כשרואים את זה ברשימה כזאתי, כמו שאתה כתבת-
זה דברים שרוב בני האדם עוברים.
גם לי יש חברה שהתקלקלה.
גם אני רבה המון עם ההורים.
גם אני צריכה לעשות מסיבת הודיה על הבגרות.
גם אני תקועה בבית ועוזרת [או שלא..?] במקום לנסוע לחודש לצפון.
גם אני לא בקשרים מושלמים עם אחים שלי, בלשון המעטה.
כל מי שזה קורה לו- הוא לא מסכן. הוא פשוט מתבגר.
זה חלק מהחיים.
יש ימים קשים יותר, יש ימים קשים פחות. בד"כ אין ימים מושלמים לגמרי.
אבל בכל יום יש רגע אחד טוב לפחות.
ממליצה לך בחום, באמת-
למצוא בכל יום את הרגע הזה. ולכתוב אותו.
כמו יומן כזה..
[אני אישית כותבת גם דברים רעים וגם טובים.. אבל כדאי יותר רק דברים טובים.]
בסוף שבוע- תסתכל ביומן הזה.
ותראה כמה היה לך טוב השבוע..
ו"אחים מציקים" זה דבר חולף.
תמיד משלימים בסוף עם ההורים.
חבר מתקלקל? תקרב אותו אליך. לא לרבש"ע. אליך. ומתוך זה תתפלל שהוא יתקרב גם למעלה. אבל הכי חשוב זה אליך!
בהצלחה!!!