בעזהי"ת.

[בהנחה שאני לא חרדית; אין סיבה שאקשור את חיי עם בחור חרדי]

הרי בתור בחור- בסופו של דבר הבחורה הולכת אחרי בעלה?? מה מרתיע כ"כ?

אני רוצה לראות חרדית מבית חרדי שתסכים בכזו קלות להיות לאומית

רק הפוך

אז זו ממילא לא השאלה שלעיל מבחינתי.

(אני מעדיף את הנוסח: בחורה מחפשת מישהו שמתאים לה)

שהאשה הולכת אחרי בעלה??

למה לא להיפך?

נקודה למחשבה...

הרי יש היררכיה הלכתית- משפחתית, ובמקרה של חילוקי דעות או מנהגים שונים בד"כ הולכים אחר הבעל.

אבל בשאר הדברים... הרי זה נראה לי דיי ברור שהאישה מאוד דומיננטית בהחלטות האלו וגם אם לדעת הבעל זה לא נראה מכמה סיבות רק אחרי נימוק משכנע זה יתקבל..

אולי אני טועה?... כי ממה שאני מכירה ככה זה בדרך כלל...

התכונתי בעיקר לענייני הלכות.

(למרות שכשאני חושבת ע"ז, עיקר החיכוכים עלולים להיווצר לאו דווקא במישור הזה, אלא במישור ההשקפתי יותר..)

ההשקפת עולם והמנטאליות כ"כ שונים (גם אצל מישהי שהיתה חרדיה וחתכה לכוון שלנו)

מסתמא ההשקפות השתנו, לא? 

זה מנטאליות והסתכלות אחרת (ויצאתי עם מישהי כזאת)

יש מלא חרדיות ש"חתכו" אלינו והם לא שונות כמעט מהלאומיות הקלאסיות

הייתם יוצאים עם חרד"לניקיות?

ואיך אתם בכלל מגדירים חרד"ל?

רק שלא אני התעניינתי בזה... עדיף שמי ששאל יפתח, לא?

מתכון לבעיות בשלום מבית בהמשך.גם בלי זה יהיו מספיק פערים לגשר עליהם בחיי הנישואין.

עם בחור שמשפחתו חרדית, שהיה חרדי ולומד בישיבות "שלנו" - כן.

החברה של הרב גינזבורג!

(טוב, סוג של) ותכלס לא יודע אם הייתי יוצא (וזה בגלל שאני יודע מה הסגנון של הבנות שם)

השקפת חיים שונה.

מה פער? והפער בין פלגים ורמות בדת"ל לא אדיר?

הרי יש דת"לים חרדים ויש דת"לים חילונים,

הנקודה המשותפת היחידה היא הלאומיות, אז קצת הגזמת, האם זה אולי מאתגר? אולי, אבל "לא שייך, השקפה שונה"  ככה בלי לחשוב? תרגיע,

אני פשוט קצת לחוץ

ברור שלא!

אין בסיס לקשר עם בחורה ממגזר שונה..

גם ראיית המציאות וההסתכלות על החיים שונה..

המציאות היא שהפערים גדולים מדי ולא ניתנים לגישור.

אני חושב שקצת הגזמת..

אם היא תלך אחרי בעלה בדרכו - יכולות להיות בזה מעלות גדולות מאד.

אני מכיר שתי נשים, מה"שפיץ" של העדה החרדית, שנשואות, מלפני שנים רבות, לשניים מה"שפיץ" של מרכז הרב (הר המור של היום) - מהמפוארות שבמשפחות.

מבחינתי, מכיוון שהיא התחנכה במוסדות שלא מחנכים למה שמחנכים במוסדות שלנו (וד"ל), עולם המושגים, השאיפות וההגדרות של המציאות יהיו שונות.

אז יש 2 נשים חרדיות שנשואות להרהמורניקים, אז מה?

ממקרים אחדים אתה רוצה להכשיר התאמה לציבור שלם?

אז יש באמת הבדלים תרבותיים ... אבל ה-ג-ז-מ-ת-ם !!!!!!

כולנו יהודים שומרי מצוות, ואם מדובר בזוג ששניהם לאומיים? זה לא מופקע בכלל,

אני מכיר כמה כאלה, ואגב הבדלי התרבות פחות בוטים בדר"כ אצל חבר'ה שחתכו לדת"ל, כי לא כל אחד חותך לדת"ל... צריך להיות כבר מלפנ"כ הרבה במשותף..

מנהלת של סמינר חרדי חשוב, שהיא עצמה חרדית לכל דבר ובעלה אברך כמדומני בהר המור, על כל המשתמע מכך.

הוא מה שכתבתי.. שאני חושב שלומר "ברור שלא" - זו קצת הגזמה. לא עד-כדי-כך..

לא דיברתי על "ציבור שלם" או לא, אלא על כך ששלילה מוחלטת ("ברור שלא") היא מוגזמת לדעתי. ולכך אפשר להביא ראיה גם ממקרים בודדים, מתוך היכרות קרובה, שזה כלל לא "ברור שלא".

בנוסף, אני חושב שיש הרבה משותף בחינוך ובעולם המושגים והשאיפות. יש גם שונות כמובן.  אבל זה לא דבר שלול מעיקרו טוטאלית. וכשזה אכן מתאים ספציפית, לבחור ולבחורה, יש גם יתרונות - כי יש בכל חינוך מעלות שיכול השני לקבל מהן.

כלפי חילונים זה היה יותר מסתדר? או שטעיתי בענק (יכול להיות)

בס"ד

תנסה לפתוח שירשור חדש: "הייתם יוצאים עם חילוני/ת?" ותראה שהתגובות יהיו חריפות באותה מידה אם לא יותר.

חוץ מזה, מה זאת אומרת "חוץ מעניין שמירת המצוות"? שמירת המצוות זה ה-עניין! מה יותר משמעותי מזה בבניית הבית? 

ואם חושבים על זה, אז ההגדרה של "המגזר" היא "דתיים-לאומיים". מבחינת ההשקפה, לחרדים חסרה "הלאומיות", ולחילונים חסרה "הדתיות". לכן עם שניהם התחושה היא שזה לא שייך. (איכס! אני שונאת משפטים כמו הפסקה שכתבתי עכשיו! אבל לא הצלחתי להסביר את עצמי בלי לרדת להגדרות מעצבנות!...)

ועוד משהו, מהתגובות שלך נראה שאתה חושב על חרדי (או חרדיה) ששינה את השקפת עולמו והפך לדת"ל, ואז זו שאלה שונה לגמרי. השאלה של פותח השירשור היא לגבי אדם שכרגע הוא חרדי לכל דבר.

פותח השרשור הבהיר שהוא מדבר על מי ששינה את השקפתו!

עייני בשורה אחרי קיש חצילים.

זהו, שאם שמירת מצוות זה ה-עניין למה עם חרדי זה לא הולך? הוא הרי שומר מצוות!  ויותר מזה ,הרי מדובר פה רק באחד שמגיע מתרבות חרדית, מדובר הרי בלאומי, ובכלל כל הטענות כאן לשלילה הן על תרבות ,לא אידיאולוגיה!

ולכן שאלתי האם תרבותית חילוני כן יסתדר?

בס"ד

לדעתי הוא התכוון שבסופו של דבר, במקרה של חתונה, האישה הולכת אחרי השקפתו של הבעל, אבל אם זה לא מגיע לחתונה, האישה תשאר בדרכה- חרדית. זה ממש לא אותו דבר כמו מישהי שמגיעה לקשר לראש לאחר ששינתה בעבר את השקפת עולמה. וגם על זה כתב בצדק כמו בן ראמים: "מי אמר?" מי אמר שהאישה הולכת אחרי בעלה? דווקא זכור לי סיפור מהגמרא שאומר ההיפך...

לכן, אני עדיין חושבת שהשאלה מדברת על חרדי, לא לאומי, ולכן להבנתי הטענות לשלילה הן בעיקר על האידיאולוגיה ולא על התרבות.

נכון שאמונה בה' ושמירת תו"מ הן ה-עניין, אבל ה"לאומיות" היא חלק גדול מאוד מתפיסתנו הדתית. אנחנו מאמינים שאנחנו בדור של גאולה ושעלינו לפעול על מנת לקרב אותה- זה משפיע על רבדים רבים בחיים (ובאמונה בה' ובשמירת המצוות).

ולשאלתך, האם "תרבותית" חילוני כן יסתדר, התשובה היא: לא!!!

הגישה והדרך חיים יש בהם המון זהות ושותפות אבל לא לחיי נישואין. פתאום דברים שבסדר נתמודד, מגיעים ילדים בעז"ה ואז צריך להיות החלטיים בדרך שלנו בחיים לאיזה מוסד לשלוח או תגובה שלי על....... המון פעמים הילדים סובלים מבלבול וחוסר זהות ברורה דווקא בגיל שהם חייבים. למה להכנס לזה??

שמדובר בחרדי\ת ששינ(ת)ה כיוון, אז אין סיבה לחשוש בקשר לילדים,

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.