כולם מכירים את המשנה בפרקי אבות שכתוב בה "שנים שיושבין ואין ביניהן דברי
תורה, הרי זה מושב לצים וכו'". ברור לכולנו כמה דיבור של תורה הוא בעל חשיבות
ומשמעותי, אין איש חולק על זה. אבל במציאות, כשאני יושב עם חבר אנחנו חייבים
לומר דברי תורה כדי שנוכל לדבר?
(וכדי להקדים תרופה למכה, "פרקי אבות זה לא הלכה" לא מתרץ את השאלה שלי.
יש כאן קביעה חד-משמעית, כך שאם אני אקיים את זה או לא, לא ישנה את המצב).








