אני לא יודע מה עובר לכם בראש כשאתם שומעים את המילים, רופא, רנטגן, גבס, זיהום, אנטיביוטיקה, טרם וקופת חולים.
לי זה בהחלט עושה צמרמורות!
לפני שלוש שבועות, במהלך קטטה עם חברים, חטפתי בעיטה חזקה באמצע השוק הימני.
רצת כאב, אבל לא התייחסתי לזה יותר מידי, הגעתי הביתה, התארגנתי, דיברתי עם חברים, לפני שהלכתי לישון, שמתי לב שהרגל תפחה מאוד. אמא שלי הרגיעה אותי ואמרה לי ללכת לישון עם זה, למחרת בבוקר, הפתיחות לא הייתה שם, חוץ מאזור הפגיעה.
שבוע אח"כ טיילתי, נהנתי, התפנקתי, אבל לרופא לא הלכתי!
בערב שבת לפני שבועיים, התחלתי להרגיש שמשהו מתרחש ברגל. צד אחד היה שגרתי, אבל בצד השני היה לי תחושה שמשהו מתרחש ברגל הימנית שלי. דיברתי עם אמא שלי והחלטתי שניסע לטרם במוצא"ש. שבת עברה בשלום, ביקרתי בסניף. במוצאי שבת נסענו לטרם.
כמובן שכל עם ישראל מבקר שם דווקא במוצאי שבת, חיכיתי 20 דקות, ואז פגשתי אח, הוא בדק לי לחץ דם, וחום. היה תקין, שאל אותי למה הגעתי, ונתן לי הפנייה לרנטגן.
צילום כמובן עבר בשלום, ואז הגעתי לרופא, מסתבר שברגל שלי אין שבר. הרופא החליט לחוש את הבלוטה ואת הפצע שהיה לי בשוק. הוא אמר לי שזה חם וזה בהחלט זיהום.
הוא נתן לי מרשם למשחה ולכדורי אנטביוטיקה מדגם "צפורל", כמובן שהשתחררתי משם עם שני כדורים.
כאן מתחיל הבעיה הגדולה אני לא יודע לקחת כדורים, ואני צריך לקחת 6 כדורים ביום. בערב הראשון פירקתי את הכמוסה ופיזרתי את האבקה בכוס קולה, ושתיתי את התרופה. למחרת חזרתי על אותו מעשה בבוקר. בצהרים כבר הסתבכתי, נאלצתי ללעוס את הכדור בפה, אחרי שכמובן שניסיתי לבלוע כדור שלם, אבל זה מפחיד! להוריד דבר שלא נטחן ונלעס לבטן, זה סכנת נפשות.
התאמנתי יום יומיים לקחת כדורים, הצלחתי להוריד חצאי כדור,
יום שלישי כבר הצלחתי לקחת כדור אחד בשלמותו.
מיום רביעי כבר הצלחתי לבלוע את הכל בשלמותו.
ביום שני שבוע אחרי, הלכתי לכירורג, לבדוק למה לא נעלם לי הבלוטה...
הכיררוגית כמעט התעצבנה עלי...
אבל ב"ה הפסקתי לקחת כדורים, וזה דבר מפחיד. ואל תחשבו שאני אוהב לקחת כדורים. אני שונא את זה, וברוך השם סיימתי.
אבל אני עדין שונא רופאים ואת כל מה שקשור לזה...
