ביום אחר, במצב רוח אחר, תראי שהעולם מלא אנשים ישרים ואמיתיים.

"אין אדם משים עצמו רשע". אלול בפתח...

אני לא מבין מאיפה זה בא אפשר קצת הסבר?

תראו חיובי, תסתכלו על הטוב יש הרבה טוב בעולם.

ומי שלא מאמין שיש אנשים ישרים כנראה שהוא עיוור...

טוב נראה לי שאני יקבל את התואר הבא: ה- הראשי.

אז לפני שאני יקבל כל מיני תארים שלא מתאימים לי אז אני בורח לחלומות שלי... להת'

אז אני דוחה וכ'ו..

גם האנשים הכי ישרים בעולם, צבועים ברמה מסויימת!

ומצטערת!

לראות שלילי?!

אני אחת מהאנשים שמנסים לראות את הטוב שבעולם..

אנייודעת שהעולם טוב, אני יודעת!!

זה לא סותר שאנשים הם צבועים!

בס"ד.
 

כי מה זה צביעות? "המסכות", ההעמדת פנים שאנחנו יותר טובים ממה שאנחנו...

וכולנו מעמידים פנים, כולנו נראים יותר (או לפחות מנסים להיראות יותר) ממה שאנחנו.

מי כאן יכול להגיד עם יד על הלב שהוא אף פעם לא התנועע בתפילה, עם עיניים בסידור/ עצומות במלוא הכוונה, והוא חשב על דברים אחרים?! אז נכון שלפעמים זה אמיתי, אבל לפעמים...

ומי כאן לא פעם עזר לאמא במבט של "בטח שאני אעזור לך, בכיף" ובלב "נמאס לי, אוף, שלא תבקש עזרה, נמאס לי מהשטויות שלה"?!

ומי כאן אף פעם לא אמר "ששש... זה לשון הרע" או לפחות ניסה להעביר נושא כשהיה לשון הרע באוויר, ובעצם נהנה לשמוע?! וגם אם לא נהנה מלשמוע- אח"כ דיבר בעצמו, או שמע לשון הרע בהנאה מוסווית?!

או אמר אמירות של אהבה לקב"ה והיה "בצד שלו" בכל דיון, אבל הוא לא באמת בטוח שהוא מאמין... 

וזה דוגמאות בודדות, קטנות, ויש לי עוד המון... מי יכול להגיד שהוא לא צבוע?!

כן, כולנו צבועים.

אבל אני לא חושבת שזה אומר משהו רע- אני לא חושבת שזה אומר שכולנו צבועים. השאלה היא המטרה- שיחשבו שאני טוב יותר, או כי אני רוצה להיות טוב יותר, ומנסה להיכנס לדמות שהצבתי לעצמי, לפני שאני מציב דמות חדשה, טובה יותר?!

כי ניקח לדוגמא את הלשון הרע- אני באמת רוצה לא לשמוע לשון הרע, ולכן אמרתי מה שאמרתי... וזה נסיון- כי משהו בפנים, רוצה את זה! והתגברתי על הרצון הרע הזה- אני לא צבוע, אלא אדם שעומד בנסיון. ואם אח"כ אני אשמע לשון הרע, ולא אמחה- זה לא אומר שאני צבוע. השאלה היא- האם ניסיתי? האם רציתי? ולא הצלחתי- אז לא התגברתי על היצר. זה לא טוב, ובפעם הבאה אני אהיה חזקה יותר.

זה אומר שאני צבועה? לא! זה אוצמר שאני בן אדם-  אדם שמנסה להיות טוב.

ואם באותה סיטואציה בדיוק הסיבה לכך שהעברתי נושא זה מה שיחשבו עלי אחרים- אני צבועה-מ מעמידה פנים בשביל מה שיחשבו עלי אחרים.

ויש לי עוד הרבה בעניין..

ושוקולד.. אני בהחלט מסכימה איתך!מסקנה שהגעתי אליה מזמן..

כל אחד מתנהג בצביעות!!גם האנשים הכי טובים ומדהימים!!! וזה אפעם לא ישתנה..

גם את, ואני צבועות! גם בלי כוונה לזה..כ-ו-לם!

מעטים מאד מאד, אבל יש.

מצטערת אם התגובה הזאת תקועה ואולי קצת מגעילה,

אבל לא יודעת כמה מותר להגיד את זה על כולם..

לשון הרע, אסור.

וזה גם לא נכון, אבל בכל מקרה- זה ממש הוצאת שם רע וכו'..

תסתכלי בתגובה שלי.

יכול להיות גם מישהו ממש צדיק, שמחפה גם על המעלות שלו, אבל הוא חובש מסכה.

אתן לא יודעות מספיק בשביל להגיד על אחרים וגם אין לכן את הזכות!

אולי אפילו אסור..

חוץ מזה, נראלי פשוט ההגדרה שלכן לצבועים כוללת מדיי.

בנאדם שמכיר את עצמו, יודע את היתרונות והחסרונות שלו, משתדל לעשות רק טוב, יודע שהוא נכשל לפעמים ומשתדל לתקן..

איפה הצביעות פה?!

יש אנשים בודדים שאני מצליחה לקרוא להם צבועים..

צבוע....

צירוף מקרים שהיום אבי בדיוק הסביר לי את מאמרו של ינאי המלך "...הצבועים, שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס" (ובמחילה מכם, אבקש מגדולים ממני להסביר את זה, ואם לא , בעז"ה אסביר בזמן שבו אני על המחשב לא רק כיוון שאימי הלכה לכמה דקות ממנו...)

וכמו שלוחמת תמורות אמרה והביאה דוגמאות, לכולנו יש רגעים של מה שמכונה "צביעות" , אבל ההנחה שדבר כזה הוא צביעות היא הנחה מוטעה מאוד!

זאת מעין העמדת פנים, הביטוי "מסכה" הוא הנכון ביותר,

זו מסכה שאנחנו משתמשים בה על מנת שנהיה יותר טובים, לוחמת תמורות הסבירה זאת מצוין, אני רק אזכיר כהוספה לדבריה את מאמרו המופרסם של ר' נחמן מברסלב, אשר מדבר אודות כך שכאשר אדם שרוי בעצבות עליו להעמיד פני שמח על מנת שתידבק בו השמחה. כך זה בדיוק בדוגמאות של לוחמת תמורות! אנחנו שמים מידי פעם מסכות של בבי אנוש טובים יותר ממנו, כדי שמשהו מכך ידבק בנו (מזכיר גם את הסיפור כאשר שרה רצתה שהגר תלד לאברהם בנים...)

שוין, חפרתי, הוספתי בצקומות שלא בטוח שהיה צריך להוסיף...

ועכשיו ברציניות: אני לא חושבת ככה, ואפשר לבקש ממני לפרט. חוץ מזה, רק לי זה נשמע כאילו מי שפתח את השרשור עבר טראומה שגרמה לו לומר 'שכולם צבועים?'

בס"ד!

אין מה לעשות.

כולנו מנסים לחפות על החסרונות שלנו.

כולנו מנסים שיראו רק את המעלות שלנו.

כולנו.

זה הופך אותנו לצבועים?

כי אנחנו לא בדיוק אנחנו?

כי אנחנו מסתירים חלק מעצמנו?

אם לא נעשה את זה, גם נהיה צבועים, כי חלק מהטבע האנושי זה להסתיר את החסרונות שלנו.

מותר לנו לעשות את זה!

אסור לנו לחשוב שאנחנו מושלם, אבל להסתיר דברים?

אני לא חושבת שאני מכירה את עצמי לחלוטין.

ממש לא.

אני לא חושבת שאני יכולה לצפות מראש את התגובות שלי.

ממש לא.

אני לא חשבת שיש בן אדם שיכול.

ואני ממש לא חושבת שזה רע.

לא.

זה הגיוני ואנושי.

ואין סיבה להילחם בזה.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....