עברתי עכשיו בכלל זמן לא פשוט, היתי מדוכאת רצח (באמת אבל) מהחזרה ללימודים- בעיקר מהחזרה לחברה. החברה מתישה, והיה לי ממש קשה. ב"ה איכשהו אני פחות שם, ואפילו קצת מברכת על השגרה אבל זה לא העניין. אני מרגישה שמהדכדוך הזה ובכלל מכל השנה, יש עלי שכבות של שחיקה, של חטאים, של התרחקות ממש חזקה מעצמי, של עצבות ושל חוסר בטחון. אני מרגישה שוואלה, איזה כיף שחודש אלול, אני חוזרת אלי- מורידה ת'שכבות של ה"עור היבש" הזה, מיטהרת. אבל יש ממש פער בין האידיליה הזאת בדמיון שלי למציאות! אני וואלה, לא יודעת מה לעשות בתכלס!
אני חייבת לומר שבגלל כל הבלבול בחזרה הזאת ללימודים, לפנימיה, לחברה הדורשת, המבדידה (המצאתי מילה... ) עושה בי בפנים מזה חור שחור, ריקנות. לא יודעת איך להסביר, ואני די בטוחה שכל מה שאני כותבת פה הוא מוזר, אבל זה מן תחושות לא הגיוניות, לא מובנות שמתסכלות אפילו אותי. עזבו.
אני מרגישה ממש צער שאני מצד אחד רוצה ממש להתקרב, להיות מלא דברים טובים, ומצד שני- מה לעשות בתכלס? רשימות?
אני יודעת שאני שיא האתבעס אם אני אגיע לראש השנה עצובה, חלולה, ורחוקה מעצמי. אל מה אני אמורה לעשות במציאות? יש בכלל סיכוי להשתנות? יש טעם?
*חשיבה חיובית על עצמך!!





