בס"ד
במהלך השנה וחצי האחרונה הייתי עמוק בתוך כל הכאב של הבדידות (בין חברות מדהימות, אולפנא שאני מאד אוהבת על כל אנשיה, ובכל זאת- בדידות איומה), הריקנות שאחרי כל כך הרבה דברים שאני עושה, מנסה לברוח ממני איתם, התסכול שהציף אותי מהמתח בין הרצון העז שלי להיות במקום טוב יותר, גבוה ומואר יותר, ובין הייאוש מהנסיונות לצאת והחוסר אימון שזה אפשרי, והשחיקה מכל הנפילות.
הייתי מוצפת בשאלות של איך? למה? לאן? וזה החלק שהכי כאב לי, חוסר היכולת להשלים עם המצב, להתייאש מהכל ולהתמכר לעכשו, ללשכוח את עצמי. הרי לצאת אני לא מסוגלת, ואין לי כח לשאת את המתח הפנימי הזה יותר, אז זהו- די!
(אני מדברת בלשון עבר מטעמי נוחות, וכי אני רוצה להאמין שאני אחרי זה ושהתחלתי מחדש ממש)
ראיתי יום אחד משפט שאמר הרב קוק באורות הקדש, וזה נתן לי הרבה כח ותקווה באותו רגע וגם אחרי, זה הולך ככה "כשמרגיש האדם שהוא עלוב, ריקני, אין לו איל רוחני, ונופל הוא ומתמוטט, ידע הוא שאור גדול מוכן לפניו".
תתעודדי נשמה, את ממש לא לבד!
וכל מה שעובר עליך הוא מתנה שהקב"ה בחר בצורה הכי מתאימה עבורך.
לפעמים, כשיש לי את הכח להתרומם מעל הפיסימיות והיאוש, אני מסתכלת על הקשיים שהקב"ה זימן לי ורואה כמה טוב הם מוציאים ממני ואיזה כוחות הם עוזרים לי לגלות בעצמי.
זה כואב, זה מפחיד, נכון. אבל רק כי זה עמוק ומשמעותי בנפש שלנו.
עוד משהו ששמעתי בשם הרב קוק זה "התשובה הראשית- שישוב האדם אל עצמו", תחפשי כח מסויים שיש בך, תכונה טובה שהקושי הוציא ממך, תודי לה' עליה באמת, ותתמקדי בה כקבלה לחודש אלול.
העצה שנתנה פינג היא ה"מרשם הכי בדוק"- פשוט לדבר עם ה', לספר לו מה כואב לך, או אפילו סתם לשבת לבד ולשתוק ולהרגיש שהוא איתך.
פעם יצא לי לקבל על עצמי משו שהיה לי באמת חשוב, וניסיתי, באמת שניסיתי, אבל נפלתי שוב ושוב. באחד הלילות פשוט ישבתי במרפסת לבד, הסתכלתי על הכוכבים והתחלתי לבכות, סיפרתי להקב"ה כמה שחשוב לי לעמוד בהחלטה שקיבלתי על עצמי, שאני מאמינה שהקושי הזה הוא לטובה, ובכל זאת קשה לי. פשוט ביקשתי שילמד אותי לראות ולהרגיש את החיבוק שלו, ושארצה באמת לעמוד בניסיון ולהתקרב אליו מתוכו.
לא שאני איזה צדיקה, רק ניסיתי לממש עצה ששמעתי מהרבה יהודים טובים, והרגשתי הרבה יותר קל אחר כך, שאני לא אמורה לעמוד במשימה שהפילו עלי, אלא ללכת יד ביד עם אבא שלי ולסמוך עליו שיעזור לי אם רק אשתדל באמת.
איזה זכות זה להיות מסוגלת לעשות את זה, להיוולד יהודיה.. "עלינו לשבח לאדון הכל...שלא עשנו כגויי הארצות"
שנזכה לשוב לעצמנו באמת ולגלות ולמצות את הכוחות שבנו לעבודת ה' שלמה יותר, בעזרת ה'.
(יש מצב שלא הבנתי אותך עד הסוף, אני קצת מידי מרוכזת במה שעובר עלי בשביל להבין אחרים, אבל זה מה שעובר עלי בכל אופן, אולי משו מפה ^ שייך גם לך)
אם את צריכה משו ואוכל לעזור, כאן באישי בסופש"ים (אני באולפנא).
*חשיבה חיובית על עצמך!!