אם חודש אלול נראה בדיוק כמו החודש שלפניו,

זה נורא קשה להרגיש ככה....

כדאי לעשות איזו התחדשות חיצונית.

אולי ללמוד משהו, או איזה הנהגה טובה חדשה...

והאמת שאפילו רק להרגיש,

שכל המטרה של החודש היא להתכונן לר"ה.

אם את חושבת על זה פעם-פעמיים ביום,

זה כבר עושה משהו בנפש.

וכמובן, שירים של התקרבות...

(קולי שמע, מתוך כשיבוא הרועה, צבי זלבסקי)

לומדים דברים שמזכירים לנו שאלול..

הלכות תשובה לרמב"ם: http://www.mechon-mamre.org/i/1501.htm

אגרת התשובה- יש הוצאה מבוארת.

אורות התשובה- יש הוצאה מבוארת של בראש יהודי.

שערי תשובה.

נתיב התשובה למהר"ל, נמצא בנתיבות עולם ב'.

דרשת הרמב"ן לר"ה.

יש כאן שיעורים לחודש אלול http://www.meirtv.co.il/site/archive_new.asp?cat_id=3805 (מכון מאיר)

להתחיל את התשובה הפרטית, לראות איזה דברים אנחנו צריכים לתקן, עזיבת החטא-חרטה-וידוי-קבלה לעתיד..לראות לאן אנחנו שואפים להתקדם, ולעבודה..

זה מה שלי עוזר

שנזכה בע"ה לשוב בתשובה שלימה,ולהתקרב אל ה' ית' כמה שיותר באלול בפרט וכל השנה בכלל!

ככה הר"מ שלי בתיכון הגדיר את בני עקיבא..

אחרי הפעולות נמשכים הלבבות..

ודוק.

להשיג בדברי שיר!

שאלה לי אלייך,

בסוכות, כמה את מרגישה את סוכות? לא את השמחה, אלא את הנס, ההשגחה הצמודה על אבותינו במדבר ארבעים שנה?

בפסח (אחרי ליל הסדר) כמה את מרגישה שמחה על שאבותינו יצאו ממצרים?

זו הבעייתיות לכאורה של מעגל השנה, זמנים ומועדים,

הרי כשמסתכלים החוצה מהחלון, כל יום נראה כמו קודמו, לא רואים הבדל,

ואז בא לוח השנה ואומר: "היום, יום של תשובה!" "היום, יום של שמחה!"

ואנחנו במעין "הוקוס פוקוס" צריכים להתאים את עצמנו לדרישות..

זה לא פשוט!

שתי תשובות בדבר,

האחת, כבר הוזכרה, אקטיביות, לעשות דברים שמתאימים לרוח הזמן.

אך אני רוצה להוסיף עוד עניין,

הציניות (אינני מתכוון לסקרזם),

אופי ציני לא יכול לקבל את הדרישות של מועדי השנה,

את אלול צריך להרגיש, את השבת צריך להרגיש, את החגים צריך להרגיש,

איך נלחמים בציניות? לא יודע, נראה לי שכל אחד ימצא את הדרך שלו, אבל לענ"ד זה תנאי בסיסי, אם את רוצה להרגיש אלול..

משום מה מאד מזדהה עם החלק השני של הדברים שכתבת.

הקושי להתחבר אולי באמת נובע מציניות?

אולי לא לקחת אף פעם דברים קשה מידי, שזה ייתרון גדול!
לפעמים עומד לרועץ?

* למחשבה. 

תודה לך!

ואישית אני משייכת אתזה לחוסר מסגרת..

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)