תנסה לברר עם עצמך!

אם אתה רוצה אני יכולה לנסות לעזור..

בכל מקרה-

זה קשה, אבל אנחנו צריכים להבין ולהכניס לנו לראש וללב שלכל אחד יש תפקיד אחר בעולם,

והתפקיד הזה שלו- הוא וואוו!!!

ובשביל למלא את התפקיד כל אחד צריך רקע שונה, חיים שונים, דברים שונים..

אין יותר טוב ופחות טוב,

כל מה שיש לנו הוא בול בשבילנו ואנחנו לא צריכים יותר!

כשמבינים את זה ממש יותר קל להתמודד...

בהצלחה צדיק!

ואל תתייאש או תכעס על עצמך בגלל הקנאה, זה טיבעי לגמרי..

תמיד צריך לעבוד על זה, כולם.. בע"ה שנצליח!

וממה שאני יכול לבטא בכתב או בע"פ, וכמה שאני חושב שהיא עוברת היא רק הולכת וגוברת, והקנאה שורפת... הורגת, חונקת וכבדה...

בס"ד.

מצטטת:
"אם קנאה הייתה ניצוץ אש קטנטן-הייתי מסוגל לשרוף את העולם!" (בחור חכם אחד)
כי כדי לשרוף את העולם- צריך רק ניצוץ אש קטן...

הקנאה היא בדבר קטן, וזה מתפשט, כמו מחלה- פתאום הדשא (והארנק) של השכן נראים ירוקים יותר, פתאום אדם מוכשר הוא מושלם, ופתאום קנאה נראית כדבר ענקי וחסר מוצא. והיא מתפתחת מניצוץ קטן- פעם אחת מקנאים, וכמו אש- זה מתפשט, וגדל..

בכל אופן, יש 2 סוגי קנאות jealousy- קנאה לדבר (נניח: אני מקנא לאשתי כשהיא מדברת עם גבר זר), ויש envy, שזה קנאה במשהו- לאחי יש גלידה ואני מקנאה, כי גם אני רוצה.

 אני מניחה שאנחנו מדברים על envy, הנפוץ ביותר והטבעי ביותר. הפסיכי..ה למיניה טוענת שזה שלב שמתפתח עוד בינקות.

גם בenvy יש 3 סוגים, לדעתי. יש קנאה של הרס, ויש של בעלות, ויש של "סופרים", או לפחות- צפיה ויישום. קנאת הרס זה כשאדם שלא מצליח בלימודים יראה את "הגאון" וירצה שלחכם לא יהיה שכל, כדי שגם החכם ייכשל.

מדובר בקנאת הרס. היא טיפשית, כשחושבים על זה, אבל באה ומתפרצת, ולעולם לא נגמרת- כי תמיד יש "יותר" ממך, תמיד תרצה להרוס עוד ועוד עד שתהיה ראשון.

את קנאת ההרס ניתן לנתב לקנאה השלישית, ונדבר עליה.

משמעות קנאת הבעלות אומרת- אני רוצה את הבעלות על ה___ שיש לך. גם פה יש 2 סוגים- הראשון טוען ש"לא אכפת לי כמה יהיה לך, העיקר שלי יהיה מספיק, ז"א- שאני אוציא ציונים טובים, ולא משנה אם תוציאר יותר, וזאת קנאה חיובית יותר. השלילית יותר היא התחרותית, שמשמעה "שיהיהנ לי יותר ממך"- להיות הכי טוב. לדוגמא- הבחור מבי"ס שלא מצליח רוצה להיות חכם מהגאון, ולא משנה עד כמה האחרים יהיו- העיקר שהוא יהיה טוב מהם.

וקנאת ה"סופרים" דומה לקנאה הראשונה שהזכרנו בפסקה הקודמת, והיא קנאה של- אני רוצה להתקדם, ונצמד בדרכי למודל החיקוי שלי, עד שאגיע לשם- ומשם אעלה. זאת לא תחרותיות במובנה הפשוט, כי המטרה היא לא להיות הכי טוב, אלא להיות יותר טוב.

וכל קנאה אפשר לנתב לשם, תמיד. זה סוויצ' בראש, שינוי תפיסה בראש. אתה מקנא בחבר ללימודים לא כקנאה במובנה הפשוט, אלא כשאיפה- אני שואף להידמות אליו. בניגוד לתפיסות הקנאה, שהם פסיביות בד"כ (מחשבות בהקיץ, פנטזיות), או שלעיתים מתבטאות באקטיביות הרסנית (תחבולות כדיע להרוס, כדי למנוע- כמו להוציא שם רע בשידוכים, או להגיד שילד חכם הוא "חננה", או לחילופין- לשקר למורה שהילד מעתיק במבחן.), קנאת הסופרים היא אקטיבית וחיובית, כשמגמתה התקדמות ועשיה.

מקווה שעזרתי ושהובנתי...

בכל מקרה, אני פה באישי

לא מובן זה טוב, זה איכותי זה גבוה גבוה! אני אוהב את זה!

מעדיף את זה ככה!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....