ממש מצטער על זה שאני מפרסם ד"ת לשבת ביום שלישי, אבל אין לי זמן אחר... אודה מאוד למי שיקח על עצמו להקפיץ את השרשור. 
אלול. כמו כל שנה. יש איזו אסכולה שסוברת שבאלול התפקיד שלנו זה להזכיר לעצמנו כמה אנחנו לא טובים, כמה אנחנו צריכים להשתפר. אבל בינינו: כשאנחנו שקועים כ"כ בכמה אנחנו לא בסדר - למי יש כוח לעשות תשובה? הרי תכל'ס - יש כ"כ הרבה לאן לעלות, אז אולי יותר כדאי פשוט לא... לא לעלות?
בפרשה (כי תבא) אנחנו קוראים על מי שמביא את הביכורים, ואת הטקסט שהוא חייב לומר:
וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ד' אֱ-לֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי: לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי: הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.
"בערתי", "נתתי", "לא עברתי ממצותיך", "לא אכלתי" וכו'... הלו, רק אני חושב שזו גאווה?! אז הבאת ביכורים... זו סיבה להשתחץ ככה, ועוד בפני מי? בפני החבר שלך? לא! בפני הקב"ה! אין לך בושה?!
אומר הרב קוק: אדם צריך לדעת לפרגן לעצמו. נכון, הפרגון הזה צריך להישאר כלפי עצמו בלבד, ולא כלפי אחרים, אבל הוא צריך לפרגן. מי שרואה בעצמו רק את הרע, לא יוכל לעלות. הוא יתייאש. ומשם גם מגיעה השאלה שלמעלה, על האם לא כדאי פשוט לא לעלות. כן, כדאי לעלות, משום שאם לא תתעסק רק בכמה שאתה לא טוב, אלא גם בכמה שאתה טוב, אתה תראה שאתה לא במצב כ"כ גרוע!
וזה העניין של האמירה של מביא הביכורים - לא עברתי ממצותיך, עשיתי ככל אשר צויתני! כן, עמדתי בניסיון, קיימתי את המצוה הזו באמת, לא חיפפתי! מגיע לי שכוייעח!
שב"ש, ושנזכה!
הד"ת לע"נ סבי זקני סעדיה בן רומיה הכ"מ.