עזרה דחופהאנונימי (פותח)

לפני כשבועיים ביתי קיבלה לאחר שעבדה קשה בקיטנה 700 ש", באותו יום נסענו כל המשפחה לחופשה למשך שבוע מלבד ביתי הבכורה שנשארה באותו יום בבית עם 4 חברות, ולמחורת הצטרפה אלינו. בשובנו מהחופשה ביתי גילתה כי 700 שח נעלמו. חיפשנו חיפשנו ואין לנו הסבר.

כשבוע לאחר מכן ביתי היתה בבית עם אחת מ 4 החברות שישנו איתה באותה יום שנעלמו ה 700 ש"ח ואחהצ בת אחרת פוצחת בצווחות שבר כי נעלמו לה מהארנק 250 ש"ח.

היום הגיע הקש ששבר את גב הגמל, ולא נותן לנו מנוח. הבת של שלי מגלה כי נעלמו לה מהמגירה 275 ש"ח כאשר אותה חברה איתה בבית. היא התקשרה אלי בהיסטריה ואני למרות שזה ממש לא מוסרי, אמרתי לה לבדוק לה את התיק ושם בארנק של  החברה מונחים ה 275 שח בשקית עם הגומיה בדיוק כפי שהיו במגירה.

מדובר בנערות בנות 17.5. אני הגעתי הביתה מהעבודה ביתי פצחה בבכי נסער (אני חושבת שמגיל 3 לא ראיתי אותה ככה בוכה) זו חברה הכי טובה שלה והיא לא מאמינה וכו' וכו'.

בינתיים היא התקשרה אליה לשאול אותה איך הכסף היה בתיק שלה וכו' החברה מכחישה מכל וכל בטון מאוד רגוע ושלו וחוזרת וטוענת: אין לי הסבר, אם את רוצה לחשוד בי בבקשה... אחרי רבע שעה התקשרה לקבוע איתה כאילו לא קרה כלום.

אנחנו כולם כאן בסערת רגשות, לא יודעים איך לפעול, איך להתייחס האם למשהו יש עצה, נסיון או הכוונה? תודה רבה רבה מראש

לשוחח עם ההורים- לעדכןפפריקה--

למרות שהיא גדולה- ואולי יותר נכון-- משום שהיא כבר גדולה.

 

זו בעיה חמורה! ובגיל כזה היא קריטית!

 

יש מה לעשות וטיפול נכון יוכל בראש ובראשונה לסייע לחברה עצמה, בתקווה שהוריה ישתפו פעולה.

 

אתם- אל תתביישו לעדכן בצורה הכי פשוטה ולהמליץ על צורך בטיפול.

 

ואל תבהלי אם ההורים מכחישים והבת כנ"ל- אתם כבר ראיתים בעינייכם ואתם בטוחים, שדרו את הביטחון הזה.

 

עצוב, עצוב מאוד!

(היתה לי תלמידה שעברנו איתה תהליך ארוך כשהייתה בת 13+, יועצת ופסיכולוגית עשו עבודה איכותית ולא ריחמו. מחד- עטפו והעניקו המון תמיכה, הבנה, הקשבה וטיפול בחסכים ומאידך- הפעילו לחץ ואיומים שעזרו מאוד למגר את התופעה בבום.)

תודה על ההתייחסותאנונימי (פותח)
אכן, אמש אחרי שכל היום ישבנו וחשבנו וחשבנו מה עושים ביתי החליטה לכתוב לה מכתב, שם עזרה שוב ושוב על זה שאנחנו לא רוצים להרוס לה את החיים אלא להפך בגלל שאנחנו מרגישים איתה כמו בת אנחנו באים ממקום של לעזור ולתמוך אבל היא חייבת להודות כי משם אפשר להמשיך. וכו׳ וכו׳.
בבוקר החברה התקשרה ובכתה נורא והודתה בכל. ולא יאומן אחרי חצי שעה אביה התקשר ( שהוא דמות תורנית מכובדת ביותר) לבעלי ואמר שהבת סיפרה להם הם המומים ואובדי עצות ומה עושים וכו׳.
בעלי עצמו יועץ חינוכי אבל נשמח לשמוע אם יש לכם עצות או המלצות על אנשי מקצוע דתיים/חרדיים בתחום.
תודה על האוזן הקשבת ( יותר נכון עין קשבת) 
לתת לה שליטה על בחירת דרך הטיפוליוקטנה

הייתי ממליצה להורים לשבת עם בתם, להציע לה מגוון הצעות ורעיונות, ולתת לה לבחור מה הכי מרגיש לה נכון בשבילה. זה ייתן לה כח והרגשה שזה בידיים שלה בע"ה.

קודם כל,ד.

להסביר לבת שלכם שזה סוג של "מחלה" - כדי לא לשבור לה את הנושא של אמון בין חברות. להגיד לה שזה לא דבר מצוי - אבל יכולים להיות דברים כאלה; ושיכול להיות שבדברים אחרים היא טובה, וכאן יש לה "סיבוך" כזה.

 

רציתי להמתליץ על הצעתה של "פפריקה" ורק כעת ראיתי את הודעה הבאה שלכם על כך שהיא הודתה. זה חשוב מאוד.

 

הכתיבה של ביתך היא צעד מרשים מאוד - בדיוק מה שצריך היה לעשות. כל הכבוד.

 

גם התגובה של החברה ואביה מרשימה. אפשר לראות כמה ערכים משפיעים - גם במקום של "חולי" (אחרים היו יכולים להדחיק, להכחיש וכו').

 

לענ"ד, צריך להגיד למשפחתה שאתם מעריכים מאד את האופן הו קיבלו את הענין.

 

להסביר גם להם וגם לנערה ההיא שזה סוג של חולשה - שניתן למיגור ע"י טיפול מתאים ורצון חזק שלה. להסביר לה שיש כאן שילוב של בחירה חזקה שלה, עם טיפול מקצועי - ואפשר להעביר את זה לגמרי בעז"ה.

 

מי ספציפית מטפל - אינני יודע.

למר דן: האם "קלפתומניה"?1 שמעתי שיש כזה דבר .האםעדינה

האם תוכל נא להסביר ממה נובע הדחף לקחת חפצים שאינם של האדם הלוקח? אני שואלת באמת, אול יזה עוזר לדון לכף זכות אנשים שיש להם הבעיה הזו

א. אינניד.אחרונה

יודע את ה"שם".. גם זה לא כ"כ משנה (בד"כ אני גם לא מתענין, בכוונה. כי לא פעם אנשים חושבים שאם יודעים את הכינוי הרשמי לאיזה ענין, זה כאילו עוזר למשהו או "מתייג". סוג של הרגשת "שליטה במצב" כזו.. ואני מעדיף לראות את האדם כאדם, גם אם יש לו "משהו". וגם את ה"משהו" לראות כדבר שבד"כ לבחירה יש גם מה לעשות לגביו).

 

ב. שאלה מעניינת. אני לא יודע "ממה הדחף", אפשר להגיד כל מיני הסברים. בוודאי שיש מקום לדון לכף זכות אדם של"ע עלינו יש לו בעיה כזו, זו אומללות. אבל צריך גם לטפל ללא דחיה. וזה מה שעוררה אותה הבחורה, בצורה מאד יפה.

מחפשת בכל הארץ בית ספר טוב לבת שלי בכיתה ח'צמאה

הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ

בשביל הבת שלנו

היא בדיכאון

ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה

היא לומדת בכיתת לקויות למידה

והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.

היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר

ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....

לפני שאת רצה לחפש לה מסגרתמשה

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

גם אני אציע לבדוק קודם לעומק מה הילדה צריכהמתואמת

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

מצטרפת לנאמרמתיכון ועד מעון

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

אני רק חיבוק גדול, שולחת כוחות ותפילות ❤️!!!קמה ש.

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

אל תמהרי לקבוע מסמרות. יש לי ניסיון עם זה.די שרוט

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

אנחנו מטופלים גם עם פסיכאטרית וגם פסיכולוגיתצמאה

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

לא קל. מצב מוכר. אנו מתייחסים לזה ככפרת עוונותאורין

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

מה הצוות החינוכי והטיפולי ממליץ?מתיכון ועד מעון

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינויaibrainora

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

מסגרת חדשה מהשנה מעולה בדולב.very emportant

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

תיכון גלvery emportantאחרונה

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונaibrainora

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

עשיתי את הסגולה של רבי מתיא בן חרש ונושעתישאלונת קטנטונת

תודה להקב"ה.

משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕

ואואוריןאחרונה

מה עושים בשמחת תורהוהוא ישמיענו

שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.

רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -

איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?

השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..

תודה מראש!

בטוח נשתמש ברעיונותיכם

תעתיק את השאלה לפורום נשואים טרייםזמירות

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תודה שהגבתוהוא ישמיענואחרונה

מחפש המלצה לפסיכולוגית דתיה למבוגרים טובה ומוכשרתמעל ההר

איזה אזור?אריק מהדרוםאחרונה

ילדה שמפחדת לקרואזאת שלצידך

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

אם יש לה נפש רגישהמשה

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

תביאי לה ספרים אחריםxmasterxאחרונה

רעיונות למתנות (וברכות) לשבת כלה/שבע ברכותdn5754

שלום

מקווה שזו במה מתאימה..

אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב

)

לבית..

דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'

ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.

תודה רבה לכולם

לא יודע אם זה קשור לפה אבל ננסה מה יש להפסידראובן255

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום

ייעוץ אי זוגי - פריקה והתייעצותדון מנואל

גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.

אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.

 

ממליצה לך לכתוב את זה בפורום נשואים טרייםיעל מהדרום
לק"י

הוא יותר פעיל.


בהצלחה!!

לגיטימי לגמרי...ד.אחרונה
ייעוץ אמור לגרום לשני הצדדים להרגיש בנוח.

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.


יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.


כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.


אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.


לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.


אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...