"אז תעזוב את הפצוע, בבקשה..."
מי שנכח כאן בשבועות האחרונים (בערך כולכם, חופש...) ראה שרשורי פריקות יותר רבים
יותר מהרגיל. לגיטימי לפרוק כדי למצוא מענה ולפתור בעיות. שום בעיה. אבל אליי ואל ענבל
פנו בעניין סוג מסוים של פריקות שדי בלט כאן לאחרונה. הכוונה לשרשורי התאבדויות.
אין צורך לצטט, אמירות כמו "בא לי להתאבד" נכתבו כאן בווריאציות שונות החופש. בין אם ברצינות
ובין אם מתוך רגע של קושי. הטענות שהופנו אלינו היו ששרשורים כאלו מעכירים את האווירה בנוג''ה
ושלא טוב לכותב לקבל מענה מנערים שלא יכולים לצפות את ההשלכות לעצות שלהם ולא יכולים לקחת
אחריות על מעשיהם. אנחנו רוצים להתרכז בטענה השנייה.
האם נכון שאנחנו "נטפל" בגולשים שחווים משבר מסוג כזה?
מצד אחד - הרבה פעמים הם חושפים את עצמם רק ברשת. זה לא דבר קל להתעלם מאדם שקורא
לעזרה. לפעמים יש אפילו סיכוי שנרומם אותו, אז למה לא?
מצד שני - אנחנו לא יודעים אם מה שאמרנו יתפרש אצלו נכון. אנחנו לא באמת מכירים את הכותב. לצד
הסיכוי לסייע קיים גם הסיכוי לדרדר את המצב. יכול להיות שאם כאן לא ימצא לכותב מענה שינחם אותו
הוא יחוש 'אפילו כאן לא מבינים אותי'. פרט נוסף הוא שכאשר מעלים את הנושא הזה שוב שוב גם גולשים
בריאים, נקרא להם כך, נחשפים לתחושות האלו ועלולים לפול לדיכאון בעצמם. יש מחקרים שתומכים בזה
(קיימים גם כאלה שסותרים, אך הרוב המכריע נוקט בגישה הזו. מי שירצה פרטים - אולי באישי).
אני לא זוכר מי אמרה את זה בפורום, זה היה ממש מזמן, שכשאנחנו ממליצים לבן-אדם "שב כל יום ותעשה
לעצמך טבלה של דברים טובים שקרו לך ודברים רעים שקרו לך" אנחנו לא יודעים עד כמה ההשפעה של מה
שאמרנו מרחיקה לכת. יכול להיות שעצה שתשקם אחד ותמוטט אחר ולכן אסור לנו להמליץ בלי להכיר באמת את
הדמות שמאחורי האותיות.
זהו, יצא קצת ארוך.
אנחנו פותחים פה נושא קצת רגיש, אז היינו ממליצים שתקחו את הדברים בכובד ראש. ענבל ואני נקרא את מה
שיש לכם להביע ונחליט מה תהיה המדיניות שלנו בנושא. (או שבכלל נשאיר את המצב כמו שהוא, אין לדעת).
אנחנו רוצים לשמוע אתכם.
(רואים שאנחנו לא דיקטטורים? 
)
זה המקום להתנצל בפני ענבל על שהתעכבתי בפרסום הההודעה הזו.
וזה עבר..
<צ>