כי הרי מה הם תגובות אם לא אשלייה גדולה של שניים. ואין כזה דבר

עכשיו אתה צריך גם להסביר למה אתה עצוב...

ת'אמת.. לא יודעת איך לעודד..

אני גם במצב רוח לא משהו בכלל...

הזדהיתי עם עצמי מאוד;

למחשב הנייד, האימיילים, הסרטים, שלא נותנים לי שוב להרגיש עד כמה אני חסר, עד כמה אני לא מחובר לעולם, עד כמה אני לא מסוגל חברתית, עד כמה אין לי עתיד, אשּה, חיים, עד כמה אני לא מבין כלום, לא מבין מה, אני, אלוהים, אתה, לא רואה בשום דבר משמעות, לא מבין למה אני מחייך לכל מיני רבנים מהתיכון ומדבר איתם כאילו הם והתורה שלהם מעניינים אותי, לחבר מהכתה שהתארס אתמול ובכל שירי החתונה, המבטים הנפעמים של הארוס והארוסה, והדיבורים של החֶברה, בדיחות כאלה שמצחיקות אותם, שיש להם איזושהי מטרה בחיים, והם בצבא, ומשהו מצחיק אותם, לשכוח מהחיוך שקרע לי את הלחי ואת הצורה שהפניתי לעברו, ואת הדמעות שעמדו לי בעיניים, לא בגלל הרוח הקרה או המנורות שהעלימו את השמים, לשכוח מזה שכל פעם שאני מנסה חדש למשש את הקרקע, את האדמה, את החיים, להרגיש בלי לברוח, מוצא את עצמי בראשית הדרך של הרגשות והחיים, איך אין לי חברים, איך אין עם מי לדבר, איך אני לא קשור לעצמי, איך אני לא מאמין, איך אני לא קשור למשפחה, לעולם, איך כל הדיבורים מלאי הפאתוס והאידיאלים כל כך מנותקים ממני, איך בכל פעם שאני חושב על מה שמעבר אליי, כל מאמץ שהוא קצת יותר ממה שאני, עוד כמה מטרים בריצה אני מרגיש שאני עוד שניה מת ומוותר, ומוותר, ומוותר. עד ששוב מוצא את עצמי מול המחשב, אמצע צהריים, מכוסה זיעה של פוסט-קפה-חם-באמצע-צהריים, עובר שוב, בודק אם אני קיים שם, אם מישהו ראה, הגיב. לא. בודק את האימייל, רואה בצ'אט חבר ששלשום דקר אותי בלב. ועל המייל השני, ועל השלישי, וגם שם, אף אחד לא נמצא, גם אני. ושוב מבין שאני לא חי את החיים שלי, רק את החיים של כל מי שסובב אותי, כי שוב, לי אין שום מטרה, ושום סיבה להניד עפעף, או לקום בבוקר, אם לא כוח הגרביטציה, ואז להתחנף ולראות איך אני יכול לגרום למישהו לקיים אותי ולפמפמם לי עוד סם למוח כדי שאחיה עד הערב, ואם לא אז לחפש חומרים אחרים באינטרנט. ואני חושב על מחר, ולא יודע, ושוב מרענן את הדף של החדשות, מרפרף, ולא יודע. ואז פותח את הלב לפני עוד מישהו, למרות שאני יודע שגם אז, וגם אחרי, וגם תמיד, שום דבר לא יסתום את החור הזה בראות, ואין כזה דבר שניים

שלהם?

יש לי הסתייגות נפשית ואנטגוניזים כבד מכל שו"ת לרגשות

כלומר - זה לא משהו קבוע, נכון?

אז בע"ה זה יחלוף..

קורה שנכנסים לפעמים למצבי רוח שונים ומשונים, במיוחד בגילאים האלו.

אם בכל זאת אתה מרגיש שזה רציני יותר מהנורמה -

אתה צריך למצוא את התרופה בתוכך, לא בגורם חיצוני. בדיוק כמו שהבאת בקטע המצוטט.

מצד שני "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" - ואם צריך - אז גם אחרים יכולים לעזור. ולא חובה בדרך של "שו"ת רגשות"..

מצטערת שאני לא יכולה לעזור יותר...

תצליח.

זה יעבור. אבל, היי, הרגשות האלה הם אני. ואני הוא הרגשות האלה.

וכואב. ושאין כלום.

הגלאים האלה, אני הולך ומזדקן.

וכן. זה ברור.

אבל איפה? איפה בתוכי, לכל הרוחות, איפה?

נמאס לי, כי גם אני אומר את זה המון, אבל אין, חוץ מלב מעופש אין לי כלום.

מישהו אמר שזה לא כואב?

זה כואב, וזה יעבור. ואולי זה אפילו ישביח אותך ויעשה אותך טוב יותר בסופו של דבר.

אגב, אם אתה עדיין פה - זה אומר שעוד לא לחלוטין עברת את ה'גילאים האלו'..

ובלי קשר לגיל - אני ממליצה לך על מאמר של הרב אלימלך בר שאול -

"איש הפנים ואיש החוץ" (בספר 'מצווה ולב' עמ' 149-150). זה לא כבד..

איפה בתוכך אתה צריך לענות לעצמך, כי זה בתוכך..

[הסתבכת ]

לדעתי - ואתה ממש לא חייב לעשות את זה, כי זה מה שאני הייתי עושה, ולא בטוח שזה מתאים גם לך -

כדאי לך לשבת בשקט עם עצמך, מספיק זמן, אולי אפילו לרשום מה שאתה חושב,

ובעזרת ה' כבר יעלו לך תשובות.

בכל מקרה, עם או בלי זה, אני ממליצה לך ללמוד משהו תורני שימשוך אותך, שיגרום לך להנאה.

עוד רגע גם חודש אלול, וזה זמן מסוגל לשוב בתשובה - שידוע שאין תשובה אלא מתוך חזרה לעצמך.

אמרת שיש לך "לב מעופש". זה מעודד. לפחות אתה לא חסר לב.

רק לנקות קצת, להוריד את העובש, לחשוב, לעבוד.. ובע"זה כבר תקבל עזרה משמיים.

[אני יודעת שכל מה שאני אומרת נשמע כמו סתם קלישאות ריקות,

אבל ת'כלס מה שצריך זה להפנים וליישם אותן.

(ואני יודעת שגם זה נשמע כמו סתם קלישאה...)]

הגעתי למסקנה שקלישאות קלישאות, אבל וואלה, מי שחי אותם, חי טוב.

הבעיה שלי, שאני גם ממחזר את הקלישאות האלה ומוכר את 1+1 ובמבצעי סוף עונה בכל שחנ"ש ובכל מפגש עם בני אדם מתוסבכים. 

צריך לחיות את זה. 

להתמסר.

להיות שם.

ואני לא

ונראה לי הבנת..
שאתה מחובר לעצמך יותר קל לך בחיים אתה מבין מה הרצונות שלך ואיתם נשאר רק ללכת הלאה..
זה קשה להתחבר לעצמך להיות מי שאתה באמת והרבה אנשים לא מחוברים לעצמם מספיק כדי לדעת מה הרצונות שלהם וללכת איתם עד הסוף..
מה שאנחנו רוצים בעולם הזה ומפתח להצלחה בהרבה דברים זה נראה לי אמת..
ללכת איתה עד הסוף היא יכולה להכאיב ולבלבל אותנו אבל שנגיע אליה ונחיה אותה יהיה יותר קל..
אסור לברוח כי שמפסיקים לברוח הכל צף..כל מה שנסינו למחוק או רק להדחיק..לברוח זה לא עוזר..
צריך לעמוד מול המצב ולהגדיר אותו..לדעת איפה אנחנו בדיוק ומתוך זה לצמוח הלאה..לחשוב כל הזמן מה האמת עכשיו..יש רק אמת עכשיו וצריך ללכת איתה עד הסוף..
ושייש לך דרך ותבנה את האישיות שלך האישית יהיה לך יותר קל עם האנשים בחוץ..
נכון שיותר קל לעשות ת הדרך הזאת עם מישהו שתומך ועוזר..
ובשביל זה יש את ה'..
הוא כאן מקשיב ושומע..!
תתפלל אליו [תתבודד].. רק את המחשבות שלך מה שייש לך להגיד לו..בפשטות..
מקווה שעזרתי ולא בלבלתי בשכל..
יכולה לנסות לעזור באישי..אם תרצה..

את כל זה שמעתי מאות פעמים, ואמרתי בעצמי מאות פעמים לאחרים.

השאלה היא איך אני מוציא את עצמי, בצורה אמיתית ומתמסרת, אל החיים

(אוף)

שהן לא באמת אמיתיות, ושהרגעים שאתה מאמין בהן נדירים. זה מה שעושה קלישאה טובה לכזו.

(וכולם חסרים. יש מי שמרגיש את זה יותר, ויש מי שפחות. ולפעמים אני חושבת שכל האדישות הזו, היא מה שעושה רגישות לדבר יפה כ''כ. לכולנו יש תקופות כאלו שאתה קם בבוקר רק בשביל השניות הקטנות האלו שאתה שוכח בהם שבעצם אין לך בשביל מה לקום. זה מה שעושה מטרה למטרה.)

(מטרה היא בעצם קלישאה גרועה.)

(ואין לי תשובה, כי זה בוץ שגם שאתה מחוץ אליו- לא ברור לך איך יצאת ממנו.)

שאני ממשש את מה שאת אומרת. לא מבין בוודאות.

דברים שאני אומר לא ביחס לקלישאות אלא ביחס לאושר. או שאצלך האושר הוא קלישאה. שיהיה.

ואני מרגיש שיש משהו גדול מאחורי מה שאת אומרת. השאלה היא איך חיים איתו, או אותו

מכל מקום, עם הסוגריים האחרונים אני יותר ממזדהה, הן ביחס לעצמי, דהיינו, אני אחרי מול אני של לפני. והן ביחס למה שהגיבו כאן.

שמה שאתה מתאר בעצם זה חיים חסרים, שאתה מרגיש חסר. שמשהו לא שלם בעצמך.כשאתה חסר.. אי אפשר להיות מאושר. אושר זה דבר שלם. וברור שאושר זה קלישאה, לא? 

זה עבודה עצמית ממש קשה, להגיע למצב שבו אין לך בתכל'ס, לא אישה, לא בית, לא מטרה, לא כלום- ולהרגיש שלם. 

זה בעצם שורש הבעיה, לא?

ולא יודעת איך מרגישים שלמים. אם הייתי יודעת, אני חושבת שהמון דברים בעולם הזה היו מאבדים משמעות. (חיפוש, חתונה, כאב.. הכול היה נאבד אם כולנו היינו מרגישים שלמים.)

הסתבכתי בהלהסביר. שורה תחתונה- מה שרציתי להגיד, זה שכולנו כאלה. ואפשר למתן את ההרגשה הזו, אבל היא לא תיעלם. איך פותרים אותה? לא נראלי שיש למישהו מושג. זה כמו לשאול בנאדם שיצא אחרי מלחמה איך הוא ניצל. זה.. אין תשובה, לו בעצמו לא ברור. 

(וסליחה אם אני מייאשת. פשוט אני לא מאמינה בכל ה- "אתה צריך להרגיש טוב עם עצמך! תאהב את עצמך!" וכל האלו..)

ברר, הבנת משהו?

את אומרת בדיוק, אתה צריך להרגיש טוב עם עצמך. בדרך אחרת.

אני בעד החסר. בעד ההעדר. הוא מזין את הגעגוע. והגעגוע את החיים. 

הבעיה כשהמינונים מורגשים באובר. שהמצב רוח מפרק את כל המבט. את כל כח ההרגש. שהוא לא בא מתוך התובנה שהנה, קח את זה, זה טוב, ככה אתה מבין את החיים, ככה אתה מכיר יותר צדדים בעצמך.

זהו. זה מה שאני אומר. יותר נכון, מרגיש. אין תשובה. 

|עודהרבהמיליםושתיקות|

החוסר גם מגיע בצורה של אובר. מבין? מאוד נחמד להגיד שהחוסר מזין את הגעגוע וכו', אבל.. אתה מאבד כאן את הקץ'. כשאין למה להתעגע- אז החוסר בסופו של דבר הוא רק חוסר.

ואני מבינה מה אתה אומר, ושוב- אין לי פתרון, אין לי. 

(צריך חוסר בחיים, אבל גם חוסר צריך לבוא מתוך מקום שלם. אוף, הסבכתי. זה.. זה כמו שמירת נגיעה! זה חוסר שבא מתוך מקום של להגיע לשלם בצורה שלמה יותר. מבין? חוסר בפני עצמו הוא לא טוב. אני יודעת, זה דוגמא' דוסית משהו שגם נשמעת קלישאה, אבל.. כרגע פשוט אין לי דוגמא אחרת.)

(לא מבין, מאוד מרגיש. כלומר, יודע. דוגמא גרועה, אין ספק. 

זה כמו שפנחס שדה אמר שגם היצירה עם הדיכאון הכי גדול מגיע ממקום של שמחה, אולי בצורה מדוייקת: מקום של חדווה. אז כן, יש איזה מקום באינקום הזה, שאני יושב וכותב כאן בפורום וחושף ככה, ומדבר. וחוזר. אבל עדיין את הראשוניות הראשונה אי אפשר להמציא. ואי אפשר לדבר עליה. וכל מי שמדבר פה מתוך החיים שלו וכל הקלישאות זה כבר מתוך מקום אחר. וגם עצם זה שבנאדם קודם לאחר כלים להכיל את עצמו זה בא ממקום אחר ולא מהאינטמיות והרווחים של האדם בינו לבינו.

(לפני איזה שבועיים היה שיר-קטע במוסף שבת של מקור ראשון, נראה לי שהוא חופף את הנקודה הזאת. אין לי אותו לפני, בעצם גם אין לי אותו בכלל.)

בגלל זה אני שותק כבר שנה)

ואתה אומר שאתה בעד חוסר כי הוא גורם לנו להתגעגע- וגעגוע זה דבר מדהים- אבל צריך שיהיה למה להתגעגע. מבין? אם אף פעם לא היינו שלמים, אף פעם לא חיינו באמת- כך שהחוסר הזה, הוא לא חוסר שאני יכולה להגיד שהוא גורם לי להתגעגע. כי אין לי למה. יותר מובן?

עזוב- יצירה זה כבר משהו אחר. כשאתה אומר את זה, אתה אומר שהיצירה מגיעה מתוך שמחה. כלומר- שמחה זה הדבר השלם והעצב זה רק החוסר.  לא יודעת עד כמה אני מאמינה בזה. רואה את זה על עצמי- כשאני שמחה, אני הרבה פחות טובה בהכול. בשירה, בפרוזה, בנגינה.. אבל אולי זה רק כי עצב אני חווה ממקום עמוק, ושמחה לא. אולי.

(הבנתי מה אמרתי, אבל פיספסתי את הסאב-טקסט.)

אצלי בדרך כלל הם מאוד לא מודעים, קרה לי לא מזמן. חתונה של חבר, הייתי מבואס מהניתוק שלי מעצמי, ומעוד כמה כעסים, ומאיפה אני בחיים (תמיד זה קורה לי במפגש עם חברים מהמחזור, ההשוואתיות הזאת, טעות גמורה, אבל תמיד הראש עובד ככה). ובאמצע הריקודים מצאתי את עצמי רוקד לגמרי, כמו על אלכהול, אבל הרבה יותר גבוה. בלי לשים על אף אחד, בלי להסתכל ימינה שמאלה ולעזרת נשים, אני ואני. והיה מאוד חדווה.

אני חושב שלכל אחד יש רגעים מאוד חיים כאלה. והוא משתוקק אליהם מאוד.

(מה שאמרתי מפנחס שדה, לא הבנת. לא מדבר על יצירה, ועל מקום יוצר. זה שוב המקום והאינמקום, ויכולת ההכלה. 

אי אפשר להבין דבר בלי להבין את הגרעין שלו, להרגיש אותה, את הסאב טקסט, אם תרצי)

הוא צריך עידוד, אולי עזרה, לא הרמה להנחתה כזאת..

ועולם -

זו באמת השאלה. אולי השאלה של החיים.

איך אתה חי את החיים? איך לחיות בעולם הזה? בצורה אמיתית, בצורה עמוקה, מחוברת. בצורה חיה?

וכמו שאמרתי - כל אחד והדרך שלו. כתבתי מה אני הייתי עושה, אבל לא לכולם זה תקף.

בכל מקרה - יש אינספור מאמרי חז"ל (קלישאות? אולי. אבל החוכמה היא להאמין בהן)

שמדברים על זה שהתורה היא המרפא, לכל שבר וצער. לרגעי שמחה ועצב.

ושוב אני ממליצה ללמוד משהו. בתורה יש כוח עצום להעניק סיפוק, ובמילים אחרות - לתת חיים.

http://www.kipa.co.il/ask/show/168452-%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%91%D7%91%D7%90%D7%A1%D7%94-%D7%9B%D7%9C%D7%9C%D7%99%D7%AA.-%D7%9E%D7%94-%D7%A2%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9D

שמביאים קישורים לציטוטים ודיבורים. דברי את, עכשיו. אני סולד מהז'אנר ביחס לרגשות של תן וקח. מרגיש רע? פתח את עמוד 864 בקטלוג ההבחנות החדש שלנו, בחן את עצמך, רקע משפחתי, חברתי, תסביכים בילדות, בתיכון, ומצא את הפתרון. היו מאות לפניך, יהיו אחריך. 

ניסיון שלי להרגיש קיים כישות עצמית? אולי.

אבל, היי, היא פוטנציה טובה בשבילי. אני אתחתן איתה. אני אהיה בשבילה. היא תהיה בשבילי. וחלס דיכאון. ניצור לנו משמעות משלנו.

אבל הכותבת בתשובה פשוט די סיכמה בצורה מסודרת את מה שאמרתי בכמה תגובות..

לא רק הבאתי קישור. אתה מוזמן לענות למה שכתבתי אני אם אתה עוד מעוניין.

הצחקת עם הסוף. טוב שיש לך עדיין הומור. אומנם שחור, אבל הומור.

אולי תשאל את עצמיך?
אתה היחיד שיודע מה טוב בשבילך..
כל אחד יכול להגיד לך פה תשובה אחרת וזה רק יכול לבלבל!!
תשב עם עצמיך..תחשוב מה הרצונות שלך איזה אדם אתה רוצה להיות..
מה האשיות שאתה רוצה שתהייה לך..מה התכונות..
תחשוב מה יש לך מהם..ותעבור אחת אחת ותראה איך אתה תקיים אותה..
אל תיקח על עצמיך להשתנות בהכל כי אז בכל יכול להתמוטט בשלב מסויים וזה רק ידכא יותר..
לאט לאט אבל בטוח..
בקשר למה שכתבתי קודם..
לא הבאתי את זה ממישהו אחר ולפי דעתי זה לא קלישאה אם מתייחסים לכל דב בחיים כקלישאה אז..גם החיים יראו ככה..וסתם חבל לחיות ככה..
גם מה שכתבתי עכשיו בא ממני..מה שאני עשיתי ועושה עם עצמי..
כולם עובדים על זה [חוץ מהמיוחדים]..
בהצלחה בהמשך הדרך!!

שב עם עצמך איזו שעה ותכתוב / תפרוק / תדבר אפילו מה מפריע לך. הרבה פעמים הבאסה והעצב  זה תוצאה של משהו אחר. אין טעם לתלוש את החלק העליון של העשב השוטה, אחרת הוא כל הזמן יצמח מחדש, צריך לתלוש אותו מהשורש. תנסה לברר מה שורש הבעיה שלך - אכזבה כלשהי מעצמך? השפעה שלילית כלשהי? יותר מדי חופש וזמן פנוי שגורם להרבה אנשים לשקוע? 

אחרי שתברר מה שורש הבעיה יהיה לך גם משהו ספציפי מאוד לטפל בו, שיעלים את כל תופעות הלוואי שאתה מדבר עליהן... 

אישית, אתה אומר שאתה מדבר עם אנשים שגם כן - מסובכים וכו' וכו', לפעמים דברים כאלה יכולים להפיל אותנו כשהם לא באים במידה. אולי תנסה להתנתק לרגע מהשיחות האלה למשך שבוע-שבוע וחצי? אני לא אומרת להפסיק לדבר איתם, חס וחלילה, כל הכבוד לך שאתה ככה נותן מעצמך ורוצה לעזור להם לצאת מזה, אבל תעשה רק פסק זמן כדי שאת הישיבה עם עצמך וההגעה לשורש הבעיה תוכל לעשות בראש נקי. 

זה נשמע ממש ממש רע, ונוגד את המוסר שאנחנו מרגישים, אבל בסופו של דבר - זה כדי לעזור לעצמך, ואז בדיעבד תעזור גם להם. (: 

דבר נוסף, תנסה להסיח את דעתך אולי, מהדבר הזה. כלומר, יש שיאמרו שזו 'בריחה', אבל אני לא מסכימה איתם - כי בנאדם במצב כזה לא באמת שוכח את ה'באסה' שלו ואת ה'דאון' שהוא נמצא בו, אבל לפעמים טוב להסיח את הדעת- לעשות משהו כיף עם חברים, לצאת מהבית, ללכת לכותל - לא יודעת, משהו. הסחת הדעת הזו היא לא בריחה, היא הקלה קלה מהתחושות שמפילות אותנו ואז בדיעבד אנחנו מקבלים קצת יותר כוח להתמודד עם זה לפי דעתי... 

ואחרון (מצטערת על החפירה האיומה O: ) - 

משהו ששמעתי בפרק של הסדרה 'קטמנדו' (כן כן, כל הזכויות שמורות להם וכו' וכו' וכו'): 

"את יודעת מה העצה הכי טובה שאפשר לתת למישהו שנמצא בבירא עמיקתא?" 
"מה?" 
"שיחשוב על האיגרא רמא. הרי העולם בנוי מוואדיות והרים מי שנמצא בתהום צריך לדעת שהוא רק בדרך לפסגת ההר." 
"ואם לבן אדם אין כוח לטפס?"
"זו לא שאלה של כוח- 
זו שאלה של אמונה..."
(קטמנדו פרק 10). 

אז באמת - תאמין תאמין תאמין שאתה יכול לצאת מזה, ושבעז"ה שתצא מזה. תגיד לו שקשה לך (שמעתי גם עצה בדבר תורה שהביאו לנו מהרבנית ימימה מזרחי - בשם מישהי אחרת - שתמיד כדאי, לפני שאומרים לו שקשה לנו, לפרט 10 דברים טובים שיש לנו, לא כדאי שנבין איזה ברי מזל אנחנו [אפשר, זה לא מזיק XD] אלא כדי שנבוא לתפילה הקשה שאנחנו רוצים לשטוח בפניו מתוך מקום של - אנחנו מודעים לדברים הטובים שנתת לנו, תודה על הדברים הטובים שנתת לנו, אתה גדול ועצום ורם - אבל עכשיו קשה לי!. ז"א, לבוא ולפרט את הקשיים שלנו ממקום אחר לגמרי.) 

והממ, זהו (?) 

ממש ממש בהצלחה, ובאמת שאתה יכול לצאת מזה ותצא מזה!  

אני מרגיש שאת מדוייקת.

צריך לחשוב.

[המודעות הזאת. היא הורגת.

לא משנה]

מבינה אותך ממששששש

מצד שני תקשיבי, זה סיוט אבל בסוף, לא תאמיני(אני עדיין לא מאמינה😅) זה נגמררררר ואנחנו יוצאים לחיים טובים ולשלום🥳🥳🥳

לדעתי, מניסיון אישי, תתפללי, תשתמשי בגימיני למה שאת יכולה, אל תתפדחי אם את בוכה מתסכול, לי זה קרה המוןןן... אל תטעי לחשוב שזה אומר משהו על רמת המשכל שלך כי זה שטויות שאף אחד נורמלי לא משתמש בהן, ותנסי להתנחם בזה שבסוף זה באמת ייגמר וכבר לא תצטרכי לדעת לגזור אינטגרלים או משו כזה😅

בהצלחהההה

מעודדת אותיי

הלוואי בעה זה יעבווור בטוח

אל תדאגי, באמת, תעשי מה שאת יכולה, אל תעמיסי על עצמך מידי, ותתפללי על זה🙏

בהצלחהההה🥰🥰🥰

בעה יעשה מועד חורף

וזה כבר ממש עוד מעט ואז זה יהיה מאחוריי(:

מה שכיף שהשנה מסיימים את כל המקצועות😋

ואני מאוד אוהב את התחום 🧮

מאוד עוזר השנה🙃🙃

השפה והכלים לבטא את חוקי הפיזיקה

(אינטגרל מסויים, לדוגמא, נותן את חישוב השטח שהפונקציה מבטאת…)

אז אתה במגמת פיזיקה?

זה נשמע מגמה קשה

אבל אם אתה אוהב- נדיר!

שאוהבים ומוצאים בהם עניין והרחבת אופקים וידע

יאללה אני בעד שמתמטיקה רק להם

אה הבנתי 🙈

כן ברור שהם המציאו מי היה יכול להמציא דבר ככ מעצבן?... חח

תוכניות הלימודים לבגרות במדינת ישראל, והכלילו בחומר הלימוד במתמטיקה נושאים ותחומים שאינם רלוונטיים למרבית התלמידים?

מלבד מי שימשיכו בעתיד ללמוד ולהתמחות במקצועות מדעיים המצריכים תשתית מתמטית רחבה - מדוע ללמוד מתמטיקה מעבר לבסיס הנדרש לידע כללי?

ולהחליט את זה בגיל 22, ואז להתחיל השלמת בגרויות, יהיה מבאס נורא (כן. אין לדבר סוף, כולל ים ביקורת על מה שכן ולא נכנס לחומר)

המורה של המדינה ביוטיוב. תחפשי.

בדיוק צחקנו שצריך לשלוח לו זר פרחים כי כולנו נעבור תבגרות בזכותו

אבל התכוונתי שעצם המטמתיקה זה סיוט... ללמוד אותה אבל זה יעבור(:

שאני ארצה את הנכון...

והצלחה רבה לכולנו בשנת הלימודים האחרונה במערכת החינוך, תפילה לשנה שקטה ומוצלחת, בלי הפרעות, בלי מלחמות ומחלות ומגפות …

דווקא יהיה משעמם בלי מלחמות 😅

אבל שיהיו רק מלחמות טובות עם ניצחון שלנו בעה

חח מאז כיתה ו בערך לא למדנו נורמאלי (שנה רצוף)

ובטח גם התחדשת בבגדים חדשים - אז גם ברכות על זה 🥻

ובעוד מקצועות - ברור שאמורים ללמוד הרבה חומר חדש ומאוד רלוונטי לבגרויות

2 אדר אז לומדים עד שבט כזה חח

ואגב גם מי שעושה 4 יחל עדיין לומד😅😅

אבל רואים תסוף באופק(;

קשוח 5 יחל לא?...

*תגובה לGini פשוט קפץ למטה

המתמטיים ואת רכישת מיומנויות הטכניקה של התמודדות עם השאלות וההגעה לפתרונות.

היופי במתמטיקה שלא צריך לזכור טונות של חומר בע"פ, כמו במקצועות הומניים, אלא לרכוש הבנה ומיומנות באמצעות המון המון תרגול, ואז די מהר מצליחים להתמודד עם כל בעיה שצריך לפתור.

ותודה על איחולי ההצלחה!

מטורף, תגיע רחוק

אני דווקא ההפך- לא אוהבת לחשוב

ומעדיפה לזכור (;

לזכור הרבה בע"פ - שפות זרות

זה ממש קריטי ברכישת שליטה בשפות אחרות מאשר שפת אם

זה היה ככה עוזר באנגליתת

בטח מתישהו ימצאו מכשיר שמחדיר למח שפות

זיכרון חיצוני למוח, כמו למחשב (דיסק און קי)

ואז אפשר יהיה לטעון באותו רכיב המון מידע שיהיה זמין מיידית למוח שלנו.

(כמו שיש כבר פתרונות טכנולוגיים ביו-רפואיים אחרים שמתחברים למערכות ביולוגיות בגוף, למשל קוצב לב, משאבת אינסולין, רשתית מלאכותית, שתל שבלול באוזן)

ואם לא עכשיו, ערב ראש השנה והאיחולים לשנה החדשה, מתי כן מתאים לפנטז על העתיד?

בטח מתישהו אולי בעתיד הקרוב כבר לא יהיה ביס לאידעת בטח יהיה משו אחר

(לפי איך שהטכנולוגיה מתקדמת בטיס)

ואנחנו נהיה הדור הישן😂

אבל זה דיון ארוך מאוד

אני גם הייתי רוצה שיישאר ככה

למרות שנגיד מבחינה רפואית אני הכי רוצה שיתקדם וישתכלל ובעוד תחומים

שיהיה אפשר להכניס את החומר ישר למוח

(כרגע יש מחקרים על זה ששימוש בבינה מלאכותית דווקא מזיק לציונים, מה שהגיוני מאוד)

העולם יותר מורכב מזה, גם אם זה יקרה

אתם תשרדו את זה, ויום אחד זה יגמר

ו--בסוף שנה נשיר בשנה הבאה נשב על המרפסת ואתם תעשו בגרויות😅

לשרשור הזה

(כרגע טנטטיבית ל 1/7/2027)

לילה טוב ובהצלחה לכולנו !

זרקו כמה בכל שאלה, ככה נתקדם טוב

לפחות בורקסים ורוגעלכים כן

חטיף?

צומח מהאדמה?

היה פעם הולך על האדמה?

מטוגן?

מבושל?

מטוגן

יענו על זה תענה:

לא

כן

לא

מכינים את זה בבית?

זה ארוז בדרך כלל?

שניצלים?

זה משו יחסית בריא? (אפילו שמטוגן)

מורכב מירקות?

מפירות?

עם פירורי לחם?

לביבות?

חציל מטוגן?

ירק כלשהוא מטוגן?

אבל אמרתי לעצמי, מה בריא בזה.

שום

כמו סופגנייה

אבל נחמד לדעת, אולי אני אקנה מעכשיו יותר פלאפל מאשר פיצה ודברים כאלה.

אבל מתלבטת אם להתייאש סופית🙈

כאילו כי יהיה חופש

לאידעת אולי לא מכירים.... אבל באמת מוזר...

או בוואצאפ או באסמס

וגם בפייסבוק אינסטגרם וטיקטוק

ווטסאפ, סמס - אלו לא פלטפורמות להעברת הודעות ודיעות כמו הפורומים כאן

פייסבוק - חשבתי שזה רק למבוגרים.. לא יצא לי להיתקל בנוער

ושני האחרונים - זה למעקב אחרי אושיות רשת. לא מקום כמו הפורומים.

תמיד צריך להשתדל ולפעול, גם להתפלל ולקוות, שיהיה טוב, שיהיה בהצלחה, גם במצבים שנראים חסרי סיכוי

אבל לא נורא, בסוף יהיה טוב.

ואולי לא

חח אז אולי התכוונו לפה😅

להבחנה מתי המציאה של המוצא ומתי לא ….

אבל בכל מקרה, הפורום כנראה השלים את יעודו בעולם ועכשיו הוא עולה בחזרה למעלה