בס"ד

לא עזרה לימודית..

עזרה במשמעת עצמית.

נגיד שההורים שלך יקצו לך זמן ללימודים והם ישגיחו שהוא אכן משמש ללימודים,

או שהמורה שלך תאיים עלייך במשהו,

או שתעשי הסכם על משהו.

לא יודעת מה, אבל תמצאי משהו שיגרום לך למשמעת עצמית.

בקשר לכיתה, מומלץ להרחיק דברים שמסיחים את דעתך.

אם פלאפון מסיח את דעתך אז תשאירי אותו בחוץ או לא יודעת מה תעשי איתו.

אם דפים ועיפרון\טושים\עפרונות צבעוניים מסיחים את דעתך אז פשוט אל תוציאי אותם מהתיק או שאל תביאי בכלל לבית ספר ותעתיקי מחברה אחר כך את כל מה שהיה בשיעור.

וכו' וכו'..

אם את באמת רוצה תעודת בגרות אז תעמידי את זה מול עינייך,

תפני למורה ותבקשי שתעזור לך,

דברי עם ההורים,

אם זה באמת חשוב לך את תעשי הכל כדי להצליח.

אם זה עד כדי כך רציני כדי לברר את העניין ולעשות איבחון

מנסיון - בדברים מסוימים זה עוזר!!

למה להילחם בעצמך?!תמצאי משהו שאת טובה בו,(אם היית בן הייתי מציע לך בית ספר מקצועי) ותתמקדי בו,ואז אני בטוח שגם בלימודים יהיה לך יותר קל....

להחליט לעבור למסגרת אחרת צריכה להיות אחרי שניסו הרבה מאוד,ועשו השתדלות ענקית לעניות דעתי,וגם זה בהתייעצות אי אפשר לייעץ באופן כללי בלי היכרות

גמאני ככה!! אני עודלא בשלב של בגרוית אני בשלב ל אולפנות:'( אני מפחדת שאף אחד לא יקבל אותי...וכמו שכתבת..אני עונה למורות לא עושה ש''ב אני גם לא מצליחה להתרכז..

נגיד שיעורי לשון אין מצב שאני מקשיבה!!!

אני יכולה להתפחלץ מרוב שיעמום...

המלצה ראשונה- לכי לאבחון!!!(זה לא דבר רע,זה רק יקל עלייך!!)

המלצה שניה- דברי עם המחנכת שתהיה לך תסבירי לה תבעיה...

ותשכנעי אותה לסדר לך מערכת מיוחדת!

נגיד למה שלא יהיה לך בגרות באותה שנה וזה לא כ"כ חשוב אל תיכנסי...

ככה יהיה לך יותר קל!

המלצה שלישית-תתמקדי בכמה מקצועות שאת הכי רוצה לעבור אותם ותשקעי את המאמצים שיש לך, בהם!

והכי חשוב אם את באמת רוצה את יכולה!!!!

בהצלחה רבה!

הוראה מתקנת - אם יש לכם בבית הספר

יועצת (לא בקטע הרגשי... בקטע הלימודי - הרגלי למידה, אבחונים וכו')

קאוצ'ר

ולבוא למורה בתחילת שנה ולומר לה - תדעי שאני מאוד רוצה ללמוד ולא להתחצף, זה קשה לי, אשמח אם תוכלי לעזור לי.

בהצלחה!

לפי דעתי-תתחילי בשיעור אחד שבו את מחייבת ת'צמך ללמוד!!!!!לא משנה מה קורה..כל אדם נורמלי יכול לשבת שעה ביום-וגם את יכולה..אם תכניסי לעצמך לראש שאת כן יכולה את תצליחי!!!ותשאלי ת'צמך דוגי-אם באמת עשית הכל??באמת ניסית הכי בעולם??כי למדתי איתך 7 שנים ודווקא ממש הצלחת לשבת על הכסא.....

בהצלחה נשמה!!

-להשאיר את הפלא' בבית. (זה לא קשה. פשוט צריך "לשכוח" אותו בכוונה).

-להתחבר לתלמידות הכי חרשניות בכיתה בכיתה (האלה שאם הם יקבלו 99 במבחן הם יפרצו בבכי) ולעשות איתן תחרות מי מסיים ראשון שיעורי בית ומי מוציא הכי הרבה במבחן.

מרגיש כמוך

אני בכלל לא יודע אנגלית

את זה צריך לאבחן בצורה מסודרת.

אורה, ב"הצלחה ענקית!!

ב"ה אין לי נסיון בעניין..

ממש לא לכל אחד!!

ללכת לבדוק ואלי תצטרכי רטלין ועל הדרך תבדקי גם קשב וריכוז שאולי בגלל זה את לא מצליחה לשבת ללמוד..

ועל כל שאר הדבים תצטכי לנסות להתמודד אין מה לעשות החיים לא מושלמים

ישר לקחת תרופה???

זה קשור לכח רצון ושום תרופה שבעולם לא תעזור!!

נגיד אדם שלא עלינו יש לו דלקת גרון את לא יכולה להגיד כח רצון ?? נכון כי זה לא תלוי בו ככה זה גם פה איפר זה סוג של אישיות \אופי ואי אפשר לשנות אופי ואדם יכול לנסות ולהתאמץ הרבה חוץ מלהטיש אותו לא יקרה כלום כי ככה זה ... אז אין שום בעיה ברטלין וזה לא בושה כי לכל אחד יש את הצרות שלו ואם היא לא רוצה לקחת תרופה שתתמודד (או שלא....)

אין לי פתרון קסם איך להתרכז

אבל אם לא הקשבתי השיעור? הברזתי וכו'-

להשלים מייד- כדי שלא יהיה חור ענקי.

וגם כשאת משלימה-לא בצילום. תכתבי את זה. אל תצלמי- ככה זה נכנס הרבה יותר טוב למוח.

זהו נראה לי.

ואל תלחצי!

יש לך חברות חמודות שאכפת להן ממך! (כן, ואני יודעת...)

הן רוצות שתצליחי בכל ליבן והן יעזרו לך! (ראיתי את זה עלי ממש השנה...)

כל מה שכתבת, גם אני ככה...

אני נחשבת החכמה של הכיתה,קפצתי כיתה,אני מוציאה מעל שמונים וחמש בכל התעודה וכו..

אני שונאת לשבת ללמוד!!!

זה משעמם אותי חופר לי ועולה על העצבים אז פשוט עשיתי דילים עם המורות[הקדמה:לא מתאים לכל אחד,יותר מתאים לפנימסטים]:

*אני לא נכנסת לשיעור אם אני לא רוצה

*אני מתחייבת ללמוד את כל החומר של השיעור

*אני מחוייבת לעשות מבחנים

*אם אני נכנסת לשיעור אני לא מפריע  למורה אם משעמם לי,והיא לא מפריעה לי

את חייבת להיות אבל ילדה שסומכים עליה ויש לך אחריות..

בהצלחה נשמה שלי!!!!

אני קבעתי לעצמי שאני לא מבריז יותר מחמישה שיעורים בשבוע ואת החמישה האלה הייתי מנצל כדי להתפרק קצת

כדי גם להתערב עם חברה כדי שלא תוכלי לחפף

הלוואי ונדבר...

תראו. זה לא הבעיה שלי באמת. שאינלי קשב בגרוש. על זה עוד אפשר איכשהוא.

הבעיה שאני לא זוכרת אחכ כלום!! קטע כזה זכור את כל הדברים הלא חשובים בחים.. (למשל כמו איך קוראים לכל הזוגות נעליים שלי)

אבל נגיד ניסיתי לעשות תחוברת חופש.. באמת שמתתי לעשות משם משו.. ופשוט לא הצלחתי!! לא זכרתי כלוום!!

אוף

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...