נשמות אני יודעת שזה נראה קצת קצת ארוך 
אבל תקדישו לזה כמה דקות קריאה! 
וגם אם לא קראתם - לא נורא, אשמח אם תקפיצו בשביל אחרים!
תזכורת: לא אני כתבתי
דברים שבלב | עולם הנסתר
"רוני אחי, מה המצב? לא ראיתי אותך מאז הגיוס. אז איך הולך שם ביחידה?"
"אתה יודע, לא מי-יודע-מה, מתאמנים, ומדי פעם יש פה ושם קצת עניינים שצריך לעשות. כמו בכל מקום אחר".
"מה זאת אומרת פה ושם?! אתה במטכ"ל, לא? אין לך איזה משהו פיקנטי לספר, אימונים, מבצעים, משהו?"
"תאמין לי, זה לא מה שכולם חושבים. קצת יותר קשה, אבל אחרי הכל - צבא זה צבא והכל אותו דבר..."
*******
"חבר'ה, אתם לא מאמינים באיזה מבצע השתתפתי בסוף השבוע שעבר, זה היה מדהים, ממש כמו בסרטים!
קיבלנו התראה על מבוקש שהצליח להתחמק כבר כמה פעמים ואיתרו את מקום המחבוא שלו.
כמובן המפקד נתן לי את האחריות על הסגירה של הבית.
אני לא רוצה להשוויץ, אבל לא נראה לי שהמפקד היה מסתדר בלי הסדר שעשיתי לו בציוד.
אפשר לומר אפילו שהמעצר הצליח בזכות העצות שנתתי לו במהלך הפריצה".
*******
אתם מכירים איך זה; יש כאלה שלא משנה מה הם יעשו, תמיד הם ייתנו לך את התחושה שהם לא עשו שום דבר.
אף על פי שבעצם, בשקט בשקט, בלי שאף אחד שם לב, הם עושים הרבה יותר מכולם.
לעומתן יש כאלה ש'מסתפקים במועט'. -
יום אחד בצבא מספיק להם בשביל לספר סיפורי גבורה על איך שהם עזרו למח"ט להציל את הגזרה ממלחמה...
צניעות.
המילה הזאת, שעל פי רוב מעלה אצלנו מחשבות על אורך הלבוש ומופנית בעיקר לצד הנשי בחברה, קצת איבדה מהתוכן שלה.
התוכן שלא מסתכם רק בסנטימטרים ומדידות.
הנשמה של המילה הזאת היא השמירה על העולם הפנימי, "והצנע לכת עם ה' אלוקיך".
הרצון לא להתבלט ולא להחצין את מה שיש לנו. לשמור על פשטות וטבעיות.
מי שעסוק בלהתבלט עושה מעט, אך דואג כל הזמן 'לפרסם' את מה שהוא עשה.
לעומת זאת, מי שרוצה לעשות באמת - סולד מפרסום. למה?
כי אם העשייה שלי מגיעה מהעולם הפנימי שלי, שטוב לי בו - אין לי צורך להבליט אותה.
אם חשוב לי שיעריכו אותי ויחמיאו לי על מעשיי - כנראה לא מספיק טוב לי עם העולם הפנימי שלי.
צניעות מתחילה מבניית עולם הערכים הפנימי שלי.
הדרכות התורה באות לסייע לנו בשמירה הזאת. כי העיקר - סמוי מן העין...
אמר ר' יצחק: "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר: 'יצו ה' אתך את הברכה באסמיך'". (תענית ח': )
לב אבות | תזכור את זה!
עקביא בן מהללאל אומר: "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה.
דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון..." (ג, א)
מה גורם לנו למעוד ולעבור עבירה?
השורש לכך הוא השכחה. השכחה שמביאה לעבור עבירה מתבטאת בשלושה תחומים עיקריים:
א. הגאווה: שכחת את נקודת ההתחלה שלנו - פתיחות וחלושות הגוף. הגאווה הרי נובעת מתחושת חשיבות עצמית מפורזת.
כשאנו חולים או רעבים, פתאום 'האף שלנו יורד קצת', ואנו נזכרים כמה אנו חלשים וזקוקים לעזרה;
ב. התאווה: אנו נכנעים ליצר הרע התוצאה משכחת 'הרגע שאחרי', הרגע שאחרי החטא שגורם לנו להתמלא תחושה של מרירות והחמצה.
ג. השליחות; קיבלנו מה' את החיים במתנה. אנו כאן בשליחותו.
בסיומה של השליחות נצטרך לדווח האם עמדנו בה. נצטרך להסביר למה שכחנו לשם מה באנו לכאן.
נעמוד לפני מלך מלכי המלכים ונצטרך לתת תרוצים טובים.
הזכירה היא חיבור וקשר. השכחה היא ניתוק.
ככל שנזכור את שלושת העקרונות האלו - נעמוד במשימה שלשמה באנו לכאן.
בע"ה שנזכה תמיד תמיד להיות בעלייה ולהתקדם - אמן ואמן!!
