(בגלל הקוֹמץ)

אבל לתימנים אין דיפותונגים,

וגם העיצורים קרובים הרבה הרבה יותר להברה הספרדית

מידיעה

מבחינה עובדתית :

תימנים ואשכנזים מסתדרים הכי טוב משאר עירובי העדות ...

בנוסף הילדים בד"כ יוצאים הכי חיננים 

ההורים שלך גזענים קבלי עובדה מצערת זאת

הבחור שאת נפגשת איתו יכבד אותם ועם הזמן הם ילמדו לאהוב אותו

ויום אחד ואולי כבר בקרוב מאוד הם פשוט יבינו שבעצם הבת שלהם זכתה במציאה

לסיום אם זה מפריע לך אז לפני 30 שנה ההבדלים היו משמעותיים  ....

ובכל זאת שלוש דודות שלי התחתנו עם אשכנזים וב"ה הכל טוב והם חיים באושר ועושר

היום ההבדלים זניחים ובפרט שגדלים בסביבה מעורבת ובמוסדות חינוך שזהים בהשקפה ובמודעות לשאר דברים

צאי מהחששות ותבטחי בשם אם מבחינת שאר הדברים הוא מצא חן בעינייך חבל לחפור ..

והכי חשוב אל תתני להם לחפור לך ...

בע"ה בהצלחה רבה

אני לא חוששת מבחינת המשפחה שלי כי באמת שלא מזיז לי מה הם חושבים אני פשוט לא רוצה להביא בחור שהוא באמת מצויין והכל למצב שהוא ירגיש סוג ד'... יש הבדל בין אשכנזיה שמתחתנת עם תימני לאשכנזי עם תימניה כי בסופו של דבר הציביון של הבית יהיה לפי האבא. אבא שלי אומר שהם נורא עקשנים ושזה יהיה לי קשה במצבים שיהיה צריך לוותר. זה נכון? אני לא ישקר, אני מאוד מאוד אוהבת את המנטאליות האשכנזית וכן אני יצפה ממנו לבא לכיוון... יש סיכוי? יש על מה לדבר עם תימנים על זה?

סורי על החפירה...

סביר להניח , לא שהתנסתי , שאם את תתני לו תחושה שהוא סוג א'  לא יעניין אותו מאחרים .

פעם הגיע אשכנזי בן 50 למשק וראה את סבא שלי עם אבא שלי ואחי יוצאים מהטנדר

ואמר את המשפט "הנה שלוש דורות של תימנים עקשנים "  . עד כאן הסטיגמא .

אני לא מכיר את הבחור אבל אני יודע שמידות לא עובר בגנטיקה זה משהו  פנימי של הבחור ובאישיות שלו

אם כשאת נפגשת איתו הוא מתעקש תמיד על הדרך שלו לאיפה תלכו ומה תעשו ותמיד בגישה של "קבלי דעתי"

אז כנראה שהוא עקשן  כי כך האופי שלו .

תראי מניסיון כאחד שלמד וגדל בסביבה שהרוב אשכנזים [ תיכונית הסדר וכו' ..]

המנטליות האשכנזית ידועה ומסתמא גם לבחור שנפגש איתך .

ובד"כ הבחורים שעקשנים על המנהגים המנטליות של העדה התימנית  יחפשו בחורה תימניה .

אם את בקטע שהוא ילך לכיוון שלך - לא משנה בכלל באיזה עדה הוא יהיה - זו בעיה לצפות מראש שהוא ילך לכיוון ולא את לכיוונו.

מה את מגדירה הכייוון שלך? מה את מגדירה הכיוון שלו?

אני פשוט הייתי בודקת פערים - שואלת כל מיני שאלות על סיטואציות שיוצאות מהמרחק המנטלי שלכם (אם הוא באמת קיים, לי לא נראה שיש כזה מרחק, ואם כן - אז הוא לא יותר גדול משמעותית בין אשכנזי לאשכנזיה, כי בכל בית יש את הקטעים שלו - נקודה) רוצה לשמוע יותר איך הוא רואה את הבית שלכם ובוחנת את הנ"ל מצד האמת ולא מצד שלו ומהצד שלי -

אצלנו למשל, כל אחד הגיע מתרבות די שונה, למרות ששנינו מעדה לא רחוקה, אבל יש דברים שדיברנו עליהם לפני החתונה וחשבתי עליהם ובחנתי אותם ובפירוש - הסכמתי איתם יותר וחשבתי שהם יותר נכונים.

לדוג' (דוג' טיפשי אבל זה מה שעולה לי בראש): קניית מוצרים יותר איכותיים (אבל לא הכי, שלא נשלם על המותג) ולא תמיד הכי פשוט כדי שיחזיקו יותר ונהנה מהם יותר בזמן הזה. דוג' אחרת: חגיגת יומולדת לילדים/לכל אחד בהתלהבות רגשית עם מתנה וכו' (במשפחה שלי מתייחסים ליומולדת מעט יחסית)

בקיצור: תחשבי עם עצמך מה מגדיר אותך ומה קריטי לך, תהיי פתוחה לשמוע במקביל מה נכון שם, ותנסו לראות שאין יותר מידי פערים (ותמידדדדדדדדד יהיו פערים, לא משנה עם מי, פערים מנטלים, רגשיים, אישיותיים ועוד)

אל תחשבי על זה בכלל שהוא תימני וא אשכנזיה אלא תבחני כל דבר לגופו - אין שום עדיפות באשכנזים מצד האמת, וגם לא בתימנים, כל אדם בפני עצמו.

יוצאי תימן מחזיקים מאוד מהמסורת שקיבלו מהעדה במקור מארץ מוצאם. הן לגבי נוסחי תפילה ובית הכנסת, הן לגבי ליטורגיה, הן לגבי מנהגים הלכתיים, הן לגבי מבטא וקריאת התורה וההפטרה. אין שום סיבה שהוא יילך לכיוונך. כשאני הייתי בקשר עם בת למשפחה יוצאי תימן, הקפדתי כבן ליוצאי אירופה שהטקסים היהודיים שאנחנו עורכים יהיו אך ורק כמנהגי העדה שאותם אני מכיר ומיישם. זה עניין ברור וחד-משמעי. מה את מצפה, שמעכשיו הוא ינגן בקידוש את הניגון "כי בונו בוח---רסו" ויסיים "boyray pree hagofayn" במקום "bore peri hajofan" בסילסול כנוסח תימן? הציפיות שלך מוזרות מאין כמותן, ונראות לי כתוצאה של טעות נוספת, אחת מבין רבות נפוצות, שמקורן בהיסטריית הבל"חיוּת האולפניסטית, המאמינה בשידוך של כל דבר לכל דבר, וכל מין לשאינו מינו. ניסיון לכופף את הבחור למה שהוא איננו עלול להסתיים גרוע ביותר. היזהרי. לצערי הרב אני שוב מוצא את עצמי - בפעם המי יודע כמה בפורומים האלו - משתומם ולוקח על כתפיי את העבודה הבזוייה והבלתי-מתגמלת של טילטול אנשים והצבתם בפני המציאות.

אני שילוב של שתי העדות שהצגת...

כל הסטיגמות הללו הן מיותרות ופוגעות, וחבל שתפספסי מישהו ממש טוב בגלל.. בגלל.. למה בעצם???!!!

אמנם נולדה להם ילדה מוזרה, אבל חוצמזה הכל ב"ה טוב.

בהתחלה ההורים של אבא שלי לא הסכימו לקבל את אמא שלי וקראו לה מאחורי הגב "פרענקית" (במבטא יידישאי),

אבל כשראו שאבא שלי שלם בהחלטתו, הם התחילו לאהוב את אמא שלי.. עד היום.

זו מנטליות שונה, בהחלט (אם מדובר בתמני שלם במנטליות שלמה..).

השאלה אם לך זה מתאים. או שאת מעדיפה להשאר במנטליות המוכרת.

היום, לרוב, העדות כבר הרבה יותר מתערבבות ותוכלי לראות הרבה משפחות (הזויות ) כמו המשפחה שלי.

כי מציון תצא תורה ומתימני לא תצא אגורה

גם את זה אבא שלי אומר!!! הוא אומר שהם קמצנים וזה תבוע להם יותר מדי עמוק בגנים!!! ואי אפשר לבדוק את זה לפני חתונה כי זה עדיין לא חיים משותפים... אוף אוף אוף!! אני באה ממשפחה כ"כ לא קמצנית זה ישגע אותי אם זה באמת ככה...

סתם בצחוק .

תראי יש יש לך אבא עם גזענות עמוקה וחבל מאוד שאת שומעת לו

ישנו שלב בחיים שאנחנו צריכים לדעת להתבגר ולהיות עצמאיים במחשבה ובהחלטה

האם תתחתני עם בחור שאבא שלך יבחר לך או עם בחור שאת תבחרי  ?

היום זה העדה מחר זה המקצוע מחרתיים זה האף שלו

ע"פ מה קבעת שהוא קמצן .?

מניסיון הקמצנים הכי גדולים שנתקלתי בהם היו דוקא אשכנזים ובלי גזענות ...

בחדר בפנימיה כל דבר שהיה אוכל וכד' הייתי משתף ומה שנקרא פותח שולחן

והיה אשכנזי בחדר שכשהיה פותח במבה היה פותח חור קטן ואוכל במהירות שלא יתפס

לקחת אנשים טרמפ קבוע ולא לחשוב אפילו על לדרוש כסף השתתפות  בדלק כי בכל מקרה אני נוסע לשם

לעומת אשכנזי מהחבורה שהיה דורש כסף מראש על כל נסיעה .

פעם בחתונה של חבר אשכנזי פשוט התחיל להתווכח אם הוא ישים במעטפה שקל יותר או פחות

ולא , הוא לא היה מעוט יכולת ... יש עוד כ"כ הרבה דוגמאות ודי לחכימא ברמיזא 

תשאלי את עצמך כמה קופות צדקה יש לך בבית והאם גדלת עם קופת צדקה אישית מקטנות

ייש עוד כ"כ הרבה מדדים לבדוק תכונות אבל בגלל שזו העדה שלו ....זו פשוט בורות שגובלת בשנאת חינם

חשוב לך לדעת על בחור שהוא לא קמצן , שהוא נדיב , שהוא ותרן שהוא לא עקשן וכו'...

פשוט תבררי בצינורות המקובלים

חברים שאיתם הוא גדל , חברי חדר  מכרים משותפים שיספרו על המשפחה

אם הוא לא קנה לך מתנות והרעיף אולי בגלל שזה לא מקובל במגזר שלנו כפי שיש שרשור עדכני בנושא זה

נתקלתי באחת בעבר שהיו לה סטיגמות עליי והיא פסלה בגלל אקסיומות פשוט חבל .

זה מה קורה כשלא מרימים את הטלפון ומבקשים לברר באמת על האדם ואופיו ולא רק לברר על מהלך חייו

איפה היה ומה עשה . אם הוא באמת מצא חן בעינייך אז טוב שהתעוררת עכשיו ותתחילי לברר .

אי אפשר באמת להכיר אדם משעתיים שלוש שהוא נמצא מולך פעמיים בשבוע או שלוש .

ואלי פה הענין של ביטחון בשם ושהוא המזווג שזיווגים ובתחושה הפנימית שלך .ולא של רוחות מבחוץ .

לסיום עצה ,  קחי מספר נקודות שחשוב לך שיהיו בבעלך
ותבררי עליו בצינורות המקובלים והאוביקטיביים כמה שאפשר

כמובן אנשים שמכירים אותו אישית ולא דוקא את משפחתו  .

בע"ה ברכה והצלחה ! 

כדי לסנגר על התימנים שהם לא קמצנים, אתה מלכלך על האשכנזים שהם הכי קמצנים...אז אם אבא שלה גזען לפי דבריך, אתה לא?

...

ולא 'של התימנים'.

נכון, זה קשה לעשות את ההפרדה בראש, במיוחד אם חופרים לך על זה בבית, אבל-

את יוצאת עם מישהו שטוב לך איתו, שהוא בדיוק מה שחיפשת מבחינת אשיות, רמה דתית והכל (את אמרת..)

אז למה שזה יתקע בגלל ההכללות האלה?!?!

אומרים שתימנים קמצנים? >תבדקי אם הוא לא מתקמצן עליך בפגישות, בדקות שיחה וכו'.

אומרים שהמנטליות שלהם שונה? >אולי הוא 'משתכנז'...כבר כמה דורות בארץ מין הסתם, עד כמה ההבדלים באמת קריטיים?

אם בדקת הכל ומבחינתך הוא סבבה, אז אל חשש מכל ההגדרות. את פוגשת את _____ ולא את העדה התימנית כולה

הבעיה היחידה שאני יכולה לחשוב עליה היא איך ההורים יקבלו אותו. ולזה הייתי ממליצה לך להכין אותם מעכשיו. אולי עוד בזכותך יפחת קצת הפרוד בעם, כשמשפחתך תבין שאין בעיה עם שום עדה וה'התערבבות' היא רק ברכה!

(יצא חרוז)

אני פשוט לא יודע מאיפה להתחיל לכתוב מרוב שאני בהלם מהשאלה ומחלק מהתגובות כאן.

לאן הגענו? בגלל סטיגמות מטופשות, בדיחות מפגרות ולא מצחיקות וכמה אנשים עם מידת גאווה בגודל של פיל הגענו למצב שחלק מהציבור שלנו מסתכל על אחים שלו בצורה מעוותת כל כך. באמת שבא לי לבכות.

אני ממש לא מתכוון ספציפית לתימנים, זה נכון באופן כללי.

אני לא מנסה לומר שאין מנטליות עדתית. אבל איך זה יכול להאפיל על מה שרואים בפועל? איך זה יכול לסמא את העין מלראות את הבן אדם שמולנו בפני עצמו?!

אני תמיד משתדל לא לפסול מישהי אחרי הדייט הראשון, מתוך מחשבה שאם בררתי כמו שצריך, ולא היה אסון, אז אולי זה לא מייצג וחבל לפספס. הפעם היחידה שחתכתי אחרי דייט אחד, היתה כשהבחורה זרקה בדיחה גזענית על העדה שלי. מעבר לזה שבאמת נפגעתי! לא הבנתי איך היא מעזה לומר לי שאני קמצן אחרי ששילמתי עליה, השארתי טיפ והיא אפילו לא הציעה להשתתף! עצם העובדה שאתם יכולים מהסיפור הזה לנחש מה העדה שלי (ולצדוק באחוזים גבוהים) מראה כמה הבעיה חמורה.

באמת שאם הייתי יוצא עם מישהי שאבא שלה מדבר עלי ככה והיא בכלל שוקלת את האפשרות שיש משהו במה שהוא אומר, הייתי בלב שלם אומר לה בהצלחה בהמשך ומחפש מישהי שתדע להסתכל עלי ולהבין שמה שהיא רואה, זה מה שאני.

אני מתנצל אם זה היה חריף, באמת שניסיתי לרכך קצת, אבל אני חושב שמדובר בתופעה נוראית שאין לה מקום בקרב מי שרואה את עצמו כשומר תורה ומצוות וק"ו אחד שעל לשונו מתגלגלים אידיאליים של כלל ישראל, אחדות וכו'.

אני מאחל לך ולאבא שלך לעשות תשובה שלמה לקראת ראש השנה, ולאחר מכן שתזכי להקים בית נאמן בישראל, מתוך טהרה, קדושה ואהבה גדולה.

אבא שלי תימני ואימא שלי אשכנזיה ו.......

ההורים של אימא שלי לא השלימו עם הנישואים שלהם... זה הגיע לרמות שאני לא אפרט עליהם......

דוד שלי תימני נשוי לבחורה יקית וחיי הנישואים שלהם מוצלחים מאוד.

נראה שמול העקשנות היקית, הנישואים עם תימנים מצליחים הכי יפה.

אכן, עקשנות זה עניין של אופי. ובדורנו כמו היקים כך גם התימנים, כולנו בכור היתוך אחד - ישיבה תיכונית, הסדר, וכו, כך שמבחינת המנטליות היום יומית, לא נראה לי שהדברים משמעותיים. ההבדל יתבטא בנוסח התפילה, ובתוספת מאכלים נפלאים, של הסבתא.

אני לכשלעצמי שילוב של אמא תיימניה ואבא לבנוני.

אני חייב לציין שהנדיבים ואלו שמשפיעים עלינו הכי הרבה כסף הם דווקא הסבא והסבתא התימניים! ביתם תמיד מלא אוכל במקרר, רק מחכים לנו שנבוא לסעוד אצלהם סעודת מלכים, בכל יום בכל שעה.

מומלץ!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ויש לי ת'אחיינים הכי חמודים בעולם. מבטיח!!

האחיין שלי הכי חמוד בעולם!

בוא, תביא את האחיינים שלך, נראה אם אתה גבר!!!

אם אתם רוצים להמשיך אפשר לפתוח דיון על אחים ואחיינים בצמ"ע, תודה!!!!

מכיר את הנושא - מדובר באגו ובגאווה. בדיוק כמו שכתבתי ל'מחפשת^עצה' - כמו שאצל החרדים כל דבר הוא בושה ויש להסתיר ומה יגידו השכנים... אותו הדבר גם כאן. 

יכול להיות שיש הבדלים בנושאים מסוימים, אבל הכל יישכח בשבת שבה תוכלי להניח סיר מרק על הפלטה בשבת...

אני לא חושבת שהיום צריך לפתח כזה דיון בגלל עדות, היום כולם ישראלים

לדעתי זו דעה קדומה, תתקדמו האלה אל תשארו במקום, וזה מצחיק לדבר על הנושא,

מה שכן לבדוק  כל עניין לגופו.

בהצלחה.!!!

הייתי בודק טוב עד כמה הוא עדתי.

יש אצל התימנים יחס שונה כלפי האישה.

תימנים עדתיים ירצו שהאישה תקום בבוקר לאכול איתם ולהכין להם פיתות.

ההסתכלות היא מאוד שונה.

גם את נושא העקשנות מאוד כדאי לך לבדוק.

שיהיה בהצלחה.

אם תראי שכל הנ"ל מתאים לך אז שיהיה המון בהצלחה!!!

העולם השתנה מאוד מאז.

בבתים מעורבים וגם בכאלו שלא, שבהם גם האשה עובדת מחוץ לבית לפרנסת המשפחה, כבר מזמן מערכת היחסים בין בני הזוג היא שונה לחלוטין.

אני לא מכיר שום בית בו הבעל תימני, ואישתו קמה להכין לו פיתות בבוקר לפני העבודה.

תן לי דוגמא אחת, רק אחת להצדקת דבריך.................

כמה שאתה גזעני, תקוע בשנות החמישים, איזה סטיגמות, מדהים!

שהתחתנה עם אחד מעדות המזרח .ששם אין לאשה זכוית יתר .הבעל בחיים לא שוטף כלים או מבשל .

וגם כשילדה בן והיתה עייפה וגמורה .היא נאלצה לעמוד שעות ולהכין מנגל לחברים של בעלה בלי טיפת עזרה מהבעל  לא בהכנה ולא בנקיון. 

כששאלנו אותה למה היא לא אומרת לו שום דבר היא הסבירה לנו שככה זה בעדה שלו .האשה עושה הכל ולא משנה אם היא בהריון מתקדם או שהולידה לא מכבר או סתם רגיל 

והבעל לא עוזר כי זה בזיון בשבילו לעשות דברים שמוגדרים עבודה לנשים

 וזה לא מהתעללות אלא פשוט מנהג עדתי  

אני רק מסביר שמבחינת הבעל הוא לא עושה את זה להתעלל אלא פשוט ככה והא גדל 

שהאשה עושה הכול והבעל חוגג .מזכיר קצת את הערבים אבל מה לעשות שיהודים היו גרים בניהם 2000 שנה .וכנרא כשחזרנו מהגלות כל אחד היא איתו מנהגים ששיכים גם לגוים שיחיו בתוכם

אגב גם בוכרים לדוגמה יש להם פטור מתורנות מטבח בצבא בגלל שאסור להם לפי המנהג לעשות עבודת נשים

זה פשוט שאלה של תיאום ציפיות בין בני הזוג.

אשה אחרי לידה - למהשתעמוד על המנגל? אם בעלה אוהב אותהוהיא חשובה לו, הוא יכול - ואני מכירה רבים שכאלו - לבטל אתהנמגל / להזמים מישהי שתמורת 30 שח לשעה תסדר ותנקה וכל הסלטים יבואו קנוייםממסעדות גורמה, אםהמגל כל כך חשוב.

לאור ההסבר של אותה חברה, נשמע יותר שככה נוח לה מאשר לפתוח את הדברים עם בעלה.

זה לא נדיר להאשים את החמות / העדה/ הרב / הרופא או כל דבר שאפשר לפני שלוקחים אחריות על הזוגיות.

אבא שלי מעדות המזרח והוא היה עושה הכל, הייתי נותנת לו גם לתפור לי בגדים- היה תופר הרבה יותר טוב מאמא שלי

ומכירה הרבה גברים מעדות המזרח שעוזרים בבית

ידוע לי על הרבה מאוד זוגות שהשילוב שלהם הוא המוצא היקי והתימני. יש אומרים שזה אחד השילובים הכי מוצלחים שיש. פדנטיות, עקביות, סדק ועוד ועוד (כמו שיש כאלה שאומרים שאמריקנים ומרוקנים זה שילוב מוצלח, אבל מסיבות אחרות). בעבר המוצא התימני היה משמעותי מאוד, אבל היום כשהולכים לגן ולבית הספר עם ילדים מכל העדות, מה זה משנה בכלל? היום לא רק תימנים אוכלים סחוג, ולא רק אשכנזים אוכלים דג מלוח. אבל צריך לשים לב, לפעמים יש משפחות תימניות מסובכות בגלל שפעם הגברים היו נושאים שתי נשים, ולכן עניין המשפחולוגיה שם יכול להיות מסובך. לא שזה משפיע על משהו בדור של בני העשרים, אבל יכול להיות שהמשפחה שלו עדיין בסיבוך כלשהו. אם אין כזה דבר - מה טוב, אם יש כזה דבר, תבדקי אם זה מתאים לך. אם הבחור שלך כזה מקסים, בהחלט ייתכן שהוא שווה את זה. ואגב, ידוע לי על זוג שהיא רצתה להתחתן עם תימני, האבא שלה, היקה, לא הסכים, ובסוף לאחר כמה שנים היא התחתנה עם בחור ממוצא אתיופי שהיה צעיר ממנה בעשר שנים.

אין לו זכות דיבור

כדאי לבדוק אישית על הבחור והמידות שלו וזהו.

אבא של חברתי תימני ואמא שלה מעולם לא הכינה פיתות בבית- נסחפתם לגמר...  ובעלה האשכנזי ממש בורח מעבודות הבית..

זה ממש עניין אישיותי של כל אחד.

ואם נלך לפי סטיגמות- אזא כדאי לחשוב אילו דברים קשים אומרים על האופי של היקים..

אני חושבת שעניין העדות כבר פחות משמעותי אצל רוב הצעירים היום ויש באמת הבדלים של מנטליות. שאגב, הם קשורים גם לאופי של משפחות ולא רק לעדות.. אבל יש מנהגים אחרים ותפילות שונות ואם בוחרים בזה, צריך לבחור להתרגל ואפשר גם לבחור לשמור על מה שרוצים.

השאלה המרכזית בעיני היא מה האופי והמידות של הבחור, כמה הוא פתוח וכמה את פתוחה. אישית אני חושבת שבכל זוגיות יש עבודת מידות והכרות ועשייה משותפת ואני מאמינה שאם אוהבים באמת ולשני הבני זוג יש רצון ומוכנות, אז בע"ה הם יהיו מאושרים.

בעניין ההורים, אני רוצה להאמין (ב"ה לא נתקלתי אצלנו, אבל מכירה מאחרים) שכשהם יכירו באמת את הבחור ויפגשו בו עוד צדדים חוץ מהעובדה שהוא תימני, זה יקרב אותם אליו, אולי ייקח קצת זמן, אבל בע"ה. ואולי גם ישנה להם את הדעות הגזעניות שלהם (כמובן שלא בשביל זה מתחתנים, אבל על הדרך..)

בהצלחה גדולה! ובחירות טובות..

.   

ברור שהמנהגים של הבית הולכים לפי הבעל ולא משנה מאיזו עדה הוא.

ומנהגים אישיים כמו נוסח תפילה פרטי- כל אשה מחליטה אם היא רוצה להשאר עם מנהג בית הוריה.

ת. למה מי ירצה לחפש אותם?...

*אני שונא תימנים וגזענים...

סתם!!!

של אשכנזיות שמתחתנות עם בחורים ממוצא תימני. הן מרוויחות בעל שאוהב לתת ולעזור ולתקתק את הבית בעוד הן מתפנקות.  ככה הו יכולות לאכול במבה בפסח ועוד כהנה וכהנה.

והבחורים מצידים חושבים שזה "זכות גדולה" להתחחתן עם אשכנזיה....

זה מקצוע..;)
מן הסתם אם לא מפריע לך שהוא תימני זה לא צריך להפריע.

זו שבדיוק מעל ההודעה שלך.

והיא האמא של אשכנזיות..

שילוב די מחריד אבל יש לי אחלה של הורים שאוהבים ונותנים את הכל בשבילנו וזהו זה היה פעם כל הגזענות עכשיו נגמר!!!!

והם זוג מקסים מקסים, אם טוב לכם ביחד. אין לעדה משהו שצריך להפחיד אותך. 

אני מרוקאית ובעלי אשכנזי ואנחנו נשואים ב"ה בכיף גדול!

לא אגיד לך שאין הבדלים בין העדות והכל זורם חלק אבל דווקא זה עושה את החיים קצת יותר מעניינים...

למען האמת בעלי באופיו הוא יותר מרוקאי מאשכנזי אבל עדיין לי היה קצת קשה בהתחלה עם שינוי של מנהגים וכו' אבל ב"ה מסתדרים וצריך ללמוד לקחת הכל בסבבה.

לדעתי,אם הכל בסדר מבחינתך וזה הבחור שאת רוצה להקים איתו בית מבחינת מידות,בחינה דתית וכו' אז לכי על זה.

אל תתני לדבר כמו עדה להשפיע,אלא אם כן זה דבר שממש ממש מפריע לך ואת לא חושבת שתסתדרי איתו.

כמובן שצריך לדעת שבנישואים יש צורך לבוא לקראת (גם אם זה היה אשכנזי ואשכנזיה)

לא את מכתיבה את אורח החיים בבית וגם לא הוא אלא אתם יוצרים משהו משותף של שניכם... אצלנו למשל יש הרבה דברים בשבתות שאנחנו עושים כמו שאצלי בבית עושים כי זה מקובל ומוסכם על שנינו.

מבחינת עקשנות,אני לא יודעת אבל כמו שראיתי שכתבו פה זה עניין של אופי. שימי לב לבחור שאת יוצאת איתו אם הוא באמת עקשן,מכתיב וקובע מה יהיה ולאן תלכו כל פעם או נותן לך את המקום לדבר,לבחור וכו'.. אני לא כ"כ חושבת שזה עניין עדתי-יותר סטיגמטי...

בכל אופן שיהיה המון בהצלחה!!!

בשנות ה70 פרסמה האנטרפולוגית פרופ' פילס פלגי מחקר שמראה שנשואין מעורבים המוצלחים ביותר הם של תימנים וייקים 

מבחינה הלכתית אין לשמוע להורים בעניין זה

בבית הכנסת של היקים בתל אביב איחוד שיבת ציון דומני שאחד מחברי ההנלה הוא תימני

גילוי נאות הכותב הוא תימני

בהצלחה ובברכה

למה ראיתם פעם תימני לארג'? (L)...

הייתי חייבת...

אבל אני אשכנזיה שנשואה באושר לתימני שהרבה יותר לארג' ממני (אבל אני לובשת מידה לארג' והוא כמובן S עדיין.. כמו כל האחים שלו, משקל ממוצע 50 קילו...)

בס"ד

יקירתי!

את ילדה גדולה ויודעת מה מתאים לך.  עם כל הכבוד למצוות כיבוד הורים........ את זו שצריכה  ללכת לישון עם בן זוגך בלילה ואת זו שצריכה להתעורר עם בן זוגך בבוקר. לשילוב - תימנים אשכנזים יוצאים הילדים היפים ביותר בעולם והחכמים ביותר בעולם.......הפסד שלך.....

אני מכירה  לא מעט בנות שבגלל אבא כמו שלך נישארו לבד.....בכל עדה יש רבדים שונים בתרבות..  ואולי בכלל הורי התימני לא רוצים אשכנזיה. מה שקשה לי להאמין!

Hey lady, get the hell outta here. We don't need no nutjobs here on our forums! As a native Israeli, born and raised in some Sharon region city neighborhood, together with all of my friends from all origins whose parents came from many diverse countries, I can tell you are as mad as a hatter. This is an utterly laughable nonsense. I had been also to America and acquired there my English hence answering you in here with your own langauge. What does the book of Ezra, or Nehemia, or any custom observed back in the original Yemenite community prior to coming over to modern Israel, have to do with any current day Israeli modern orthodox matching and wedding world? Being such a jerk as you describe is absolutely independent of country of origin. Not long ago a police officer named Michael Fischer (oh-so-white and of "cultivated" origin) who lived in the fancy elitistic city of Hod Hasharon shot to death his wife and kids and committed suicide. Just like any other American redneck madman with too much rifle and ammo. So shut your mouth and try to think, as hard as it comes to you, before you speak up and generalize.

לכתוב פה, והיא לא צריכה לעוף...

זו עניות דעתי...

lady!, you are all kind of messed up .

i am utterly shocked by the stupidity i just witnessed 

i was born in yemen and very recently (10years) immigrated to a western country  , in this short  period i got fluent in 7 languages , you should know that i took great offence by your uninformed and idiotic comment as i believe many others did, let me just educate you on some points you stressed , i will start with the so called stinginess , well unlike the ashkenazy sector (wich i know only too well , Yiddish is one of the languages i am fluent in) when we invite some for a shabbat meal most of the time it is spontaneous without the need for an invitation 2 month prior to date for the simple fact that we always put a few extra pieces of salmon and chicken just in case someone might come over .  myself, i am truly puzzled as many friends (not yemenite) have told me that i spend/waste way too much for nonsense. next i will discuss the "another wife at home" and "nechemia" rubbish , although it is true i have an uncle that has 2 wives , he married them 40 years ago in yemen and for that time and place it was acceptable regardless of your opinion and by the way upto 300 years ago when Rabenu Gershom made a Cherem it was acceptable to the ashkenazy sector just as well , next i will not even address the physical aspect comment (i think its a plus) and last but not least your three friends , if they are even in the slightest bit as arrogant as you , no wonder the yemenites kicked them away , one other thing about us we hate arrogant people

i  think it all comes down to the guy himself , no-one can advise you better than your heart (lev lo meshaker) not your father nor the nice people trying to help here , what i can tell you is that all the branding marks we have been blessed with by morons who dont realize the damage they are doing to community in whole , they are all rubbish , and most of the time offensive . as i said people dont get born with stinginess or stubbornness , you get these in all the sectors , if you have been going out with this guy for a  few monthes you should have a good idea of what he is like , good luck 

בס"ד

נשואה לספרדי וממשפחה אשכנזיה מאוד- וגם אני זלזלתי בעדתיות ברווקותי. (ועובדה

אין ספק שפערי העדות ממש משמעותים. גם כיום- 10 שנים אחרי, ישנם תחומים שעולים כקושי- חלוקת תפקידים, שולחן שבת, סוגי מאכלים, יחס לאמא וכו'. אפילו שהוא ממשפחה  כביכול "משוכנזת", הוא נותר בסממנים מוטבעים  ספרדי.

אל תקראו לי גזענית כי אני חיה עם זה יום יום.

עם זאת- נכון מה שאמרו שאת עלולה להשאר לבד- מכירה חברה בסיטאציה זהה לשלך, לפני כבר עשור!!שאביה היקה פסל בחור חמודות,ועד היום היא לבד-היא יודעת שהוא לא יקבל חתן ספרדי- אך במו ידיו הוא מנציח את רווקותה..והיא מדהימה, יפיפיה , חכמה, מפרנסת וכו..

תביטי במרכיבי ההתנהלות בבית הוריו טוב טוב, בסעודות,ביחס למתנות, בפרגון,במילים הטובות, בדינמיקה-ותבדקי אם את רוצה כזה בית. אם כן, אז לכי על זה! ובהצלחה!!

קודם כל חשוב לי שלא תילחצי - מה שתחליטי יהיה לטובה בעז"ה, והזיווג הנכון בא יבוא.

דבר שני - אני בטוחה שאבא שלך בסך הכל רוצה בטובתך. אל תזלזלי בעצתו, ומצד שני - אל תיקחי אותה כתורה למשה מסיני. תבדקי ותבחני את הדברים בעצמך.

אני אישית מאד אוהבת את העדה התימנית, אנשים מאד שמחים וטובי לב, והמורשת שלהם מאד מפוארת! עם זאת, יש משהו מאד נכון במה שאבא שלך אמר - הם מאד מאד "ראש בקיר", עקשנים ולא מוכנים להתפשר.

לא מכירה את נושא הקמצנות.

א-ב-ל!!!!!!!!!!

זה קיים גם בעוד הרבה עדות!!!

בינינו, הייקים לא עקשנים? תחשבי על הדור של הסבא והסבתא שלנו - הם לא היו ראש בקיר?

אז נכון, הדורות הצעירים יותר, הארצישראלים, כבר פחות, ואצל התימנים זה עדיין נמשך, אבל בכל זאת...

והעדה ההונגרית? הרי הם אשכנזים, אבל הם אנשים מאד מאד קשים! לא באה עכשיו לבחון איך השפעת מה שהם עברו בשואה קשורה לקושי הזה, אבל הם עצבניים כמו מרוקאים וקמצנים כמו פרסיים... (וואי, כמה סטיגמות...)

חברה תימניה אמרה לי פעם שהייקים הם התימנים של האשכנזים, ויש בזה הרבה מאד מן הנכון. הסדר, הדקדקנות, לקיחת האחריות, המורשת המפוארת.

אני אישית מכירה רק זוגות תימניים, לא מכירה זוגות מעורבים של תימני עם עוד משהו, אבל אני בטוחה שאם הבחור יוצא עם אשכנזיה הוא יודע מה הוא מחפש.

לדעתי צריך להעלות את כל השאלות האלה בפניו, בשיחה גלויה, כמו כל זוג שיוצא, ולשמוע ממנו מה הוא אומר. כמובן שזה צריך להיות בצורה רגישה מאד, ולא להזכיר בכלל שזה מה שאבא שלך אמר! זה עלול לגרום לבעיות בעתיד!

בהצלחה רבה!

מה מאכילים את הרווקים? כמה שטויות כמה בררה?!!!!!!??????????

זה מה שאני אוהבת בחילונים- בלי לדבר כרגע על מהות הקשרים שלהם ואופי הקשר...הם פוגשים מישהו יוצאים איתו אם הוא נחמד ומתאים הם ממשיכים הלאה לא ממש מעניין מה סבתא רבתא שלו עשתה ואיפה.......

דיייייי תשתחררו מהמדבקות שההורים שלכם והסבים והסבתות הדביקו לכם ואולי לא בכוונה ובצורה לא מודעת!!!!!!!!

אדם נוף מורשתו ממה שכתבת נראה שאת חיה באיזה כפר של איימיש......(אנשים שקנאים לייחודיות שלהם)

אני מרחמת על זה על החוסר פתיחות הזאת ואי היכולת להתחבר ולהנות וללמוד ממי ששונה מאיתנו שיש לו המון מה להציע לנו בתור בן אדם מתפתח....

והבחורה שכתבה כאן אני חושבת שאת צריכה לחשוב עם עצמך האם זה מפריע לך שהבחור תימני או לאבא שלך ותחשבי בכנות. אם זה מפריע לך זאת בעיה. וגם אם לא הוא בטוח ירגיש את זה.

בהצלחה.

הונגרים הם ככה, תימנים הם שמחים אבל הם ככה וככה....ואלה ככה וככה.... נו באמת אם נאסוף עכשיו את כל התימנים אחד  אחד אחד נעבור כולם אותו הדבר עקשנים??? כל האנשים שהיו בשואה הם "ראש בקיר"? כל ההונגרים הם ככה וככה? (זאת חשיבה ממש כוללנית וילדותית במידה מסויימת ולא שאני אומרת ומאשימה אותך זאת חשיבה שמתעתעת בכולנו במיד כזו או אחרת) ולא אני לא לא חושבת שאת המצאת לעצמך את הדעות האלה אני מבינה שכנראה מישהו טיפטף לך אותן והשאלה מה את עושה עם זה?

ומה שאני יכולה להציע לבנות כמוכן אולי תתחתנו עם מישהו ממש ממש דומה לכן אבל תמשיכו לחיות בחברה הישראלית ותצטרכו להתחכך ולהסתדר גם עם כאלה שלא בדיוק דומים לכן שתי טיפות מים.

ולגבי זוגות אשכנזי ותימני (פחחח זה נשמע לי מצחיק אפילו לכתוב את זה)

יש הרבה מאוד כאלה שאני מכירה וגם כאלה שהם מעדות שונות שלא בא לי אפילו לכתוב כי זה מגעיל.

(וואי, זה נשמע מבוגר...)

אני מרשה לעצמי לומר,

שנורא נורא קל לומר לה:

אל תתייחסי לסטיגמות!!

אל תקשיבי לאבא שלך!!

הרבה יותר קשה לומר לה את מה שאמרתי:

תבדקי את הדברים!!!

כן, זה לא פוליטקלי קורקט לומר, אבל הבחורה הולכת לקראת נישואין.

ראיתי שגם את נשואה, ולכן בוודאי תסכימי איתי, שהרבה אנשים חושבים שלמצוא את בן/בת הזוג זו העבודה הקשה, אבל בתכל'ס, העבודה הקשה מתחילה לאחר הנישואין.

בניה של קשר היא לא דבר קל, גישור על פערים הוא לא דבר קל, ופערים קיימים תמיד, גם בתוך אותה העדה, כי אנחנו באים ממשפחות שונות והרגלים שונים.

וכן, כשמתחתנים עם עדה אחרת בדרך כלל קיימים יותר פערים לגשר.

זה לא אומר חלילה שלא אמורים להתחתן בין עדות, כולנו עם ישראל, ובכל עדה ישנם דברים מדהימים, אבל צריך לדעת לקראת מה הולכים, ולא לנפנף את זה כאילו שזה לא חשוב.

או להאשים אחרים בהיימישיות כי הם מעזים לדבר על הבדלים בין עדות...

אני חוזרת שוב על הדברים שאמרתי - היא לא צריכה לקחת את הדברים שאבא שלה אומר לה כתורה למשה מסיני, אבל היא גם לא צריכה להתעלם מהם לגמרי.

היא צריכה להבין שתמיד יהיו פערים בין עדות, לכן הבאתי למשל את העדה ההונגרית שהיא אשכנזיה אבל גם עליה יש סטיגמות, ולכן היא לא צריכה להתייחס קשה לזה שהבחור תימני, כי תמיד ישנם הבדלים בין עדות, ואף בין משפחות באותה עדה,

ולכן, לענ"ד, היא צריכה לשבת ולדבר על זה עם הבחור, לשאול אותו איך מגשרים על הפערים בין העדות, אם זה לא מטריד אותו או את ההורים שלו, ולהיזהר מאד לא לומר לו שאבא שלה אמר עליו דברים, כי אם הם יתחתנו זה עלול ליצור מתח.

ועוד דבר, אישי אליך - התחלתי את דבריי (מתוקה שלי...) בנימה לא נעימה, כי חטפתי נימה לא נעימה. קצת יותר כבוד לדיעות של אחרים וכתיבה קצת פחות מתלהמת תהיה יותר נעימה...

כל טוב.  

אם ההורים לא מרוצעם מהקשר הזה.  יתכן שזה ישפיע בעתיד.

חשוב לי לומר כמה דברים-

אסור לזלזל בעניין המנטליות. בנ"א חי בצורה מסויימת בערך 20 שנה, ויש לזה השפעה מאד חזקה גם אם הוא מצהיר אחרת. מצד שני באמת יש הרבה זוגות מעורבים שחיים באושר רב.

כתימניה משוכנזת שהתחתנה עם מרוקאי וקשה לה מאד עם הבדלי המנטליות, וקשה לשני הצדדים, אני אומרת- אל תזלזלי בדברי אבא שלך, ותבדקי היטב מה סגנון המנטליות שלו.

אני מסכימה עם מה שכתבו שהיום ההבדלים מיטשטשים, אבל תוודאי שזה אכן כך, שהוא לא תימני "כבד", ושיש בו פתיחות להנהגות אחרות.

"פתיחות" זו מילת המפתח לדעתי.

כמובן שהבית באופן כללי אמור להתנהל ע"פ הבעל, וזה אומר שתצטרכי להתרגל לתפילה התימנית,, למנהגים חדשים וכדו', אבל בדברים שהם לא הלכה כמו אוכל, חלוקת תפקידים, תפילה שלך, תוודאי שהוא פתוח.

אני אפרט- 

*אוכל- שהוא מסוגל לאכול אצל אחרים גם אם אין מרק תימני, ושלא תתקעו בבית  כל הזמן בגלל האוכל.

*חלוקת תפקידים- כן, אצל תימנים וספרדים  של פעם גברים עושים פחות, וא"א להתווכח על זה. יהיו ימים שבעז"ה תהיי בהריון, תצטרכי עזרה בלקום בלילה לתינוק, תרצי שהוא יטייל עם התינוק ואת תנוחי, אז תבדקי שהוא לא נצנצן.

*תפילה שלך- ע"פ ההלכה את אמורה להחליף את הסידור שלך, והוא אולי גם יצפה שתבואי איתו לתפילות עד שיוולדו ילדים. בדקי מה דעתו שהדבר ייעשה בהדרגה, וודאי שאת יכולה ללכת לביה"כ האשכנזי מבלי שהוא יעשה לך פרצוף חמוץ ויתן לך הרגשה רעה.  הדברים האלו מאד חשובים בעיניי.

ועוד דבר- בררי על המשפחה שלו ועל הסגנון שלהם. בד"כ תימנים/ספרדים של עיירות פיתוח/מושבים הם יותר כבדים מאלו שבעיר. סביר להניח שהוא דומה למשפחתו, גם אם הוא טוען שהוא רוצה משהו אחר.

אם את מוצאת שיש בו פתיחות והוא לא תימני כבד בדוגמאות שנתתי לך (ויש לי עוד דוגמאות אם תרצי), אמרי לאבא שלך שחקרת ובדקת, והוא לא תימני שנולד בתימן, והוא יכול להיות רגוע, אבל אם תראי "כבדות" ואדיקות בהנהגותיו, כנראה שאבא שלך צודק, ואין חכם כבעל הניסיון.

המון הצלחה ובשורות טובות!

כמובן שיש הרבה רבנים והרבה פסיקות,

לפי מה שלמדתי מהרב מלמד שליט"א לאשה אין חובה להחליף את כל הנוסח שהיא רגילהאליו,

אם היא חוששת שזה יקשה עליה לכוון בתפילה ולהרגיל עצמה להתפלל.

כן יש חובה ללמד אתהילדים את הנוסח של הבעל - ולכן הקפדתי לברך מהאירוסין ברהמ"ז של עדות המזרח, התאהבתי בנוסח, וגיליתי שהגננות... מברכות עם הילדים נוסח ספרד, גם כשהן מרוקאיות.

וככה זה גם בביה"ס - מלמדים נוסח ספרד, אין ע"מ... עם זה אנחנו מתמודדים כזוג, כשאלה חינוכית.

אך לדעת שיש דעות מגוונות בהלכה, בפועל אני בקושי מגיעה לביהכנ"ס אבל אם יש זמן - אני בוחרת מנין שקרוב לליבי, ולרוב מדובר דווקא במנין הספרדי.

האשכנזי לא בדיוק ממש כמו בבית אבא, וקשה לי עם זה...  

לא חשבתי שזה יעלה לכותרות ואני מקווה רק שהוא לא נכנס לפה...

תודה ממש לכל המגיבים גם פה וגם בפרטי באמת שקראתי את כל התגובות אבל עמוס לי להגיב אחד אחד אז אני יענה פה בצורה כוללת.

ממש תודה כי באמת הרגעתם אותי בכלליות.... ברור לי שיקח זמן לעכל ולעבד את הדברים ותמיד יהיו ספקות אבל בהחלט חיזקתם אותי בדברים שהיו צריכים חיזוק....

אין לך חברות תימניות? את לא מכירה תימנים מהסביבה שלך?

מה זה השאלות האלה? 

תימנים קמצנים? עקשנים? 

מה עובר?

את לא יכולה להבדיל בעצמך בין סטיגמות מטומטמות למציאות?

מה זה השטויות האלו?

מצטערת אם זה חריף מדי, אבל אני ממש בשוק לקרוא את השרשור הזה,

הייתי חייבת לפרוק...

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.