כי אם אתה תמיד איתה, אז אתה לא ממש לבד, ואם אתה לא ממש לבד אז היא לא קיימת...

אבל, כן, זה נכון.

גם אם יקיפו אותך מליון חברות את בסופו של דבר תיהי לבד.

אף אחד לא יכול להזדהות איתך עד הסוף, אף אחד לא יבין  אותך בדיוק.

אף אחד לא ממש יבין את מורכבות הבעיה שלך.

אף אחד לא יבין אותך עד הסוף.

אף אחד, אף פעם.

אין מה לעשות.

זה נכון גם לגבי מלך רם ונישא (בן אדם, לא ה'...), וגם לגבי עבד פשוט.

אילו החיים, זאת המציאות, ואת צריכה להתמודד...

זה ממש לא מעודד, אבל צריך להישר מבט אל המציאות, וללמוד להסתדר.

וככ זה נכון מה שאמרת. לפעמים.

פשוט צריך גם לפעמים להעריך את חברת עצמך. להתייעץ עם עצמך (דרך כתיבה למשל). בדידות (שאגב לעולם לא קיימת, ה' תמיד איתך ואת יכולה לדבר איתו, וכן, אני יודעת שזה לא פשוט להאמין בזה תמיד) יכולה להוביל לבניין עצמי, או להרס כמובן, אבל דרך קצת שהייה עם עצמך אפשר לחשוב וזה מגניב לפעמים פשוט לחשוב על החיים בלי העול של בני אדם עליך... וגם אם את מרגישה בודדה בחברה, אפילו כשאת מוקפת בחברות, זה בסדר- זה יעבור ובינתיים אפשר לנסות לנצל את הלבדיות. מקווה שלא ייאשתי....

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....