תנסה לברר עם עצמך!

אם אתה רוצה אני יכולה לנסות לעזור..

בכל מקרה-

זה קשה, אבל אנחנו צריכים להבין ולהכניס לנו לראש וללב שלכל אחד יש תפקיד אחר בעולם,

והתפקיד הזה שלו- הוא וואוו!!!

ובשביל למלא את התפקיד כל אחד צריך רקע שונה, חיים שונים, דברים שונים..

אין יותר טוב ופחות טוב,

כל מה שיש לנו הוא בול בשבילנו ואנחנו לא צריכים יותר!

כשמבינים את זה ממש יותר קל להתמודד...

בהצלחה צדיק!

ואל תתייאש או תכעס על עצמך בגלל הקנאה, זה טיבעי לגמרי..

תמיד צריך לעבוד על זה, כולם.. בע"ה שנצליח!

וממה שאני יכול לבטא בכתב או בע"פ, וכמה שאני חושב שהיא עוברת היא רק הולכת וגוברת, והקנאה שורפת... הורגת, חונקת וכבדה...

בס"ד.

מצטטת:
"אם קנאה הייתה ניצוץ אש קטנטן-הייתי מסוגל לשרוף את העולם!" (בחור חכם אחד)
כי כדי לשרוף את העולם- צריך רק ניצוץ אש קטן...

הקנאה היא בדבר קטן, וזה מתפשט, כמו מחלה- פתאום הדשא (והארנק) של השכן נראים ירוקים יותר, פתאום אדם מוכשר הוא מושלם, ופתאום קנאה נראית כדבר ענקי וחסר מוצא. והיא מתפתחת מניצוץ קטן- פעם אחת מקנאים, וכמו אש- זה מתפשט, וגדל..

בכל אופן, יש 2 סוגי קנאות jealousy- קנאה לדבר (נניח: אני מקנא לאשתי כשהיא מדברת עם גבר זר), ויש envy, שזה קנאה במשהו- לאחי יש גלידה ואני מקנאה, כי גם אני רוצה.

 אני מניחה שאנחנו מדברים על envy, הנפוץ ביותר והטבעי ביותר. הפסיכי..ה למיניה טוענת שזה שלב שמתפתח עוד בינקות.

גם בenvy יש 3 סוגים, לדעתי. יש קנאה של הרס, ויש של בעלות, ויש של "סופרים", או לפחות- צפיה ויישום. קנאת הרס זה כשאדם שלא מצליח בלימודים יראה את "הגאון" וירצה שלחכם לא יהיה שכל, כדי שגם החכם ייכשל.

מדובר בקנאת הרס. היא טיפשית, כשחושבים על זה, אבל באה ומתפרצת, ולעולם לא נגמרת- כי תמיד יש "יותר" ממך, תמיד תרצה להרוס עוד ועוד עד שתהיה ראשון.

את קנאת ההרס ניתן לנתב לקנאה השלישית, ונדבר עליה.

משמעות קנאת הבעלות אומרת- אני רוצה את הבעלות על ה___ שיש לך. גם פה יש 2 סוגים- הראשון טוען ש"לא אכפת לי כמה יהיה לך, העיקר שלי יהיה מספיק, ז"א- שאני אוציא ציונים טובים, ולא משנה אם תוציאר יותר, וזאת קנאה חיובית יותר. השלילית יותר היא התחרותית, שמשמעה "שיהיהנ לי יותר ממך"- להיות הכי טוב. לדוגמא- הבחור מבי"ס שלא מצליח רוצה להיות חכם מהגאון, ולא משנה עד כמה האחרים יהיו- העיקר שהוא יהיה טוב מהם.

וקנאת ה"סופרים" דומה לקנאה הראשונה שהזכרנו בפסקה הקודמת, והיא קנאה של- אני רוצה להתקדם, ונצמד בדרכי למודל החיקוי שלי, עד שאגיע לשם- ומשם אעלה. זאת לא תחרותיות במובנה הפשוט, כי המטרה היא לא להיות הכי טוב, אלא להיות יותר טוב.

וכל קנאה אפשר לנתב לשם, תמיד. זה סוויצ' בראש, שינוי תפיסה בראש. אתה מקנא בחבר ללימודים לא כקנאה במובנה הפשוט, אלא כשאיפה- אני שואף להידמות אליו. בניגוד לתפיסות הקנאה, שהם פסיביות בד"כ (מחשבות בהקיץ, פנטזיות), או שלעיתים מתבטאות באקטיביות הרסנית (תחבולות כדיע להרוס, כדי למנוע- כמו להוציא שם רע בשידוכים, או להגיד שילד חכם הוא "חננה", או לחילופין- לשקר למורה שהילד מעתיק במבחן.), קנאת הסופרים היא אקטיבית וחיובית, כשמגמתה התקדמות ועשיה.

מקווה שעזרתי ושהובנתי...

בכל מקרה, אני פה באישי

לא מובן זה טוב, זה איכותי זה גבוה גבוה! אני אוהב את זה!

מעדיף את זה ככה!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...