א) האם יש מציאות שהצבא עוזר כלכלית לזוג?
ב)יש מציאות כזאת שמסתדרים שהבעל בצבא?
ג)האם זה מומלץ בכלל?
ד)האם כדאי להתחיל לצאת לדייטים עוד לפני שאני יודע אם התקבלתי?
סליחה על החפירה................
יש גם עזרה בדיור....
ב.יש מציאות כזאת, השאלה כמה מוכנים להקריב, כי זה לא קל...
ג.אם אתה אוהב את זה ורואה בזה מקצוע לחיים, תלך על זה..
ד.לדעתי אם אתה מוכן, אז לא משנה אם תתקבל או לא, רק תיקח בחשבון שבמידה ותתקבל בעז"ה לא יצא לך להיפגש הרבה...
ד"נ-רצוי שתשאל בנשואים טריים, יעזרו לך יותר, מנסיונם..
בהצלחה!!
1. תשמ"ש זה לא לכל מי שאשתו סטודנטית, זה 7 מדורי גהינום עד שמקבלים את זה (אלא אם אשתך בהיריון...)
2. אין לחיילים נשואים ת"ש גבוה. צריך לבקש את זה...
3. בן כמה אתה? הרב אמר שכדאי לך להתחתן, ומה אתה חושב בעניין?
אם זה מה שאתה רוצה לעשות, לך על זה (בתקווה שהתקבלת), בלי קשר לחתונה.
אם לא תמצא אשה עד הגיוס תוותר על התפקיד? אני מניחה שלא, אז תלך על הצבא...
אני בטוחה שגם תוך כדי הקורס או אחריו תוכל למצוא אשה שתעריך את מה שאתה עושה בלי לחשוב על זה שלמדת פרק בחייך בגניקולוגיה...
ולא, לא ממש מומלץ להיות נשוי בצבא...
בהצלחה!!
או שאתה רוצה לצאת לקורס,
ובגלל שהרב אמר, גם להתחתן?
זה נשמע כאילו חתונה אצלך זה חלק הסידורים לפני תחילת הקורס והצבא.
קח נשימה, תעשה חושבים ותבדוק שוב את סדר העדיפויות שלך.
אח"כ כבר יהיה בסדר (:
באמת נשמע שאתה מתחתן עם מישהי סתם כדי שזה יסתדר טכנית עם הקורס שכ"כ חשוב בעיניך..
הלו?!?! חתונה?! יש לך מושג מזה אומר?!?!
אם כן ואתה מוכן לחיי נישואין ומשפחה- אז בוודאי שתתחיל להיפגש,
בין אם התקבלת ובין אם לא.
ו... תשאיר קצת מקום לה' בכל התיכנונים שלך על מועד החתונה ביחס לקורס, על המצב הכלכלי וכו'..
כי עדיין יש פה מי שמנהל את העולם הקטן שלנו.
בהצלוחיי עם הנחת והזרימה של החיים.
זו הסיבה שבגללה אתה רוצה להתחתן???
לגבי השאלות שלך:
1. כן, אבל אתה צריך לבדוק את הקריטריונים.
2. ידועים מקרים בהיסטוריה שבהן היה זוג נשוי שהבעל היה בצבא - ואפילו לוחם.
3. מומלץ? בינתיים, מכל חייל נשוי שיצא לי לפגוש, ויצא לי לפגוש לא מעט (כולל קרוב משפחה שלי) - מאוד מאוד לא מומלץ.
עוד לא יצא לי לפגוש אחד שאמר לי שזה רעיון טוב...
(ברור שיש כאלה שיגידו שכן, אבל לי, באופן אישי, לא יצא לפגוש).
4. אני אפילו לא יודע איך לענות לך על השאלה הזאת. אתה רוצה להתחתן לפני הצבא רק במידה ותתקבל לקורס מסוים - ואם לא, אז לא... נשמע לי כ"כ הזוי שאני אפילו לא יודע איך עונים על שאלה כזאת.
כמו ששורש כתב, קח לך קצת זמן לחשוב על זה.
אם המצב הוא כפי שאתה מתאר וזו הסיבה שבגללה אתה רוצה להתחתן - אז אני לא יודע מי הרב שאמר לך את זה, אבל זו נראית לי טעות איומה.
ולא סתם כתובבתורה ששנה ראשונה יהיה נקי לביתו - זו אשתו.
עדיף לעשות צבא ואז בשלב שאתה יודע איפה אתה נמצא להתחתן מאשר להכנס לשני עולמות לא ידועים וברורים - צבא וחתונה
מתחתנים כי מוכנים לזה, לא כי אתה כבר ממהר להיות פראמדיק וזה לא צנוע.
אגב, גם מסכת נידה לומדים בישיבה רק אחרי החתונה?
(הלימוד הוא כל כך טכני, לדעתי, שהמוטיב הלא צנוע שבגניקולוגיה די הולך לאיבוד)
מתחילים בגיטין, ואם אחרי זה עדיין רוצים להתחתן אז לומדים קידושין וכתובות, ורק בסוף נידה.
ואם תעוף מהקורס תיפגשו על מדרגות הרבנות??
תגיד לה שזה "מקח טעות"? שהתחתנת בשביל הקורס פרמדיקים..
בפרפרזה על מה שהזכיר כוכבי בוקר, עוד לא שמעתי על בחור שהתחתן בשביל לסיים את הש"ס כי הוא היה תקוע בנידה.. (לא משנה מה דעתי על לימוד מסכת נידה רווקים)
א) הצבא עוזר בתנאים מאוד מסויימים (הריון, לידה, לימודים משנה שניה) נכון ללפני חצי שנה, זה אמור להשתנות בקרוב שכל נשוי יקבל. אני לא ממש יודע מה קורה עכשיו.
ב)מציאות? כן.
ג)לפי דעתי לא.
ד) סורי אבל שאלה מטומטמת!!!!
בעזהי"ת.
במלא מסכתות אחרות יש נגיעות בדברים האלה...
פעם, במסגרת קטנה ואינטימית של בנות, התפדחנו ללמוד משהו בברכות... אז למה ללכת רחוק?
לדעתי פשוט משהו בחינוך המיני דפוק.
באיזשהו גיל אנשים כבר אמורים לדלג הלאה, ולא לקחת את זה כ"כ קשה כמו ילדים בני 5...
ואולי משהו בכן היה דפוק?
כי אני בוגרת של אותן מסגרות ממש, ולא מרגישה שאני "לוקחת את זה כ"כ קשה כמו ילדה בת 5"
(ומה שכן - זה ממש לא באשמת מערכת החינוך.)
בעזהי"ת.
ואני לא חושבת שהיה בנו משהו דפוק, זה טבעי שבפעם הראשונה שאתה נתקל בלימוד (במלעיל) שעוסק באישה ובגופה- אתה מובך.
[לי, למשל, היה הכי פחות מביך, כי כבר התעסקתי בנושאים האלה במסגרת הש"ל]
אני פשוט חושבת שאת ה"פעם הראשונה" הזאת, צריך לעבור בגיל צעיר יותר, ולא בגיל 20-22.
(ונכון, האשמה של מערכת החינוך מינורית לעומת האשמה של גורמים סביבתיים אחרים).
אין מה לעשות...
רק לקנא בהם כמה פתוח וטבעי וטהור הדיבור שלהם
בעיני קורס פראמדיקים זה לא סיבה לנישואין
זה סיבה לדיון יותר מעמיק עם הרב שלך
בעזהי"ת.
ולהתקדם לכיוונם..
ויש מה לעשות. אני שונאת שונאת שונאת את הגישה הדוסית שלא מדברים על נושאים מיניים, בכלל, גם לא במסגרות צנועות.
זה נצרך, חובה והכרחי.
וברגע שמתייחסים לזה כאל משהו חיצוני לנו, מתחילות להגיע שאלות מעוותות כאלה. וזה עוד המקרה הפחות גרוע...
בעזהי"ת.
ההבדל בין האמירה למעשה גדול, צריך עדינות בביצוע ויש הבדל מגדרי.
שויין.
רחלקה
רחלקה
ננשמה!איך אני איתך?
בעזהי"ת.
ומחרתיים יש לי מבחן בלשון ארמית... יהיה מעניין 
תודה על הכבוד, שומרת אותו אצלי לרגעי דיכאון חריף 
הוועד למען הכבוד האבוד 
בעזהי"ת.
ואני לומדת באקדמיה, לא בישיבה....
שלהם מהסניף המקומי אצלנו...
ננשמה!אני בכלל רוצה להיות טייס אווירון 
ננשמה!
רחלקה
©©©קיש חציליםבעזהי"ת.
קודקוד היכון לירי, אש!!!
ננשמה!בעזהי"ת.
ושמעתי שירים של משניות, האלה שכולכם מכירים,
אז הייתי בטוחה שהוא שר ככה:
"כשיהיו חרדים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים"
במקום המילים האמיתיות- "כשיהיו בעלי דין עומדים לפניך..."

סתם נזכרתי
הפרוטוקולים של זקני ציוניסטים ![]()
אבל בחינוך הדתי יש טיפול לקוי בכל עניין הגוף, מיניות וכו'. אומרים רק "זה לא צנוע זה לא צנוע" מגיל 3 ואח"כ מתפלאים שזוגות נאלצים להגיע ליועצי נישואין כי הם לא הצליחו לקיים יחסי אישות 8 חודשים מהחתונה. מ"הכל אסור, רע ולא צנוע" הכל מותר.
(זה מה שקורה בפועל, לא מה שצריך לקרות).
צריכה להיות דרך אמצע. לדבר בפתיחות על הנושאים הללו ולדעת לא לפחד מהם, אך מצד שני לא להגיע לפריצות.
ובכל זאת זה היה בשביל להראות כמה זה רעיון מטופש..
האם בגלל שלומדים נושאים 'גניקולוגיים' בקורס (שעדיין לא התקבלת אליו) אתה אמור להתחתן ?
אין לך סיבות טובות יותר להקים משפחה מאשר 'ללמוד גניקולוגיה' ?
ולמה אתה חושב שמישהוא בכלל ,והצבא בפרט אמור לעזור לך כלכלית, או בכל צורה בגלל מחשבה מעוותת (ומטומטמת) כזו ?
אולי במקום לפנות לציבור בשאלות מצחיקות - תתחיל לחשוב (בעצמך, לא דרך יועצים/רבנים וכו') ?
מוטיזאני מבין כאן בצדק שהתנפלו על השאלה ועל הרקע שמאחוריה (להתחתן כדי לפתור בעיות טכניות מהסוג שהוזכר).
כמדומני שהכותב פה לא אשם. הוא לא הבין בכלל שדרך על "חבית חומר נפץ", זאת כמובן לאור העובדה שאני לא יודע מה אמר לו הרב ומה הוא הבין או לא הבין ממנו.
לכותב - אל תיקח ללב. החבר'ה לא אוהבים את הסגנון שאתה לא מודע בכלל למשמעות שלו.
והכי חשוב - בהצלחה !
א. המציאות שהצבא עוזר כלכלית (משמעותית!) היא רק אם האישה בשירות לאומי\ בשנה ב' לימודים אקדמיים\ יש ילד!!! כל שאר המקרים לא בדיוק מעניינים את הצבא.
ב. יש מציאות כזו. מכירה וגות שעמדו בזה וטוב וזוגות שכמעט התפרקו... זה מאוד אישי לכל אחד....
עד כאן ידע... אין לי עצבים להביע את דעתי!
בנות אני מניח שאתם מחפשות מישהו שהוא גם רגיש מצד אחד ומצד שני גברי, אבל מישהו שיותר נוטה לרגיש המכיל המקשיב הנעים, מה אתן חושבות עליו ?
אם יש לך ביטחון עצמי זה בסדר גמור אפילו מדהים.
אם זה מגיע ממקום של חוסר ביטחון וזה לא מתכתב יחד עם גבריות זה או זה זה די מוריד.
לגבי גבר מכיל ונעים ומקשיב זה מעולה
זה אחלה בנאדם להיות איתו...
ובסוף בסוף בסוף
אתה צריך רק משהי אחת שתרצה אותך כמו שאתה....
תודה רבה !
אני גם חושב שלפעמים זה סוג של תהליך, להביא את עצמך בצורה המלאה לוקח קצת זמן וזה אני חושב לפעמים יכול להתפרש לא נכון ..
לדעתי תביא את המקומות שאתה אוהב בעצמך וקל לך להביא אותם לדייטים, ולאט לאט תחשוף עוד ועוד נקודות
מה הכוונה המקומות שאתה אוהב בעצמך ?
תביא את הצדדים (מקומות)/אופי וכו, שיותר קל לך להביא, ואתה אוהב אותם (בעיקר בדייטים ראשונים)
תמצא בעזרת ה' את אשתך ותהיה לכם זוגיות מעולה
אבל השאלה היא לא אם אתה רגיש. השאלה היא מה אתה עושה כשהאישה שמולך מביאה את הרגש שלה..
יש גברים שרגישים מאוד אבל ברגע שהבחורה משתפת שקשה לה או שהיה לה יום פחות טוב, הם נלחצים מתגוננים או מנסים להשתיק את התחושה בלי לשים לב שהם עושים את זה .
נניח אם היא תכתוב או תגיד היה לי יום לא נעים .. הוא יכתוב באסה , או פשוט ישתוק במקום להסתכל לה בעיניים ולהגיד מה יש מה את מרגישה שתפי אותי? בעדינות ברגישות
יש גברים שיש להם רגישות ביחד עם חוסן רגשי. הם יודעים להקשיב, להכיל, לא להיבהל ולא לקחת כל רגש באופן אישי.. ולתווך את הרגש שלהם החוצה שזה מדהים ..
לא מרגישים אשמה מסוימת ברגש של הבת זוג שלהם .. לא נלחצים רגישים לסיטואציה נממצאים בנוכחות בכאן ועכשיו יודעים מה לעשות..
בעיניי, זה הרבה יותר גברי מרק להיות רגיש לעצמך
לפני תקופה יצאתי עם בחור שהרגשתי שיש התאמה ממש טובה, אני ממש רציתי להמשיך. הוא לא.
סיים את זה בבחירת מילים גרועה שפגעה בי מאוד ומאז זה יושב עליי.. יצאתי מאז עם כמה בחורים, שעל הנייר לא הכי התאימו אבל הרגשתי הרבה יותר משוחררת איתם ולא "לחוצה" כמו שהייתי איתו.
יכול להיות שאותו ניסיתי יותר להרשים ואותם לא, אבל בעומק ובדיעבד הרגשתי שהוא מאוד בוחן אותי.
בכל מקרה, מרגישה שהלב שלי נחסם קצת ועדיין חושבת עליו (לא ממקום של רצון לחזור אליו) אלא בכללי על הדמות.. הוא ממש ענה על כל הקריטריונים שחיפשתי (שזה דיי נדיר בסגנון שלי) ועכשיו שוב חזרתי לצאת עם כאלה שהם חצי עונים, שזה מבאס כי מרגישה שעדיין מורידה על אותם דברים עד לרמה שעכשיו לא מוכנה לשמוע אפילו אם יש שוב את 2 הנקודות שזה תמיד נופל עליהם. [נראה לי לגיטימי].
וזה לא שהבחורים האלה לא טובים, להפך הרבה יותר אמפתים ורגישים והיה לי כיף איתם- אבל הם פשוט לא התאימו.
ובא לי להרגיש.. אבל מצד שני מפחיד להרגיש. [יכול להיות שכל זה בכלל קשור לתקופה עמוסה ומושלך על השידוכים].
והתעייפתי מהחיפוש הזה שזה יתאים וגם יזרום, מה הבעיה שזה יגיע ביחד?!
גם מרגישה שהסביבה לא הכי מצליחה להבין מה יש לי, למרות שאני מסבירה. וזה עוד יותר מקשה!
ונסיים בנקודה טובה,
שבאמת התחדדו לי הנקודות שאני מתעקשת עליהן כמה הן קריטיות לי.. וכמה מגיע לי טוב. בעזרת ה'!
חוץ מהקריטריונים היבשים, אחד הקריטריונים החשובים זה איך הוא גורם לי להרגיש.
אם הוא גורם לי להרגיש במבחן, ולחוצה, שצריכה להוכיח שאני טובה ושווה, אז זה נשמע מישהו שלא טוב לי איתו וכזה אני לא רוצה.
לחשוב על חיים שלמים עם אדם שגורם לי להרגיש ככה נשמע סיוט.
ולעומת זאת, כדאי לחפש מישהו שנותן לי הרגשה שאני נינוחה ומרגישה בבית ותחושת בטחון ושלווה ורצויה.
ורק תחשבי מה ירגישו ילדים של אבא ביקורתי וגאוותן.
לפעמים משפט אחד של מישהו מצליח לערער מקומות מאוד עדינים בתוכנו וצריך זמן כדי שהלב יפסיק לרעוד.
יש גם תחושות של אבל, לא עליו באמת אבל על התקווה שהרגשת.
בע"ה ממש עוד מעט הלב יפסיק לרעוד ממה שהיה, ירגיש בטוח ויפתח.
באמת בדיעבד זה הובן לי ככה, למרות שעדיין כן יש רגש כזה של פספוס שלא הצלחתי להביא את עצמי.
אבל לא הצלחתי להביא את עצמי כי הוא בחן אותי. אז כנראה שלא באמת הייתי מצליחה להביא את עצמי מתישהו כמו שצריך..
ואת ממש צודקת, זאת תקווה של "הנה מצאתי" ואז מסתבר שלא. ה' כל יכול. באמת מחזקת את עצמי שאני את המיטב שלי עושה.
זה לא מוריד מזה שנפגעתי, או שרציתי אותו.. אבל צריך לזכור את זה שאני באמת טובה.
ועצם זה שהמשכתי לצאת מרגישה שדווקא כן נפתח לי הלב, כי הייתי הרבה יותר חופשיה וזורמת בפגישות עם הבחורים האחרים..
ואולי הלב שלי רועד כי הרגשתי דחייה מהצד השני ויש את החשש שזה יקרה שוב..
חיבוק ענק, זה נסיון קשוח
תביני מה הייתה הנקודה שהרגשת שהיא זו שמושכת אותך בו
תני לעצמך רגע מקום, רשמת שאת בעומס, פלוס האקסטרה הרגשית, קחי לך את הזמן ואת המקום שלך
תגידי לא להצעות שאת יודעת שזה לא מה שאת מחפשת, את ייודעת מה מתאים לך
המון בהצלחה בדרך הזו, ובאמת חיבוק ענקקק
את צודקת.
מותר לחשוב עליו מדי
פעם, לא קרה שום דבר
השאלה מה עושים לטווח ארוך ביחס למחשבות על דייטים.
חשוב מאוד לבנות דפוסי מחשבה טובים שעוזרים להתהליך
יחסית כן יש לי דפוסי מחשבה טובים סביב זה, לא מרגישה שאני מגיעה עייפה לפגישות או בחוסר רצון.
להפך מרגישה שאני הרבה יותר מגיעה עם רצון להכיר ולהנות ולהביא את עצמי.. יכול להיות שזה באמת עומס כללי שאני משליכה על זה.
ולגבי הבחור ההוא, נכון. אולי אם אתן לעצמי להרגיש באמת את הנקודה הזאת שנפגעתי ממנו אצליח לשחרר יותר.
קשה לך לשחרר אותו בין היתר כי הוא לא סיים את הקשר בצורה ראויה. כשפרידה מסתיימת בצורה שפוגעת, הרבה פעמים הדמיון ממשיך להיאחז במה שהיה יכול להיות, ולא במה שהיה באמת. אבל דווקא כאן חשוב לזכור את המציאות הוא בחר לסיים את הקשר, והוא בחר לעשות את זה בדרך שפגעה בך
אני חושבת שחשוב שתזכרי עוד משהו. מעבר לאמונה שהכול מושגח, ושמה ששלך יגיע אלייך בזמן הנכון ואף אחד לא יכול לקחת את הבן זוג העתידי שלך ממך גם הדרך שבה אדם בוחר להיפרד אומרת משהו עליו.
אם הוא סיים את הקשר במילים שפגעו בך כל כך, זה לא פרט שולי. זה מלמד משהו על היכולת שלו להיות רגיש ברגע משמעותי.
זה לא מבטל את כל המעלות שהיו בו, אבל זה כן מזכיר שלא מספיק לסמן וי על רשימת קריטריונים. מגיע לך גם מישהו שידע לשמור על הלב שלך, גם כשהוא בוחר אחרת.
לכן אל תתבלבלי מהמחשבה ש"אולי זה היה הכי טוב שהיה". יכול להיות שהוא התאים לך בהרבה דברים, אבל מגיע לך יותר מזה.
מגיע לך גבר שגם יהיה מתאים, גם יבחר בך, וגם יתייחס אלייך בכבוד, ברגישות ובעדינות. אלה לא דרישות מוגזמות אלה יסודות של בית
ואת יותר מהסיפור הזה. גם אם יום אחד הוא יתחתן וימשיך בחייו, זה לא אומר שה' שכח אותך. זה רק אומר שלכל אחד יש את הדרך המדויקת שלו ( הוא יקבל בחורה בהתאם לבחירת ההתנהגות שלו) גם אם שלך עדיין נכתבת.
את יכולה להצטער על קשר שלא הצליח ועל בחור שפגע בך כי זה לגיטימי וכמובן, אבל אל תישארי בתוך הפגיעה. אל תתני לה לשכנע אותך שזה הכי טוב שמגיע לך.. ( וגם היא לא כי היא נקטעה) מגיע לך מישהו שלא רק מתאים לך אלא גם יודע לבטא את הלב שלו וגם לשמור על הלב שלך, ולא מוותר עלייך אף פעם.
אל תצטערי על בחור שהולך שילך
סימן שזה לא מתאים, כך שטוב שנפרדתם.
ביחס להרגשה, זה כואב ולא קל, אבל לעיתים פרידות ייגמרו בצורה פוגעת, לא כדאי לקחת ללב יותר מדי, זה קשה לשני הצדדים לרוב וכשכואב לנו לרוב קשה לנו לבחור מילים נכונות.
חוויתי את זה גם (רק הפוך, אני רציתי להמשיך והבחורה חתכה) בדיוק כמו שתיארת...הציפיה, המחשבות, הפרפרים וה...לחץ. לא לחץ בריא ומעודן של התרגשות לקראת משהו גדול, אלא לחץ של תחושת מבחן, של "האם יצאתי בסדר", פחד לפני כל פגישה, והקלה בסוף הפגישה אחרי שלכאורה כלום לא השתבש...והייתי בטוח שזה זה, היא פשוט היתה סימון וי על *כל* ה"רשימת מכולת" שלי, אבל בסוף העיקר היה חסר. התחושה של השוויון וההדדיות בקשר, התחושה שיש לי מה לתת גם עם השריטות שלי, שאני מוערך בכל מקרה, זה פשוט לא היה קיים. וגם בסוף, היא חתכה בצורה כזו שגרמה לי להרגיש קטן ולא גבר. בקיצור, את לא לבד, וזה מאוד קשה להיזרק שוב לחוסר וודאות אחרי שכאילו כבר ראית את הסוף, אבל צריך להתחזק המון באמונה שהטוב שלך עוד יגיע, ושהקב"ה לא שלח לך את הבחור ההוא בשביל שזה יצליח אלא בשביל ללמוד על עצמך. וזה מאוד קשה לנתק את הקשר ההוא כשאין משהו אחר שמתקרב לזה, וההשוואות חוגגות בראש, אבל צריך פשוט לא להילחם ברגשות שצפים, לקבל אותם, ולהבין שיש להם מקום אבל הם לא יקבעו מה יהיה לך הלאה. היחידה שתקבע זו את, ולרגשות המבאסים האלה יש מקום חשוב בבנין האישיות שלך. פשוט להשתדל להתחזק באמונה, לברר עם עצמך מה את לוקחת מכאן הלאה, להבין מה באמת חשוב ועיקרי בשבילך ומה טפל, לא לשקוע רק בבאסה על מה שנגמר ולעוף קדימה. (יש גם שיר נחמד של מוטי וייס על כל הנושא הזה, קוראים לו נראה לי "אני לא יודע", שיר חביב סה"כ). בהצלחה גדולה!!
אינטואיציה חשובה בפגישה הראשונה והאם יש להתחשב בה?
הממ...בטוחים שאתם יודעים את התשובה?.....
לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד
בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.
תשתפי קישור לשם?
מישהו היה אצל יועץ או מאמן לחתונה ויכול להמליץ עליו? כלומר, שהייעוץ/אימון אצלו עשה את העבודה בצורה טובה..
יש את אסף זולדן הוא תותח
ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות
אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..
למה, מה רע בלרצות?
לרצות - לגרום שהשני יהיה מרוצה.
זה דבר טוב, לא?
תאמת, שכן.
זה טוב, השאלה מה המניע לכך.
אם המוטיבציה היא להמנע מקונפליקט... אז וואלה יכולה להיות בעיה.
כי אם המטרה היא ששני הצדדים יהיו מרוצים,
מה זה עוזר אם אחד מרוצה על חשבון השני?
שהוא מעגלי
משאיר נזקים לאורך הדרך
והמטרה לא מושגת
המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו
המעשה יוצא עקום
כי עוגה עושים באהבה
המרוּצה לא באמת מרוצה
ואז המרַצה שוב נכנס לפעול
זה מתחיל במילה טובה,
ויכול להיות גם טירחה מאומצת,
נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.
האם הצד השני מכיר בזה?
"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?
או "המפייסו בדברים..."?
לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.
ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.
הראש והלב שלה במקום אחר.
וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)
נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.
ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.
באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..
ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.
וזה יוצר שני אפקטים-
א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.
ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).
בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.
(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)
התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"
זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.
אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.
ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.
אז מה ניסיתי לעשות פה?
לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.
התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.
ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.
בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.
תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.
בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.
למה אני בוחר לדבר ככה?
בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.
לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.
ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.
זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות 
כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.
זה ה-הבדל.
אתה מרכז הסיפור, לא הוא.
זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.
אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,
כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש
אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.
לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.
לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,
נשמע לי מאוד אנושי.
מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.
כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה
מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?
זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה
השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.
ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.
לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.
ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.
אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.
בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.
ולמה אני מתעקש על זה?
כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.
זה מכוון גם אליך -
המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות
ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.
וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.
זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.
נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.
אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.
זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.
לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה
זה אכן יכול להיות דבר טוב
אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע
נמצא בפרמטרים של התוצאה
האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה
ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע
אני עושה את הריצוי הטוב הרבה
סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד
נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)
אבל אני אוהבת את המעשים הללו
רואה בהם משחק פסיכולוגי
של עלות תועלת
ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי
ולא עושה את כל זה
אז החיים ממשיכים כרגיל
ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')
בריצוי רע
האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה
וביום שהוא מחליט להפסיק
הוא מקבל שפכטל
העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.
זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.
אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.
אבל הוא כולו בראש שלי.
רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).
אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.
לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.
ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.
רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.
שאדם מפתח יכולות
(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת
ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)
הסטנדרטים שלו עולים
(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)
במערכת יחסים זוגית
זה חייב לבוא משני הצדדים
פיתוח יכולת דומה
ואז הסטנדרטים דומים
אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף
אשמח להמלצות לשדכנים מומלצים,
עדיף שלוקחים כסף על פגישת היכרות איתם או על הצעות רלוונטיות 
כאלו שנעים לתקשר איתם ולא צריך לרדוף אחריהם ולהזכיר את עצמך כל כמה זמן, ושרוצים לשמוע מה אני באמת מחפשת ולא רק סתם לשלוף הצעות רנדומליות..
תודה!!
יש את צביה רחמין
ואת מרים לנדסברג
(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)
בעיקר מההיבט האנושי, ניקיון והאוכל.
סתם הגזמתי, זה לא הדבר הכי קשה בעולם... אבל כן יש בזה מן התסכול
לסיים קשר רציני עם בחור שהוא באמת זהב טהור, ואז למצוא את עצמך שוב בעולם של הרווקים והרווקות... איך עושים את זה בכלל??
פתאום מרגיש לי שכל הגברים לא ברמה שלו.
לא באופי לא בנראות לא באצילות
יש בזה משהו שקצת מלחיץ אותי.
לא יודעת אם זה תקין, אבל יש בי קצת געגוע אליו, למרות שבתוך הלב אני כבר מרגישה שזה היה או חתונה או ביי וטוב שזה ביי
וזה הופך את זה ליותר מסובך שהוא עדיין רוצה
באמת שלא סתם צחקו אשכרה קריעת ים סוף
דמט אני לא בנויה לשטויות האלה
כאילו מציעים לי ובראש שלי עובר.. למה לנסות בכלל