כתב וצייר: מרסר מאיר 

היה לי פעם פחדרון בארון.
בלילה, לפני שהלכתי לישון, הייתי סוגר תמיד את דלת הארון.
אפילו פחדתי להסתובב ולהביט.
אבל כששכבתי במיטה, הייתי מציץ...  לפעמים.
לילה אחד החלטתי שאני מוכרח להפטר מהפחדרון.
רק נעשה חושך, שמעתי אותו מתקרב אלי.
אז הדלקתי את האור ותפסתי אותו יושב על המיטה שלי.
"לך מפה פחדרון, או שאני יורה בך", אמרתי.
יריתי בו.
הפחדרון התחיל לבכות.
 התרגזתי... אבל לא יותר מדי.
"פחדרון שתוק! אתה תעיר את אבא ואמא", אמרתי לו.
הוא לא הפסיק לבכות, אז לקחתי אותו ביד.
הכנסתי אותו למיטה שלי וסגרתי את דלת הארון.
אולי יש עוד פחדרון בארון,
אבל במיטה שלי אין מקום לשלושה

עמומה, מעל המיטה שלה.

זה עובר לבד עם הזמן.

ואגב, תגידי לה שזה לא כאב לך במיוחד שהחתולה שרטה אותך כי אין לחתולה הרבה כח. ושבדרך כלל הם בכלל מפחדות - ואם היית עושה לה לפני כן "קישט", היא בכלל היתה בורחת מיד...

אור דלוק בצורה כזו שיתן אלומת אור לחדר שלה בהחלט יעזור להרדם.

לגבי ההגעה בלילה למיטתך אז יש שתי גישות

גיסתי לא הרשיתה לילדיה להגיע אליהם והם נלחמו על כך כל הלילה .

הגישה השניה היא מה שאנחנו גידלמו את הילדים שיבואו לא נורא מסתדרים כבר, אומנם לפעמים זה אומנם מפריע , אבל אני רק מתחלחל מהמחשבה לשבת ער בלילה עד שירדמו חזרה. סופו של דבר הם מפסיקים לבוא אני מבטיח לך [הגדולה שלי בת 19 היא כבר לא באה וכן הלאה רק הקטנה בת שלוש עדיין באה אבל זה בכיוון של להפסיק.]

לפי דעתי זה יעבור צריך לתת זמן ולא להלחיץ לא את עצמך ולא את הילדה...

נראה לי שאם תגידי לה פתאום "בואי נבדוק ונראה שאין אריה בחדר" , בלי שהיא בכלל מפחדת מאריות זה סתם להכניס עוד מעין רעיון לפחד.....

כשאבא שלי היה שומע שאנחנו מפחדים ממשהו (ולאו דווקא מחושך...) הוא היה צועק איתנו ביחד כל 5 האחים והאחיות:

"ה' שומר עלינוווווווווו!!!!!!!!!!!!!", ואנחנו כילדים קטנים יחסית היינו מתלהבים וצוחקים יחד איתו, ועד היום המשפט הזה כל כך משמעותי בעיניי.

טוב, האמת זאת שיטה די אופיינית למשפחה לנו.. אז לשיקולך, לנו זה ממש עזר!!!! ואנחנו מאוד מאוד מאוד מעריכים את אבא שלנו על התבונה...

מקווה שעזרתי!!!!

תודה רבה!

עזרתם לי מאוד!

אני לא נלחצת מזה שהיא באה אלי, ותמיד יש לה מקום אצלי, כך שמרב עייפות רק בבוקר אני מגלה אותה...

היא מאוד קשורה אלי ואני שמחה מזה,

אבל זה לא נח...

אור יש לה במסדרון, וזה ממש מאיר לה על המיטה,

מקווה מאוד שבקרוב זה יעבור...

לא בדיוק מוסבר הגיונית..

אבל למיטה של אמא הפסקתי להגיע כשהיא קנתה לי מנורת לילה צבעונית עם פרצופים של דובים צוחקים והביאה לי בובה (של פו הדוב.. זה כבר אני בחרתי)

ולתת בה המון אמון שהיא אמיצה להישאר במיטה ולהתמודד עם הפחד..

אם היא מגיעה למיטה רק לקראת הבוקר - לפרגן לה במשך כל היום, שהיא ממש הייתה אמיצה רוב הלילה

ולומר לה שאת בטוחה שהיא תצליח בלילה הקרוב לישון במיטה כמו ילדה גדולה.

(להפוך אותה אמיצה בעיני אבא, המשפחה.. יגרום לה תחושת גאווה ורצון להוכיח את עצמה שוב..)

כשמתחתנים ילדים - זה די סביר שעוד מפחדים מחושך...

[האמת - הלוואי על עוד רבים, צעירים עם בגרות תפיסה כשלכם..]

לעצם הענין - לענ"ד לא כדאי לנגן יותר מידי על "את אמיצה". ילדה בגיל הזה צריכה לא להרגיש כאילו הפחד אינו לגיטימי והיא צריכה להיות "אמיצה שמתמודדת עם הפחד - אפילו אם זה בא ע"י אמירות חיוביות. זה עלול "לדחוס" את הפחד פנימה במקום לשחררו.

טוב יותר כמו שעשתה אימך שתחי'. מנורה נחמדה, בפרט אם הילדה יכולה בעצמה להדליק כשצריך ואז גם יש לה קצת "שליטה במצב"

אחד מהסרטים של ערוץ מאיר לילדים (אסי וטוביה) - מאוד יפה. תראי לילדה, ונראה לי שזה יעזור לה.

הסרט מדבר על זה שאסי מפחד מהחושך, ומראה איך הוא מתגבר על הפחד. ממש יפה!

לדעתי צריך להיות מנוי בערוץ כדי לראות את זה:

http://www.meirkids.co.il/video/?vod=54804

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות