הוא אחי, ריבונו של עולם, אחי הקטן, כן, זה שאני אוהבת.
למרות שאם אנחנו עומדים אחד ליד השני, הוא ניראה האח הגדול ואני האחות הקטנה.
והכל הוא מספר לי, גם אם לוקח לו קצת זמן, בסופו של דבר הוא יבוא ויספר לי.
כן, גם את כל הדברים העצובים והקשים שקראו לו בישיבה.
הוא סומך עלי בעיניים עצומות- שנינו יודעים שאם הוא היה רוצה לספר לאחד מההורים- הוא היה עושה את זה מצויין, אז אם הוא מספר לי הוא יודע ואני גם שזה לא יוצא ממני.
וככה זה היה כל הזמן הזה. וקראו דברים שהיה לי קשה לראות אותו מתמודד לבד- נכון שהייתי שם בשבילו, אבל מעולם לא הפרתי את ההבטחה הלא כתובה שלנו שלא לפנות להורים...
ה'- הוא שישיסיט- אני שמניסטית- מה אני אמורה לעשות עם זה?
השבוע אחי הקטן סיפר לי שהוא מעשן.
ניסתי להיראות אדישה, כן זה מפריע לי, אבל לא צעקתי, ושהוא הולך לעשן אני שולחת אותו לצחצח שיניים ואז נותנת לו מסטיק, מעירה לו בנימוס שהוא הורס לו את החיים, ושאם אבא יגלה- הוא יסתבך, ועדיף שהוא עצמו יספר את זה לאבא ולא איזה שכן מעצבן.
את הסיגריה הראשונה הוא התחיל בכיתה ו'- אני רציתי לבכות לו מול הפרצוף.
כן, זה אחי הקטן, שאני אוהבת, אוהבת בכל ליבי, אבל מה אני אמורה לעשות עם זה?!
סיגריות היו אצלנו מחוץ לחוק בבית- אין אצלנו אף אחד שמעשן- גם שהדודים באים- והם מעשנים- הם לא מעשנים אצלנו- כי הם יודעים שאמא שלי תוריד להם ת'ראש...
הוא לא השתנה, כי הוא עדיין אחי הקטן, אבל ריבונו של עולם- הוא ילד!!!
אף אחד לא צריך את הרעל הזה, אבל הוא?!
למה?! למה אתם עושים את זה לעצמכם?! זה מרגיע, נכון, אבל תמצאו דברים אחרים שמרגיעים, בבקשה...
אבל ניראלי כדאיח לך לפנות להורים....
