חושבת על זה רבות.....

אני נוטה כרגע לתחילת חיי הנישואין באברכיות, בע"ה, בקרוב ממש!!!!

כמה שנים? לפחות שנתיים...

אבל כל פעם שאני חושבת על זה לעומק אני צוחקת על זה שאנחנו כ"כ לא יודעים מה ה' רוצה מאיתנו, ומה הולך לקרות איתנו באמת....

אם זה מה שהוא רוצה/ מאמין- אני איתו! (על כל המשתמע מכך...)

לבנות בית מתוך לימוד התורה- וואוו הלוואי עלי!

אבל שלא יישאר אברך למשך שנים ארוכות, שיוכל להתפרנס מזה.

לא מסכימה עם דרך החיים הזאת. 

מלכתחילה לא מתאימה לכולם.

אם זה מתאים לשני בני הזוג וכו'.... למה זה רע בעינייך?

את מרגישה שזה מפריע למי שבוחר אחרת?

אשמח לדבר על זה באישי

יש לי בעיה אם המדינה, ובעצם שאר עם ישראל, מפרנס.

אף אחד בעולם לא צריך לפרנס שלא מרצונו בחור שמחליט שהוא רוצה רק ללמוד, בלי לעבוד.
אם הוא מוצא תורם או שאשתו מוכנה לזה - בכיף שיהיה להם.

אני חושבת ששלוש-ארבע שנים יהיו לי קצת יותר מידי, אך אני מניחה שתשובה סופית תלויה במי הבחור ואיפה אני אהיה בחיים ובשאר אפשרויות הפרנסה ותנאי החיים שלנו.

יכולה לראות את עצמי אברכית בשנים הראשונות (הראשונות בלבד!), אך לא "רוצה בדווקא".

רואה בכך חשיבות רבה מאד, אך לא חושבת שזה מתאים לי.

אינני יודעת מי יהיה בעלי, ולא אשלול אופציות אחרות.

הייתי מוכנה, ואפילו שמחה להיות כזאת.

אבל לא בדווקא.

אני לא שוללת מישהו שירצה רק עוד שנה שנתיים,

או שכבר היה שנים לא מעטות בישיבה ורוצה לצאת.

אבל גם מוכנה לקבל שלוש- ארבע ואולי חמש שש שנות ישיבה.

עם כל המשתמע מכך.

זה פחות מה יעשה, אלא- איך ולָמַה.

אם הוא יצא מיד לעבוד- האם יהיו השלכות על רמת התורה בבית? על רמת הקשר לשמחת העשייה שבתו"מ?

אבל שגם אם יישאר בישיבה- לא יאבד את שמחת החיים וההתעניינות גם במה שלא רק- בתוך דף הגמרא..

מקווה שהועלתי..

שבוע מבורך

שלוש ארבע שנים זה די הרבה..

לא באמת יודעים מזה להיות אברכים עד שלא נהיים.. כמו כל דבר בחיים "לומדים תוך כדי תנועה"..

להתחיל תבית בישיבה- שהבעל אברך זה נפלא..

אבל נראה לי לא תמיד אפשרי לתקופה  ממושכת..

 אולי זה ממצא?

 אולי רוצים להמשיך הלאה בחיים?

 וכמובן כמובן.. המצב הזה שהאישה היא מפרנסת לא נכון ולא בריא!

אז שזה קצת זה סבבה. אבל יותר מיזה- רק אם אתה ממש ממש עילוי ולאישה יהיה ג'וב טוב ויהיה טוב..

חיים לא כל-כך רע, כך אומרים

(אגב,אני בן)

דברתי עם אחד האברכים אצלנו,אדם שמוסר את כל כולו לתורה,אבל ממש..כשהוא היה עם 2 ילדים הוא היה חוזר פעם ביומיים הבייתה..והוא אמר לי שהוא יצא עם 40 בנות עד שהוא התחתן,ורובן ככולן היו כאלה שמוכנות ורוצות שהבעל יישב וילמד,ויתמסר ללימוד תורה,המון זמן,גם עשר שנים ויותר..

בדווקא להיות אשת אברך.

עם רצון לכל הפחות שלוש- ארבע שנים.

מבחינתי כל המרבה הרי זה משובח, כל עוד ירצה להמשיך ללמוד - אשמח.

שנזכה... 

אם יש משהו מיוחד- אז שנה במקסימום.

בעיקרון אני מעדיפה מישהו שגם לומד וגם עובד, אבל-

אני לא אפסול מישהו כי הוא רק לומד/ רק עובד.

מה שכן- אם הוא רק לומד, חשוב לי שהוא יהיה מספיק אחראי כדי לדעת מתי הוא צריך לצאת גם לעבוד (צורך של הבית, חוסר אפשרות שלי לעבוד וכו').

אם הוא בנאדם מספיק אחראי- אני חושבת שזה יהיה סבבה מבחינתי שהוא ילמד כל עוד זה אפשרי ומתאים לצרכים של הבית.

(למרות שנראה לי שלזה התכוון כותב השרשור-אבל התגובות לא הלכו לכיוון הזה)

מי מהבנות שכתבה שהייתה רוצה בעל אברך-הייתה מציבה את זה כדרישה (=לא רוצה להיות אברך שנתיים לפחות-

לא יוצאת איתו) ?

זה מאד חשוב לי, ומשתדלת להפגש רק עם כאלו.

אבל כמו שאמרתי לשאלת קיש-

זה לא  הכרחי, כל עוד אני יודעת שהמקום של התורה אצל הבנאדם לא נשחק,

לא הלך לאיבוד,

זה לא אותו דבר אדם שיושב ולומד עדיין ואדם שכבר יצא.

אבל בכ"ז- לא אפסול.

ברור שמי שרוצה בזה עד הסוף תציב את זה כדרישת סף

אבל זה לא אומר שמי שלא רוצה בזה עד הסוף (רוצה שנה שנתיים )לא תציב את זה כדרישת סף..

מש"ל

הייתי רוצה שהבית שאבנה יהיה על בסיס התורה, על כל המשתמע מכך,

אבל פה לדעתי זה מאוד תלוי בבעל.

אם זו ההרגשה הפנימית שלו שזה מה שהוא צריך בשנה/שנתיים ראשונות ואם זה מתאים ומסתדר עם המציאות- אדרבה, שילמד.

אם הוא מרגיש במקום מספיק תורני ויציב, יש לו את הלימוד הקבוע, אבל את שנות הישיבה כבר עבר...בסדר גמור בעיני. שיתחיל ללמוד/לפרנס אפילו עדיף..

כל מה שכתבת בהחלט בא בחשבון, נשקל ונבדק מבחינתינו היטב,

ותתפלא- כן! למרות כל זה, או אולי בזכות כל זה, אנחנו מוכנות!

כי מי כמוך  בחור ישיבה [נראה לי..=] או שכמותך- מבין כמה חשובה התורה בחיי האדם,

ובטח ובטח בבית שקם.

תשמע, זה לא פשוט ואולי גם קשה, אבל ביחד, מתוך שאיפה למשהו שהוא קצת יותר ממילקי כל ארוחת בוקר,

אפשר ועוד איך, ואפילו לא נורא.

השאלה היא מה עומד בראש סדר העדיפויות.

(וודאי שישנן כאלו שלא מסוגלות, ולא מתאים להן, ולא יבחרו בדרך הזאת. אבל בהחלט שישנן גם לא מעט שכן.

רק תסתכל על האברכים בכל ישיבה. זה מספיק.)

ללכת לכאלה שניסו ועלתה בידן, ופשוט לשאול איך.

או המניעים?

בשורה התחתונה- התשובות שקיבלת- מספקות?

בעקבות דיון עם חבר...

אח.. הסקרנות שלי..

שיש כאן, ב"ה

מקווה שאינך מודד ערכים אלו רק ע"פ הרצון להיות אברכית... )

אבל הרצון הזה כן מעיד על משהו ממש יפה, במישורים האלה...

שרמת אהבת התורה ויראת השמים נמדדו ע"פ השואפות לאברכות

לכל דבר בעולם יש את היופי שלו. לחיי אברכות ולחיי "תורה ועבודה", אם נקרא להם כך. מובן שאינני באה להמעיט מערך ה"אברכות", רק להראות שאין סיבה להשוות בין שני סגנונות החיים. לכל אחד היופי והנחיצות שלו. אלו שני "סולמות" שונים. אי אפשר למדוד אותם אחד מול השני.

העיקר שנגשים את ייעודנו כראוי בכל סגנון-חיים שלא נבחר.

אכן, לאברכיות אין מונופול על אהב"ת וירא"ש!

אבל הנכונות האישית שלהן להתמסר ברמות יוצאות דופן עבור הנ"ל,

מעידות על כמות גבוהה של שניהם...

(ושוב, אין להן מונופול וכו')

ומסכימה עם גן נעול.

מכירה לא מעט בנות, שלא היה אפשר לומר עליהם בדיוק את זה, אבל בעל שלומד תורה-זה משאת חייהן.

אז נכון שהן לא שם- אבל רוצות שלפחות הוא יהיה.

אבל- ח"ו! לא אומרת שזה חסר ערך!! להיפך!  אבל גם לא ממש מורה על המקום שלהן..

שאני רחוק גם מלהיות כזה לצערי

נראה לי שהבנת אותי כך: חיי אברכות הם מעולים, וחיי "תורה ועבודה" הינם פחותים יותר, אבל ניחא, לפחות מי שחיה אותם רוצה בחיי אברכות...

אם כך הבנת אותי, הרשי לי לתקן: חיי "תורה ועבודה" אינם דיעבד. אין הם ברירת מחדל למי שלא יכול להרשות לעצמו חיי אברכות מסיבות כאלו או אחרות. הם לכתחילה.

כתבתי כבר גם בשרשור זה או אחר,
לא לכל אחת כל דבר מתאים. וזה לא הופך אותה לטובה יותר או טובה פחות! חלילה!!

כל אדם צריך להכיר את מקומו, את שאיפותיו וסדר עדיפויותיו, ולפי כך לנהל את חייו.

אני נגיד יודעת שלא, לא מתאים לי מישהו שכל חייו יהיה אברך,

שישב כל היום ללמוד תורה ולא יהיה שותף בבית, או שלא יתעניין גם בקצת שמעבר. 

כן רוצה מישהו שידע וישמע ויכיר את העולם שמעבר לספר.

כמובן שחשוב שישאר במסגרת התו"מ! אבל לא מתאים לי מישהו שזה המקום היחידי בו הוא מתעניין ומכיר.

הכל עניין של אישיות, שאיפות וחיפוש.

הלוואי שכולנו נדע להתכוונן כמה שיותר למה שהכי מתאים ל-נו ולא לתכתיבי הסביבה.

ושתמיד נדע במה ואיך להתקדם לכיוון..

רובם ממש לא כאלה ששקועים כ"כ בספר.

גם מי שהחליטה להיות אברכית, לא נגזר עליה בהכרח חניוק עולמים

ולכן אני מרשה לעצמי לרצות את זה
ובכ"ז, לא יודעת אם אברך-עד [איך זה נשמע=] מתאים.
אם כי- א"א לדעת.

אולי הקב"ה ישלח לי מישו שלא מתכנן, ובמשך השנים נראה יחד שמתאים וימשיך וישב וילמד עוד ועוד?
אבל באותה מידה אולי הקב"ה ישלח מישהו שבכלל כבר יצא מהישיבה, וזה מה שהכי מתאים, כן?
לכן, לא פוסלת על הסף לא זה ולא זה... 

אמנם אני רוצה שהתורה תהיה המרכז בחיי ובחיי המשפחה שאקים בע"ה, אך אני מודעת ליכולתי. חיי אברכות, מה לעשות, נמצאים מעבר ליכולתי זו. כמו כן, אני הייתי רוצה שחיי התורה יבואו לידי גילוי מן החיים עצמם, וכך יופיעו במלוא יפעתם וקדושתם. (מישהו אמר תורה ועבודה? )

ואם כבר סיימנו בזה, רק אחתום בב"ח לתו"ע...

אבל לצערי אני לא מסוגלת...

נראה לי שלכל היותר שנה.

בע"ה ובהשתדלותנו

בע"ה אשמח מאוד לזכות בבחור כזה.

רוב הבחורים שאיתם יצאתי לא היו בכיוון, וככה שמתי לב שזה ממש חשוב לי והתחלתי להדגיש זאת בפני המציעים למיניהם.

כדי לפרנס. יש משרות שממש מתאימות לאברכים אם זה בסופי שבוע או בלילות זה דבר שצריך לקחת בחשבון ובדעת זה ברור!! אני מאוד רוצה שבתחילת הנישואין נשאב כוחות רוחניים מישיבה אבל לא רק! צריך לעבוד. האחריות על הפרנסה מוטלת על הגבר, ברור שאנחנו שניים!! ושתינו\שנינו שותפים ובונים ביחד ולכן גם אני אעבוד בעז"ה אבל בהחלט זה החלק שלו. רק קצת לחפש וגם להתפשר אם זה מה שאנחנו רוצים בסופו של דבר, ומוצאים עבודה יופי.

אז ישיבה בעז"ה כן, ללא סתירה לעבודת פרנסה. בעז"ה

אין לי כח להאריך כי נראה לי שהרבה לפני כתבו דברים בכיוון

ומה שבטוח - לא מוכנה להתפשר על בחור תורני. שיהיה מחובר לתורה ושקיום מצוות חשוב לו.

והקב"ה עוזר ומסייע בכל!
פשוט זה לא, אבל זה מדהים!!! 
מתחשבנים קצת על הקניות של ימי חול (ובכ"ז צמחה לו כרס )

ובשבת (וסיומי מסכת) מתפנקים עד האינסוף ומעבר לו.

האוירה שמציפה את הבית, של קדושה ואור וקרבת ה', שווה כל רגע של קושי.

ואין בישיבה הזו מלגות לאברכים, במקרה הטוב אנחנו מאכילים את הבחורים הרווקים.
אבל אם משתדלים - ה' פשוט שולח!! שתדעו!

ירבו כמותכם בישראל.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥