אנשים כאן עוברים מסע, ולפעמים הדרך לא כ"כ פשוטה...

למה זה מפליא אותך?

זה אולי נראה כל כך טבעי ופשוט ששני אנשים מכירים ומחליטים להתחתן,

אבל לצערנו הדברים מורכבים יותר...

אם כבר אתה מתפלא..

הפלא צריך להיות הפוך! כל זוג שמתחתן צריך להודות על החסד והנס ש-ה' עשה עימו!

(מה ההסתברות שמכל הבנות במגזר בטווח הגיל המתאים תמצא את האחת שבאמת מתאימה לך?!?!)

מה שונה בציבור שלנו?

פשוט מאוד- 

הציבור שלנו מכיר בבעיה ומוכן לדבר עליה בקול...

הלא כן? ומעניין אותי מה חושבים האנשים פה?

תופעת הרווקות נמצאת גם בציבור החרדי, רק שהם פחות מדברים עליה.

 (כן קראתי כתבה על כך בעיתון החרדי "משפחה".)

דיבורים על ריבוי הרווקים בדת"ל,

בציבור החרדי אין כמעט רווקים, אבל לא באתי להשוות, רק להבין,

אם אתם אומרים שזה לא נכון-אז בסדר,

לתומי חשבתי...

ואני לא עושה תחרות...

אבל אני מכירה רווקות בציבור החרדי. 

וגם - בציבור החרדי מקובל להתחתן בגיל מוקדם יותר, כך שקצת קשה להשוות בין שני המגזרים.

(בציבור החרדי גיל 23 יכול להחשב "רווקה זקנה" ובציבור הדתי-לאומי עדיין לא עד כדי כך.)

אולי היא יותר גדולה אצל הדתיים בגלל שאצל הדתיים מודעים יותר ליותר לפרטים שאצל החרדים שמים פחות לב?(למשל מקצוע[לא לימוד תורה, וכדו' זה לעניות דעתי נכנס בעיקר להגדרת "תורניות"], צבא/ש"ל, אידיאליזם, וכדו')

או שהבחורים והבחורות שצריכים להכנס בברית הנישואין יותר מעורבים בתהליך מאשר בציבור החרדי?

בעזהי"ת.

מה שמוביל אח"כ בהרבה מהמקרים לגירושין רגשיים..

בס"ד

בציבור החרדי לעומת הדתי ההבדלים בעיקר בסגנון בין האנשים הרבה יותר מוחלט ורשמיים ולכן קל יותר להתמקד.

אצל החרדים בדר"כ אנשים דומים נמצאים באותו מקום.

לדוג' חסידות מסוימת (בחסידויות זה הכי בולט) נערה שרוצה מישהו מאותה חסידות אז יש לה X ישיבות ששם היא מחפשת ובהם היא מתמקדת הסיכוי שהוא נמצא במקום אחר הוא אפסי.

אותה נערה פונה לכל ה-Y שדכניות מהחסידות וכך היא כסתה תוך כמה שעות את הדרך להגיע לכל הבחורים הרלוונטים.

לעומת זאת אצל דתית- לאומית, אין לה דרך אוטומטית לכסות את הדרך להגיע לכל הבחורים הרלוונטים.

אצל החרדים סביר להניח שכל הבחורים נמצאים ב-X ישיבות אבל אצל דתיים הם מפוזרים בכ"כ רהבה ישבות, צבא, אוניברסיטה/ מכללה, עבודה וכו'...

גם אנשים דומים שיהיו בסגנון שלה ולפחות +- "בראש שלה" מפוזרים בכל הארץ.

אצלינו (ב"ה) גם הסגנונות השונים של האנשים, רמה דתית וכו'... לא יצרו לעצמם ממש קהילות נפרדות שמקובצות במקום אחד. ההבדל פחות מוחלט ןרשמי (ב"ה). יש הרבה סטיגמות אבל זה ב"ה לא ממש חברות שונות (למשל חסידות גור והליטאים וכד'...).

בקשר לאופי זה משהו שיחסית קל יותר להסביר לשדכן מה מחפשים לעומת רמה דתית ובעיקר סגנון. ברב המקומות לאופי "שקט" לדוג' ינתן אותו פירוש פחות או יותר אך ,למילה "דוס" ינתנו מיליון פירושים אצל אנשים שונים החל מ"שומר שבת-כשרות" עד נטורי קרטא.

מנסיון שלי ובעיקר של חברותי רב הבנים שהם נפגשו איתם בכלל לא היו רלוונטים מבחינה דתית או סגנון.

אם היינו חיות בחברה חרדית סביר להניח שלא היינו נפגשות איתן.

בחברה דתית לעומת חרדית ברגע שהבן עוזב את הישיבה קשה "למצוא" אותו.

גם אצל הבנות זה ככה אבל יחסית לבנים הן יותר שומרות על קשר והן גם מספרות לכל אחת שהן פוגשות ברחוב מהן בדיוק מחפשות (כמובן בהגזמה).

סיבה נוספת: לפי דעתי יש פער בין הרמה הדתית הממוצעת אצל בנות מאשר אצל בנים.

בכל העולם נשים הן דתיות יותר ומאמינות יותר אך אצל היהודים זה הרבה יותר משמעותי.

רק ששמה זה לא נחשב "תופעה" ו"בעיה".

(רוב החילוניות בגילי שאני מכירה, לא נשואות, ולא בדרך, לרוב הדתיות שאני מכירה בגילי כבר יש ילד...)

וגם אצל החרדים יש המון רוקים, ואצלם זה מסובך יותר, כי ברגע שבת עוברת את גיל 22 יש עליה כתם של רווקה. ואז כבר בודקים אותה ב8 עיניים, כי בטח יש סיבה שהיא עדיין לא התחתנה.

אני לא חושבת שיש סיבה אחת שבגללה יש יותר רווקים היום מאשר לפני 40 שנה (ואני גם לא חושבת שזה נכון כ"כ...)

לכל אדם בפני עצמו יש את הסיבה שלו.

לכל אחד יש את הסיפור של למה הוא עדיין לא מצא.

ויש המוווווווון סיבות.

(ולכל מעריצי השיטה החרדית, לא. היא לא כזו ורודה כמו שנראה לכם..)

הציבור הדת"לי מאוד מורכב ולכן גם התאמה בין שני אנשים יש לה הרבה יותר פרמטרים שהם רוצים שיתאימו.

מה גם שאין "מסלול אחיד" או דרך חיים אחידה כמו בציבור החרדי למשל. שם בגדול מגיל אפס אדם לומד מי הוא, לאיזה ציבור הוא משתייך (ליטאי, חסידי למשל) ויש לו בראש את הדמות שאיתה הוא יתחתן. גם ההורים מבררים ויודעים לברר דברים שהילדים לא יודעים בגיל צעיר. הם לא מסתנוורים ממשקפיים ורודות של התאהבות רדודה של צעירים. לכן כשכבר נפגשים זה אומר שהרבה גורמים חיצוניים כבר מתאימים - השיוך החברתי, רמה דתית, שיוך חברתי וסוציו-אקונומי. נשאר "רק" לבדוק את משיכת הלב ואם יש רגשות. לכן כל התהליך לדעתי הרבה יותר פשוט.

כמובן שגם אצל החרדים אחרי החתונה יש אתגרים ולא מעט ולכן יש להם גם הרבה הדרכה וסיוע, גם ספרים וגם אנשים שתומכים ומדריכים זוגות טרום ובמשך נישואיהם. 

אני מרגיש למשל שבציבור הדת"ל, הרבה פעמים "נשמות טובות" מנסות לשדך, או אפילו אדם בעצמו מנסה להכיר בפורומים ובאתרי הכרויות ואפילו סתם באירועים חברתיים שונים. ההסתברות הטבעית להכיר ככה אדם שקרוב אליו בנתונים החיצוניים כגון שיוך חברתי, רמה דתית וכד' הוא נמוך משמעותית מאשר בדרך שתיארתי למעלה. לדעתי גם רמת המודעות העצמית והדרישות ממוסד הנישואין אצל הציבור הדת"לי הן גבוהות יותר, אולי עקב החשיפה הרבה יותר לעולם, לכן מקבלים מצב בעייתי: ציפיות גבוהות וסבירות נמוכה לפגישה מתאימה.

זו התיאוריה שלי.

שידוך חרדי מתבטא באמונה שה' ישלח את הבת זוג הנכונה - למרות שעושים בירור מוקדם ומכירים אותה רק זמן קשר מאוד.

זוג חרדי מאמין שפאילו שהאשה לומדת והגבר לא למד שום מקצוע ה' ישלח להם פרנסה מספקת

וכשמאמינים זה מגיע  מהר

ודתיים לאומיים לא מאמינים?!!

לך תקרא את כל שרשורים האמונה המדהימים שהיו פה.

אם כבר אמונה - אז החרדים פשוט סומכים לגמרי על ההורים שלהם, ודתיים לאומיים מבינים שהם מספיק בוגרים בשביל להבין בעצמם מה טוב להם.

כמה צריך לסבול בשביל זה?מגיעים בסוף למסקנה אבל זה לוקח יסורי נפש והתחבטויות קשות

כשנותנים להורים או לשדכנית לעשות חלק גדול מהעבודה, ולתת אפשרויות לבחירה ע"פ הבקשות האישיות של הבחור/בחורה,לא שההורים מחליטים, זה הרבה יותר קל.

ואין חכם כבעל ניסיון

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה