עקב. המבחן האחרון.
"והיה עקב תשמעון". למה שינתה התורה מדרכה ולא כתבה בפשטות: "והיה אם תשמעון"?
מה רצתה לומר במילה "עקב"?
רבי נתן כותב, שכל הברכות העצומות שבאות בהמשך הפסוקים: ברכה ופריון ובריאות ושפע והצלחה בכל, הכל תלוי ב"עקב" הזה!
כשאדם במקום טוב, כשהכל מובן וברור ונעים, כשהלב שקט והחיים מתנהלים בטוב וברחמים, זה קל לשמוע בקול השם ולעשות רצונו.
אבל כשכלום לא ברור, בלי כוח ובלי מוח, צער ואכזבה על כל צעד ושעל, כבר לא פשוט לשמוע כלום.
אבל אם למטה ב"עקב", למרות גלי הרעש במוח ובלב, מצליחים לשמוע את קול ה' ולעשות רצונו, דווקא אז מגיעות כל הברכות!
"וזהו "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה", היינו כשהאדם בבחינת עקב ורגלין, שירד ונפל לדיוטא התחתונה, שהיא עקב ורגלין, וזהו הן בפרטיות לעניין האדם הפרטי בעצמו, הן בכלליות הדורות, שהוא בחינת עקבות משיחא, שאז מתגברת הסיטרא אחרא מאוד, ואז - אם "תשמעון את המשפטים האלה", לידע שעדיין ה' עימכם, אז - "ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד שנישבע לאבותיך".
מה צריך לשמוע במצבים הכי ירודים? "שעדיין ה' עימכם"!
אחרי כל הטעויות, למרות אטימות הלב והמחשבות הרעות במוח, השם יתברך נמצא איתי. איתי ממש, לצידי ובתוכי ומסביבי.
"ה' איתך ועימך ואצלך, קרוב אליך תמיד, אל תפחד", אומר רבינו הקדוש לכל אחד ואחד מאיתנו.
מה שמוטל עלינו זה רק דבר אחד. להחליט להאמין בזה.
אם נשמע את קול ה' גם במצבים השפלים של ה"עקב", אם לא נשכח את אהבתו ונמשיך בכל מצב תמיד לחפש את קירבתו, אזי על ידי זה דווקא נעלה משפל המדרגה לרום המעלות. כך - נעמוד במבחן ונוכיח נאמנות עמוקה לאין קץ למלך העולם ומנהיגו. וזה. רק זה, המבחן שלנו.
גם הגמרא מציינת את ההתחזקות באמונה כמבחן האחרון של הדור האחרון: "בא חבקוק והעמידן על אחת. צדיק באמונתו יחיה". (מסכת מכות דף כ"ד)
וכך לימד רבי נחמן בעניין זה: "כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות" (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה מ"ח), כי דווקא מתוך המעבר במצבים של שפלות והרחקה יכול האדם לזכות באמת לקרבת אלוקים אמיתית ונצחית.
תחושת ההתרחקות מצילה אותנו מטומאת הגאווה וההתנשאות, ומדרבנת אותנו להמשיך ולעשות טוב. התרחקות כזו - היא תכלית ההתקרבות.
כשאנו פועלים גם ללא תחושת הצלחה וקירבת ה', אנו מוכיחים שכוונותינו רציניות וכנות, בלי שאיפות לרווחים מזויפים של כבוד ויוהרה ולומדים להיות ענווים באמת.
שבת שלום,
משה ארז דורון