אתה תכה על חטא יומם ולילה, תהיה מבואס כל רגע, תאשים את עצמך כל הזמן, לא תוכל לחיות באמת עם עצמך, תשנא את עצם קיומך וכו' וכו', כלומר - אף תועלת לא תצמח לך מלקיחת האשמה הזו, שגם לא מוצדקת, על כתפיך.
אנשים מהללים את המצפון, אבל טכנית - הוא יכול להיות האויב הכי נורא שלך. מישהי חכמה מאוד אמרה לי פעם ("זקן סיני אחד אמר פעם...") שאי אפשר 'להשביע' את רגשות האשם. לא משנה מה תעשה, ואיך תפעל - הם תמיד יהיו שם!
אוקי, נניח היית מתקשר - אתה חושב שזה היה גורם לך להרגיש טוב עם עצמך? לא! אתה היית מאשים את עצמך 'למה לא התקשרתי יותר מהר?' או 'למה לא נשארתי שם בכל זאת?' או 'למה בכלל יצאתי בשעה כזו?'
כלומר,
כך או כך - אתה תמשיך להאשים את עצמך בכך לא משנה באיזו דרך היית פועל, כי באמת שאי אפשר להשביע את רגשות האשם האלה, לכן הדרך שאפשר להתמודד איתם זה פשוט לומר 'בסדר, קרה לי מקרה לא נעים, אולי הייתי יכול לפעול אחרת, אבל ככה פעלתי כי זה היה האינסטינקט שלי' וכן, להעביר את זה הלאה ולהחליק את המקרה הלא נעים.
אני לא אומרת שזה קל, ממש ממש לא, אבל אתה צריך לדעת שזו לא אשמתך בכלל. תמיד מהללים את הרגש שלנו - שהוא הצודק וכו', אבל זה לא תמיד נכון. לפעמים הרגש שלנו הוא שקרי, וההיגיון הוא זה שצודק... לפעמים אתה לא מרגיש שאתה מאמין - זה אומר שאין אלוקים? לא! זה אומר שכרגע הרגש מקשה עליך...
דבר אחרון, אם זה עדיין ממשיך - תשקול אולי לדבר עם מישהו בעל ניסיון. כבר דיברת עם אנשים, שאמרו לך שאתה לא אשם, אבל זה לא עוזר, נכון? כי אתה עוד לא מכיר בעובדה שאתה לא אשם, לכן 'בעל ניסיון' זה אומר למשל היועץ של בית הספר, אוטוטו מתחילה שנת הלימודים - פנה למחנך שלך, דבר איתו על זה, תגיד לו שקשה לך ותראה מה הוא ימליץ לך לעשות, או שפשוט תבקש ממנו לדבר עם היועץ, זו ממש ממש לא בושה, האדם לא צריך לסבול וגם לא להדחיק את האשמה - להדחיק את האשמה לא יעזור, זה רק יחמיר את המצב, אתה פשוט צריך להכיר בעובדה שאתה לא אשם ולהמשיך הלאה, וקשה לעשות דברים כאלה לבד, לכן אני ממליצה על היועץ או המחנך 
בכל מקרה, שבת שלום וב"הצלחה
