בגלל שזה נראה אבוד מראש מרימים ידיים.

זה ממש עבודה חשובה לנסות ולתקן את האנשים האלה.

ואין דבר כזה אבוד מראש, זה לא מה שלומדים עכשיו בחודש אלול?

שתמיד אפשר לעשות תשובה, ושה' נותן לכולם הזדמנות...

ולפעמים גם אם זה לא נראה מבחוץ- ברור שזה משפיע על הבנאדם,

אז מה אם הוא לא מיישם מיד את הפעולה של אתמול, 

לא כזה קל לעשות תפנית של 180 מעלות,

ואת לא יכולה לדעת מה הפעולה הזאת עשתה לנפש שלו.

לאנשים שהולכים להתנדב במקומות כאלה מגיע צל"ש ענקי,

ולא נראה לי שהדרך לחזק אותם ולתת להם גב,

היא להבהיר להם שאין להם סיכוי להצליח...

בעזהי"ת

ערבבת פה שתי דברים; המעשים הקטנים ברחוב, של 'אני לא פראייר אני יהודי', וחינוך נוער-עם-היסטוריה-קשה.

דבר ראשון. 

את אומרת שלילדים בשכונות מצוקה וכו' יש 50% לגדול לפשע [ולאו דווקא גניבות. אלימות וכו']

אז אני אומרת לך שיש יותר. א-ב-ל אם הם חברים בסניף/סתם בקשר עם מישהו טוב כזה כמו שתיארת, רק אז זה יורד ל50%.
ובאותו דבר-

את אומרת 'וואלה, לא תצליחו לשנות את העולם. למה לנסות?'

ואני אומרת- וואלה, אפילו עם ייצא לי להפגש עם 500 בני נוער כאלה בחיים בכל העבודות השונות- הדרכה [כאילו, הדרכתי חניכות מדהימות בסניף וממש לא סניף פיתוח, אבל נניח], שירות לאומי, עבודה לעתיד, הכל. נניח ואני אתקל ב500 כאלה. ואפילו השפעתי במשו רק על אחת מתוך כל החמשמאות. ואפילו היא לא הפכה להיות הרבנית ימימה/הרבנית עידית/בנאדם גדול זה או אחר. ואפילו הפכה להיות 'סתם' בנאדם רגיל, ואפילו לא טוב במיוחד וכאלה. אבל היא הייתה יכולה להיות במקום יותר גרוע ובזכותי היא התקדמה אפילו מדרגה אחת- אשריי והלוואי שאזכה. 

ולדבר השני. 
על המעשים הקטנים האלה.
קודם כל, דבר מאוד קריטי- כשאני קמה לבנאדם זקן באוטובוס [אגב, בונוס בסוף חפירתי- שיעור מהמם שלמדתי אתמול באוטובוס על זה], כשאני עוזרת לחברה, כשאני שמה בקבוק במיחזור או אפילו סתם בפח במקום לזרוק- קודם כל אני עוזרת לעצמי.
אני מחנכת את עצמי, ואני עצמי כעצמי הופכת להיות בנאדם טוב יותר. כבר שווה.

מעבר לזה.

מספרים תמיד על חבר שלנו שהלך על חוף ים במקסיקו. והחוף היה שרוע בעשרות אלפי כוכבי ים שהים פלט. וחבר שלנו הלך על החוף, ומידי פעם נעצר, הרים כוכב ים בודד, וזרק אותתו למים. וחוזר חלילה.
שאלנו אותו, מה- אתה משוגע? הרי יש פה עשרות אלפי כוכבי ים! לא תוכל לשנות זאת! והוא ענה. 'לא אוכל לשנות זאת עבוד כל כוכבי הים שעל החוף; אבל בשביל הכוכב הבודד הזה, עשיתי לו הכל..'
כן. הבקבוק שזרקתי לפח- לא הוא מה שיעשה את הסביבה איכותית יותר; אבל הוא לא ילכלך אותה יותר. הוא לא יזבם אותה יותר.. הקשיש שקמתי לקראתו באוטובוס- זה שקמתי לא יעשה אותו בריא יותר, אבל בהחלט ישמח, בהחלט יקל.. לא ישנה לו את החיים, אבל בשנייה הנוכחית- יעשה לו המון טוב.

'כי מי עושה את הנהר אם לא הטיפות הקטנות, ומי אם לא גרגרי החול עושים את המדבריות?' [אסתר קל]

וחוצמזה, במקום שבו שירתתי בשירות לאומי [עד לפני שבוע] לימדו אותי דבר אחד מאוד מאוד מאוד מאוד עיקרי. על בני אדם- לא מתייאשים, ולא משנה מי הם או מה הם. את לא יכולה לדעת עד איפה בנאדם יכול להגיע. וחזיתי את זה על בשרי וראיתי אנשים צומחים מהמקומות הכי נמוכים.

ואני יכולה לפרט עוד באישי, אבל חפרתי.

מוזמנתמיד, מוזמנים כולם..

[והנה הסיפור בונוס.
אתמול נסעתי באוטובוס פנימי, קו 4 בבאר שבע. 
באחת התחנות נעצר האוטובוס, ועלה אדם זקן. בחור, לא דתי דווקא, שישב באוטובוס, לא חיכה שהבנאדם יעלה בכלל. לא חיכה כלום. האוטובוס לא היה מלא אפילו; היו מקומות ריקים, אבל רחוקים מאוד/צפופים וכו'. הבנאדם פשוט קם באופן אוטומטי מהמקום הנוח שהיה לו והלך אחורה. הזקן הנ"ל בכלל לא ידע שהוא קם בשבילו, הוא עלה לאוטובוס וראה מקום פנוי כבר! וואי. זה היה מדהים. 
ולך, פותחת השירשור- הנה. הזקן הזה אפילו לא ידע שעשו לו טוב; אבל אני שלמדתי מהצד למדתי מזה שיעור, אז גם לי הבנאדם הזה עשה טוב ואמרתי לו את זה. 
היה שווה? ברור!]

אחריות חברתית היא לא נחלתם של המורעלים והצדיקים בלבד.

כן, גם את צריכה לפעול ולהשפיע. ודווקא בגלל שגנבו לך את הדברים. הילדים המתוקים האלה ויתרו על עצמם, לא מאמינים בעצמם שהם מסוגלים ליותר. אבל את- אל תוותרי עליהם. 

אני עכשיו בשמינית ויש לי חבר'ה בשבט שמזמן ויתרו על עצמם. אבל, מה לעשות, הרכזת גרעין התותחית שלנו לא מפסיקה להאמין בהם והיא פשוט לא מוותרת. ואת צריכה לראות איזה אנשים מדהימים הם נהיים לידה. והיא לא מרביצה בהם תורה, לא מטיפה להם מוסר. פשוט מאמינה בהם. וזה מדהים כמה שזה עושה.

תאמיני, וזה יעשה את כל השינוי.  

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...