האמת זה דיי נורמאלי..גם את תדברי אחרת בבית או לאחים שלך ואחרת נגיד בסניף או בכיתה...

ניסית לדבר איתה? להגיד לה מה שאת מרגישה? בכל זאת זה אמא שלך!

בהצלחה!

ועוד משו-

מאוד מאוד הגיוני שהיא לא שמה לב בכלל! דברי איתה על זה! זה ממש יכול לעזור!

סמכי עלי שמה שכתבת בדיוק הוכיח את זה

בס"ד.

מה את רוצה? שהיא תתעצבן עליהם כי היא כועסת עלייך? זה דווקא יפה מצידה... וקל נלה לעשות את זה, כי אמהות לא כועסות- כמעט תמיד הן רק מעמידות פנים בשביל החינוך..

לפעמים אמא שלי צועקת עליי על כלום,ופתאום עם אחים שלי היא מדברת כמו בןאדם.

זה ממש מעצבן ולא נעים,אבל ככה זה החיים.

הפיתרון הכי יעיל זה פשוט להציב אולטימטום דברי בכבוד תיראי אותי לא תדברי יפה לא תיראי אותי!

תן לבנות לייעץ לה.

את בדיוק כמוני אחותי!!

עם ההתנהגות של אימא שלי ליד חברות שלה...

אני כל כך כועסת, אבל אל תשכחי שזה גיל התבגרות, ושזה ייגמר!!!
אבא שלי אמר לי

בהצלחה!!!!!!!!

ובאמת באמת שאת לא היחידה אצל כל העולם בערך זה ככה בגיל  שלנו....

תנסי לעבוד על זה ולא להתעצבן...

גם אני מנסה...

אה ותדברי איתה על זה! תשפכי הכלללללללללל.......... (בעדינות כמובן, אני חייבת לומר שקצת פספסתי שם..)

וברגע שהיא תשאל אותך מה קרה תסבירי לה שאת לא סמרטוט...

ממתי אמא קוראת לבת שלה סתומה ומטומטמת??

בחיים לא ראיתי דבר כזה!!!!??????

אני מפספסת כיבוד הורים... חבל לי.....

אם תחשבו על זה טוב טוב כשאתם עצבניות / עצבניים על אימא שלכם שאתם עושים באסה לעצמכם אולי זה יעזור.... ושתדעו שזה לא קל.. זה קשה מאוד..

אז בהצלחה לכל המתבגרים והמתבגרות!!!!

זה טבעי שאימא מרגיזה!!!!!!!!! באמת באמת...

ילדה כמו כל הילדות?

...

אני בטוחה שלא- בעיקר לטוב, אבל גם למוטב...

קודם כל תנסי לעשות רשימה

כל ההגדים שאמא שלך אמרה לך היום\ השבוע

מתוך זה תמייני- כמה מהם היו הגדים\ אמירות מעצבנים? כמה מהם היו הגדים שהיא יכלה להגיד גם לחברה שלה?

אח"כ- על כל היגד מעצבן- תנסי להזכר-

מה את אמרת או עשית- שהיא אמרה לך את זה? (או- מה מישהוא אחר בבית עשה... ויצא לה בטעות עלייך...)

זה^ יעזור לך לתפוס פרופורציות.... מה באמת קורה...

כל אמא צועקת- לפעמים

במיוחד אמהות בסף החופש הגדול.. שצריך לסחוב רק עוד יומיים את הסיוט הזה... והכוח כבר נגמר...

וכל אחת מדברת עם חברות שלה יותר יפה בד"כ... (כשמישהיא רבה עם חברה שלה- אוהו... אבל זה נושא אחר)

ולפעמים בבית מרגישים יותר חופשי לומר דברים- שלא היינו אומרים בחוץ, כי קרובים יותר

זה^ יעזור לך קצת יותר- להבין את מה שאת אמרת "אמא שלך טובה"!

לגבי צורת דיבור וביטויים שלא נעים לשמוע

יש שתי אסכולות-

זו שאומרת -כיבוד הורים.

גם אם ההורים אומרים דבר לא נעים- לשתוק. לשתוק. לא להגיב. לכבד.

אני באה מאסכולה שניה- שאומרת שיש בקשר נורמאלי כבוד הדדי מינימאלי.

ולכן אם ביטוי כזה נזרק לכיוונך- את צרכיה להפגין המון כבוד, המון איפוק, ולומר בשקט, בעדינות -

"סליחה, צורת ביטוי כזו לא נעימה לי לשמוע. אל תקראי לבת שלך סתומה או מטומטמת."

(תלכי על ניסוח של "לא נעים לי" ולא על ניסוח של "לא מקובל עלי"- שזה ניסוח עם פחות כבוד כלפיה)

ב"ה

כל הכבוד על החשיפה, זה חלק מהרפואה..

חלק מהדברים כמו מילים פוגעות והשמצות-הן לא בסדר ,וחשוב לעצור אותן. אפשר אולי על ידי עירוב גורם שלישי -יועצת שלה, או דודה שהיא מאוד מעריכה.לשתף בלי לבייש את האמא אלא מתוך רצון שתרמוז לה בלי קשר עליך..

לגבי ההתנהגות הכפולה-מוכר וזה אותי גם שיגע - אבל אז הבנתי שזה חוסך לי בושות- שכולם יחשבו שאמא שלי עצבנית או שתפסה אותי על  משהו..

המסקנה שלי היתה-ביני לבין עצמי- אני לומדת עכשיו איזה אמא אני לא רוצה להיות. איזה דברים אני אשתדל למנוע כשאני אהיה שם.. (לא אמרתי לה את זה כי זה מאוד פוגע,אבל זה לימד אותי הרבה וגם קצת ניתק אותי רגשית מהקריזות שלה)

את הפתרון האמיתי נתן ר' נחמן בעצותיו והיום מטפלים רגשיים מאוד מאמצים את המלצותיו.  דברי עם ה'!  דברי עם הדמות של אימך ולא איתה ישירות.  תזהי את הרגשות שלך, אל תתעלמי מהם והכי חשוב - לבכות!!  הדמעות הן סנו ממיס כאבים..

מה שצריך להבין זה שזה הסרט שהקב"ה בחר עבורך. אימך היא התיפאורה ושני השחקנים היחידים בסרט הם את והקב"ה. 

רק אם תפעלי כך - תצמחי ותגיעי לסיפוק ולשמחה.

אם את מעוניינת בדיבור נוסף, תשלחי לי למייל האישי.

ה' אוהב אותך ויתן לך כח לצמוח!!

מה זה השטויות האלה שאמאשלה היא התפאורה בסרט?
 

בסרט שלה - כל גוף חיצוני הוא התפאורה. כמו גם בסרט שלך ובסרט שלי.

העבודה האמיתית היא ביני לבין רגשותי בתוך עצמי.

אבל את לא צריכה לכעוס. תלכי בקצב שלך ותהיי תמיד בשמחה!

לא יודעת, אני ממש לא מתחברת לכל הרעיונות האלה. וההתקדמות שלי בתחום הרוחני שלי לא כוללות רצון להפוך את כל החיים שלי לתפאורה. אני לא מאמינה שזה מה שהקב"ה רוצה ממנו.

-לפחות לפעמים!!

זה נורמלי לדעתי לחלוטין!!!

קודם כל לדעתי בכל מצב צריך לשמור על כיבוד הורים.

שווה ליזום שיחה מלב אל לב עם אמא, בזמן שיש בו אוירה נעימה, והיא ואת רגועות, ולשתף אותה בהרגשה שלה. זה לא נעים, צריך אומץ, אבל מנסיון ממש שווה ויכול לבנות משהו חדש טוב יותר בינכן. בשיחה לא לתקוף ולהאשים, אלא פשוט לשתף בהרגשה שלך, בצורה מכבדת ואמיתית.

ובכל מקרה אני מאמינה שכל אירוע שה' נותן וצריך להתמודד אתו, הוא נסיון בשבילנו. את האדם השני לא נוכל לשנות, אבל נוכל לשנות את עצמינו ואת התגובה שלנו למה שקורה. אולי זו הזדמנות לעבוד יותר על המידות... בהצלחה מכל הלב!

גם הילדים שלי חשים כך כלפינו - זה אומר שאת מתבגרת ולפעמים כועסת ומכעיסה והיחסים בעליות ומורדות.

עוד כמה שנים תביני את אימך יותר טוב בע"ה.

אבל תראו.. עוד משו מעצבן ממש!!

אמא שלי היא אשה שמממש יכולה לעזור למשל יש לה חברה שהבן שלה (גיל ההתבגרות)קצת עושה בעיות היא מדברת איתו והוא נרגע..

וכולם מתים עליייה ממש!!

היא נחשבת צדיקה כזאתי שעוזרת לכולם, והרבה אנשים מספרים לה מה מפריע להם והיא מייעצת להם ועוזרת ומפנה זמן ונפגשת והכל...

אבל איתי למשל היא אפפעם לא דיברה וממש שוחחה איתי וזהה...

קיצור הבנתם??

אימא איך זה שאת לא מתייחסת אליי כמו אל אחרים? למשל שאת עוזרת לילד הזה שעובר תקופת התבגרות,

ואני, שצריכה אותך כל כך בתקופה שאני עוברת -לא מרגישה שאני מקבלת עזרה!? מה את אומרת???

-תגידי לה בשיא העדינות, תקשיבי אני נכנסת לפורום שלך פוווול פעמים מרוב שאני מזדהה....

כמו שאת שונה מאד מחברות בגילך ככה כל אמא שונה מאד מכל אמא אחרת.
בכל מקרה לפי מה שאת אומרת אם הבנתי נכון, מה שמפריע לך בעיקר זה שאת מרגישה שכלפיי כולם יש לה המון אמפתיה, רגישות וכו וכלפיי הילדים שלה פחות.
אני חייבת לציין שזה מאד מובן ומקובל שזה יפריע לך, לפי ההגיון והרגש הפשוט הילדים אמורים להיות במקום הראשון בלב של אמא שלהם ואין לך מה לחשוב שאת רעה, זאת הרגשה בריאה ונכונה.
לא הזכרת את אבא שלך, מה היחס שלה כלפיו? מכל בחינה. אני חושבת שזאת נק' משמעותית בהבנה של איך הדברים הולכים אצלכם בבית.
בכל מקרה מן הסתם אמרו לך כבר, אבל נסי לדבר איתה על זה. לא כשהיא בין הסירים או עסוקה במעבר ממקום למקום, אלא תגידי לה שאת רוצה לדבר איתה שיחה רצינית ותשאלי מתי היא יכולה ואז תעלי בשיחה את מה שאת מרגישה כדי שתענה לך בכובד ראש ולא תנפנף אותך בכך שהיא אוהבת אותך.
בהצלחה מתוקה..

או פנים אל פנים..

או מכתב..

או אסמאס..

יש המון דרכים..(:

בהצלוחהה...

את יכולה להתקשר ולהתחזות למישו' אחר ולשטוח בעצם את הבעייה שלך בפניי אמא שלך..ואז לשמוע את התגובה שלה ואחר"כ לגלוות לה איכשהו שזו היתה את..

אני יודעת שזה נשמע קצת מופרך...אבל..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....