אני פונה קודם כל לכל אותן נשים שהיתה להן לידה קשה וחשבו שככה זה יהיה תמיד..
ממש ממש לא, יש תקווה ללידה טובה יותר
הלידה הראשונה שלי בשבוע 41 פיטוצין יום שלם שלא משפיע, אפידורל שב"ה מזרז את הלידה סה"כ 15 שעות בחדר לידה...
זה הידע הקודם שלי ללידה, כמה שאמרו לי לידה שניה זה שונה, א"א לדעת מה יהיה.. חששתי מאוד..
מצאתי דולה מדהימה, ישבתי איתה כמה שעות ודיברנו על הלידה ועל החוויות/ציפיות וכ' מומלץ בחום
ובאמת הגעתי הרבה יותר מוכנה ורגועה ללידה.
יום ראשון 39+1 הלכתי להערכת משקל אחרונה, להדפיס את התוצאות של ה GBS ובעיקר לשמוע מכולם שתלדי בקרוב ממש ואפילו היום, אני צוחקת ואומרת יש לי עוד שבועיים שלוש בכיף..
באותו יום משום מה הלכנו לישון מוקדם כבר ב 9 וחצי בעלי אומר לי בואי נלך לישון, הוא נרדם מיד ואני חושבת כמו כל לילה מענין מתי אני אלד ואיך הלידה תתפתח מוכר לא?
בשעה 12 אני מרגישה משהו מטפטף ממני ואומרת לעצמי את חולמת תחזרי לישון..
אחרי קצת זמן מרגישה עוד טפטוף, קמה מיד ומנסה לחשוב מה זה יכול להיות.. יום קודם התחלתי להשתמש בשמן נר הלילה שאכן טיפטף לו בהנאה כל הלילה
ובאותו ערב לא שמתי נר כי הטפטוף הציק לי...
קמתי מיד והרגשתי ציר, חשבתי שאני מדמיינת אבל עברו כמה דקות והרגשתי עוד ציר, הערתי את בעלי ואמרתי לו נראה לי שיש לי ציר אז מה הוא אומר לי חצי ישנון לא נראה לי , בואי נחזור לישון ![]()
אני לא יודעת מה איתכן אבל אני כמעט כל לילה היתי קמה ומעירה את בעלי שכואב לי פה ופה ואולי יש לי ציר אז הוא כבר לא התרגש...
הלכתי לשרותים וראיתי שלטפטוף יש גוון ירקרק אז כבר בעלי היה ערני, התקשרתי לדולה שגרה בבנין שלי ותוך דקה היא היתה אצלי, השעה כבר 12:45 בנתיים כבר הצירים תכופים יותר והטפטוף מתגבר, התחלנו לתרגל נשימות והחלטנו שנתארגן לצאת לביה"ח בגלל המים,
יצאנו מהבית בסביבות 1:15, אספנו את אמא שלי בדרך, הגענו לחניה של ש"צ והאויר היה כ"כ טוב שטילנו בחניה ובכל ציר נשענתי על מכונית אחרת נושמת ועושה סיבובי אגן..
עלינו לקבלה ב2:00 ואני כל הזמן חוששת שיגידו לי את בפתיחה 1 /2 לכי תסתובבי..
ב"ה היתי בפתיחה 5 ובגלל המים המקוניאלים (ככה רושמים?) חיברו אותי למוניטור ארוך וממושך,
הצירים כבר בשיאם ואני יושבת על כסא, נשענת על משענת של כסא, הרגליים שלי סביב הרגליים של הכסא (תנוחה מאוד נוחה אגב בפרט כשהורדתי את הראש)
נכנסו לחדר לידה ב 2:30 ואפילו לא עליתי למיטה, התיישבתי על הכסא באותה תנוחה ובגלל המוניטור לא יכלתי לעשות שום דבר אחר חוץ מלשכב ולחכות ללידה ואת זה לא רציתי..
בין הצירים הורדתי את הראש על כרית, אמא שלי מנגבת לי את הפנים כי הזעתי המון, הדולה מעסה לי את הגב,
בעלי שם מוזיקה שמזכירה לי את הים, מעודד כל הזמן ומידי פעם מראה לי תמונות של הבן שבבית שבאמת עזר לי
החדר חשוך פסטורליות לשמה..
בסביבות השעה 3:00 הרגשתי שאני צריכה ללחוץ, עליתי למיטה ולתדהמתי היתי רק בפתיחה 6 וחצי, לא מאחלת לאף אחת לעבור את הכאבים האלה ואת הידיעה שא"א ללחוץ ![]()
כעבור כמה דקות הרגשתי שוב לחץ אדיר והמילדת אמרה עכשיו תלחצי..
בשעה 3:14 נולדה לנו בת מדהימה שפשוט טסה החוצה, המילדת עפה אחורה מהתנופה ![]()
היה לי תפר קטנטן וזהו...
כל הלידה הזו היתה נס אחד גדול ובעיקר נתנה לי לדעת שאני יכולה ללדת טבעי ומהר בעזרתו יתברך..
