"המורה חמורה!!"
"..חחח"
"יוסי- אתה גדול.." "איך קטלת אותה.."
.....
כן, זה נחמד לו עכשיו, כולם חברים שלו. הוא עדיין ילד קטן ושובב.
אבל הוא יודע- אסור לעשות את זה! אמא אמרה שזה עבירה..
וחוץ מזה, זה יתבטא ב"התנהגות" בתעוודה.. ובשנה הבאה, מי יקבל אותו לישיבה?!
----
היא מספרת לו הכל, והוא מקשיב לה, היא תירצה להשאר ברגעים האלה לנצח. כ"כ טוב לה..
היא מלטפת אותו, והוא מחבק אותה..
הוא מלווה אותה הביתה, הם נפרדים שם. ואז, מגיע זמן ההרהורים..
.....
איפה אני עכשיו? למה?!
אני הדוסית של השבט, איך אני מוצאת את עצמי בתסבוך הזה?
אני הייתי זו שאמרה לכולם "אני רוצה שבעלי יזכה בי חדשה, נקיה, שאני תמיד הייתי רק שלו.." ואני עדיין מאמינה, ורוצה.
איפה אני עכשיו?! איך הישתנתי?
-------
אז ככה, ב"ה אני לא חלק מהסיפור הראשון, וגם לא מהשני..
אבל..
עדיין, חודש אלול כבר בשיאו, עבר עלי הרבה השנה..
מטוב ועד רע. ואני מרגישה- אני כבר לא אני..
מבחוץ- אני עדיין אותה טהורה שהייתי, צדיקה, ענווה, אחלה, וחסודה..
אבל מבפנים- אני כבר משהו שונה לגמרי. מרגישה בן אדם רע, וחוטא.
כן, גם אם זה לא סיפורים מנופחים, סתם הרגשות, וטיפה שינויים. אלו לא החטאים שסכבתי איתי בשק לפני שנה.
אז נכון, אפשר תמיד לחזור בתשובה,
אבל צריך רצון, ו-אין לי.
לגמרי טוב לי עכשיו, קליל, ונחמד, אני מצליחה ומאושרת.
באמת, חיים נפלאים, שעוד לא היו לי אף שנה בחיי. אני הייתי רוצה להשאר בשנה הנפלאה הזו לעולם.
אבל משהו מבפנים אוכל אותי כל ערב מחדש. למה?!
טוב לי עכשיו, אבל זה ידוע ש.. זה זמני.
את תאכלי את עצמך על זה, לנשמה שלך לא טוב איך שאת. היא זועקת-"תנקי אותי!!"
חודש אלול, ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים.
יש לי הזדמנות, אבל אני לא רוצה.
אז מה אני עושה? איך אני יכולה לחזור בתשובה ולעבוד על עצמי? הרי אני לא באמת ארצה להשתנות..
מעריצה את מי שקרא עד כאן..
)
