לך אחים היית אוהבת קרעפלך?'

עניתי. קרא בעיון... (מכוון ל"הרש")

מסכים עם על מילה!

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.