עמ"י התאחד בצורה מטורפת ממש (משהו שאנחנו יודעים לעשות רק ברגעי משבר\ מצוקה\ אסון\ חורבן, וכו').

הוקמו אלללללף ישובים אחרים וחדשים. 

אנחנו, בתור עם (או דתיים, לאמשנה)- הראנו מסירות נפש ממש. (עם שכונות האוהלם בחולות- ב שיא!!!  הקיץ והחום, צעדות, הקרבה, תרומות, וכו')

התגלו צדדים מדהימים בעמ"י- שלפני זה לא ראינו (אני באופן אישי לא ראיתי) בכלל.

ועוד אלף דברים שכברל א נעים לי להגיד, כי זה נשמע כאילו הייתי בעד הגירוש, ואני שמחה ממנו- וזה ממש ממש ממש לא, אני פשוט משתדלת כפי יכלתי לראות את הדברים הטובים בכל דבר, למרות שזה ממש קשה, ובכלל בכלל לא תמיד הולך.

 וכל הכבוד לך, שיראל.

אולי יש אנשים כאלו,

אני לא ביניהם.

שהגירוש היה נסיון גדול מאד.

והם עמדו בו בגבורה.

ולא התפקרו, ולא ברחו לאנשהו,

והם ממשיכים להיות כאלו גם היום.

אנשי אמונה.

הם צמחו מזה.

זה דבר טוב.

עוד דברים לי אישית וליישוב שלי -

> במקום יישוב אחד בגוש הקמנו יישוב חדש בנגב וגם גרעין תורני בעיר חילונית.

> צמחנו להיות אנשים הרבה יותר גדולים בכל מובן, יותר חזקים ברוחנו, ומבינים דברים קריטיים ממש שלפני כן לא הבנו.

> התחלנו ליצור דברים חדשים שבגוש לא היו לנו.

> התגלו בנו כוחות מדהימים ממש!

> התחברנו הרבה יותר לעם ישראל.

> אני מרגישה שהנוער שלנו נהייה איכותי אפילו יותר, וגם אני גדלתי אחרת לטובה ממה שהייתי גדלה אליו בגוש. 

אני ממש מעריכה אותך שפתחת את השרשור הזה, כי כשניסיתי לפני שנה וקצת לפתוח את הנושא הזה בכיתה, כמעט רצחו אותי... זה טוב שלא פוחדים לחשוב ולהגיד דברים כאלה, זה חשוב ומחזק. אשריך! 

ואת אריאל (איפה שאני גרה..) בכלל.. לא ידעתי שזה קיים!

קיצור הכרנו את הארץ הרבה יותר ממה שהכרנו בגוש!

השפענו המון המון המון טוב בעיר שלנו!

ו..לוזוכרת עכשיו.. אבל יש עוד! בטוח!

עוד דברים?

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....