שחברות שלי (עולות עכשיו לי"ב) עושות עכשיו בחופש עם קורס (לא זוכרת איזה..) והם פשוט סובלות מזה וקורעות את עצמם!!!

בס"ד

1. כן

2. בע"ה עכשיו, תחילת שביעית, ואם צריך- אז גם קורס בסוף שביעית.

3. בלי- נלמד לבד ונראה איך יוצא, אם אני אצטרך אני אעשה קורס, כנראה שאני אעשה קורס 700/750, תלוי מה יהיה הציון שלי בחנוכה (תתפללו, בבקשה...).

4. סבבה!!! העברית ממש טוב, גם החשבון... את האנגלית צריך ללמוד

5. חשיבות-11!!! אחרת איך אני אתקבל למקצוע שאני רוצה?

אגב, שווה בתיכון- זה חוסך זמן ומאמץ אח"כ (כי בטח אחרי שירות שוכחים כמה זה 1+1, ומה ואיך אומרים לא...), חוצמזה- בשירות זה ממש בלתי אפשרי, ואח"כ זה פשוט לבסבס שנה/ סמסטר מהחיים...

אני אשתף מחוויתי האישית.

אם את יודעת איזה ציון את צריכה, יש לך סיכוי להשיג אותו עכשיו (תעשי סימולציה ראשונה כדי לדעת) ויש לך כוחות, ואת לא מרגישה מותשת אחרי שביעית ולפני שמינית - אז תעשי, למה לא.

אבל אם לא...

בלי לחץ.

מרוב שאנחנו רצים להשיג ולהשיג, אנחנו שוכחים להביא בחשבון את כוחות הנפש שלנו.

יותר חשוב מ"לא לבזבז שנה" - לעבור את השנתיים של שביעית-שמינית כמו שצריך!

השמינית היא שנה מורכבת של בירורים, ואצלנו, בגלל הפסיכו... בנות פשוט התפרקו באמצע שנה.

נגמרו הכוחות ללמוד, לעשות, להרים הכתרה, לחפש שירות, להמשיך את הבניה האישית...

עוד כמה נקודות:

1. אם עושים פסיכומטרי פעם אחת, לא מחייב שתצטרכי לבזבז זמן.

רוב הבנות עושות שנתיים שירות - פסיכו בשנה שניה, או מדרשה, או שנת עבודה וחופש,

בלי קשר לפסיכומטרי (בתיכון זה נראה בזבוז זמן... אח"כ זה נראה אחרת לגמרי).

והרבה פעמים אפשר להתקבל על תנאי - לעשות פסיכומטרי בחופש הגדול.

2. יש חומר בפסיכומטרי שעובדים עליו חזק בשמינית, וכשמגיעים לפסיכו - זה כבר זורם.

3. בניגוד לטענה הרווחת - לא קשה לחזור ללמוד אחרי שירות. להפך! יש יותר כוח ומוטיבציה, ותתפלאי איך אחרי תיכון מצליחים לגרוס יותר חומר בפחות זמן.

4. כדאי לדעת מראש לאיזה ציון שואפים, כך המטרה מוגדרת ויותר קל לשאוף אליה (או להעביר את התקופה בלי לחץ מיותר).

5. אצלנו - הציונים בסוף ששביעית היו יחסית נמוכים.

עם קורס או בלי קורס?

תלוי בציון ההתחלתי שלך ולאן את שואפת.  אם קיבלת בסימולציה 530+ בערך - תלמדי לבד. (אלא אם את צריכה שיושיבו אותך, ואז קחי קורס זול)

אני עשיתי אחרי שנתיים מהתיכון,

לא היתה לי בעיה להתקבל ללימודים גבוהים. הציון שלי היה מעולה++

חברות שלי עשו בסוף שביעית.

שמחה על הבחירה!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...