מספרים על הרצי"ה זצ"ל, שהוא מעולם לא היה אומר שהוא "יורד במדרגות", אלא "הולך במדרגות לכיוון מטה". "אני משתדל לעולם לא לרדת!", כך הוא היה מנמק.
באמת יש אנשים שכך הם חיים. הם תמיד במגמת ירידה. מאז ומתמיד הם רק הולכים ונהיים פחות טובים, עד שאנחנו יודעים לצפות אותם. הם עשו עכשיו מעשה חמור, בשבוע הבא הם יעשו מעשה עוד יותר חמור. וכן הלאה.
בפרשה (כי תצא) אנחנו קוראים:
לא-יבוא עמוני ומואבי, בקהל יהוה: גם דור עשירי, לא-יבוא להם בקהל יהוה עד-עולם: על-דבר אשר לא-קידמו אתכם, בלחם ובמים, בדרך, בצאתכם ממצריים; ואשר שכר עליך את-בלעם בן-בעור, מפתור ארם נהריים לקללך: ולא-אבה יהוה אלוהיך, לשמוע אל-בלעם, ויהפוך יהוה אלוהיך לך את-הקללה, לברכה: כי אהבך, יהוה אלוהיך: לא-תדרוש שלומם, וטובתם, כל-ימיך, לעולם.
כלומר, אסור לנו לקבל עמוניים ומואביים משום שהם לא קדמו אותנו בלחם ובמים, אחרי כ"כ הרבה תלאות ושנים בדרך. באמת מעשה לא הומניטרי בעליל. אבל הסיבה השניהי קצת מתמיהה: כי הם שכרו עלינו את בלעם בן בעור. שנייה, אני לא מבין – בלק בן ציפור, מלך מואב, הוא זה ששכר עלינו את בלעם בן בעור. לכאורה, הטעם הזה לא תקף אצל עמון, אלא רק במואב!
עונה המגיד מדובנא: כאשר עמון ומואב לא יוצאים בלחם ובמים לקראת עמ"י, ועושים מעשה כ"כ רשעי, אנחנו ודאים שהם גם יעשו מעשה כמו שכירת בלעם עלינו. אבל בלעם הוא רק דוגמה, שבה השתמש בלק, מלך מואב. מן הסתם גם עמון עשו או יעשו (ומי יודע, אולי גם עושים עכשיו) מעשה בסגנון של בלעם.
יש משפט שאומר: "מי ששורף ספרים – סופו לשרוף אנשים". אמנם התורה לא מסכימה אתו במאת האחוזים, אבל הוא הכי מבאר את הנקודה: כאשר אדם עושה מעשה רע, הוא כבר במגמת ירידה, והוא צריך לתפוס את עצמו מהר ולשוב לדרך המלך. אם לא – הוא ימשיך לטבוע.
כמה נכונים הדברים לימים הללו, ימי חודש אלול. כולנו מבטיחים לעצמנו כל אלול שהשנה אנחנו נהיה מושלמים! אבל מה יוצא מזה בפועל? לא הרבה. ואז אנחנו נקלעים לייאוש, מכיוון שאנחנו לא באמת מושלמים.
התרופה היא פשוט להיות במגמת עלייה. לא צריך להיות מושלמים. גם אין דבר כזה. צריך רק לעלות ולגדול. צריך להתפתח לכיוון החיובי, לא בצורה עקומה, ובעז"ה יתקיים בנו מקרא שכתוב: "אם קשה – סימן שאתה בעלייה"!
שבת שלום, ואלול אמיתי, מתוך תשובה ועלייה!
הד"ת לע"נ סבי זקני סעדיה בן רומיה הכ"מ.
יישר כח..תודה רבה רבה..ושב"ש