בס"ד 

תנסי להסביר בצורה עדינה-אם הן חברות אמיתיות הן יבינו-אם לא ..הפסד שלהן

באמת שהם חברות טובות...ודווקא בגלל זה זה כ''כ קשה..הן רבות ביניהן...הן ניסו להפסיק, להמעיט קצת...אבל הרגשות מציפים אותן...ואני הכותל המערבי....

לבן אדם שאת סומכת עליו...(בלי שמות ופרטים מיותרים)

עכשיו גם אותו אחד יהיה עמוס רגשית?

אני מרגישה כאילו הוצאת את המחשבות וההרגשות האלו מהראש שלי והפכת אותן למילים כתובות...

אני משתגעת מהנושא הזה כמוך!!

מדי פעם פשוט מתפרקת וכבר לא מסוגלת יותר!!

אבל דבר אחד בנאדם מדהים הצליח להכניס לי לראש- שאני לא אהיה זמינה 24 שעות ביממה, שאני אדאג גם לעצמי!!

יותר חשוב שאדאג לעצמי מאשר אתיש את עצמי בעזרה לאחרים...

בהתחלה היה לי ממש לא נעים, אבל עם הזמן כשמתקשרים ואני מרגישה שאני לא מסוגלת עכשיו- אני לא עונה, ואז שולחת הודעה מתנצלת ואומרת שאני לא יכולה עכשיו...

ב"הצלחה!!

את מוזמנת ממש ממש בשמחה לאישי!

באמת. גם מישהו שלמד את זה לא יכול להתמודד עם כ"כ הרבה סיפורים לבד!

קדם כל, אשרייך שאת כזאת. שמקשיבה ושסומכים עליה. יש אנשים שזה מציל אותם.

אבל, כמו שיעל אמרה, את חייבת לדאוג לעצמך!

שזה אומר גם לשתף מישהו בסיפורים ששמעת ומעיקים עליך (באנונימיות כמובן) 

וגם להגביל את הזמינות שלך אם אין בך עכשיו כוחות נפש להכיל עוד.

תהיי מודעת לעצמך מתי נגמר לך הכח ושם תפסיקי. אין עניין לעזור למישהו ולפגוע בעצמך.

מאד קשה ליישם את זה. גם לי היו מקרים כאלה והרגשתי כ"כ לא נעים לא להיות זמינה לה. היא צריכה אותי עכשיו. רק אני יכולה לעזור לה.. אז לא. אנשים יודעים להסתדר. העולם לא ימות אם תנתקי ת'פלאפון לכמה שעות.

ואל תרגישי ייסורי מצפון על זה. כי ת'כלס זה גם בשבילם, שתשאר להן חברה שפויה

הידעתם? כל פסיכולוג חייב שיהיה לו פסיכולוג מומחה יותר ממנו, שיפגש איתו לדבר על מה היה בפגישה, אם משהו היה קשה לו שייתן לו הדרכה/ייעוץ/סתם הקשבה וכו.

במקרים כאלו מה שאני עושה זה לכתוב סוג של יומן- פשוט כותבת הכל הכל.. זה ממש משחרר.. אח"כ אפשר לזרוק/לשרוף/מה שבאלך, העיקר שזה יצא ממך..

גם "מצטערת, אני לא יודעת מה לומר" זו תשובה.

וזו תשובה שהן יקבלו.

לא מספיק שחברות שלך מסתכלות עלייך כפסיכולוגית,

אסור שגם את תראי את עצמך בתור פסיכולוגית.

כי את לא.

צריך להרפות מהדימוי הזה. אל תהיי פסיכולוגית, תהיי

חברה רגילה שמקשיבה.

א. מה זה עוזר אם אני לא זמינה לפעמים? כלומר, אנחנו באותו בצפר, אותה כיתה....ואני גם לא כ''כ טובה בשקרים..אם שואלים אותי למה לא הייתי זמינה קשה לי לשלוף תירץ...אני מגמגמת להם והם חושבות שסיננתי אותם.....אני לא כזאת!

ב. אני לא יכולה להפנות מקרים למישהו אחר....להורים כבר סיפרתי, כמובן....אבל מה הם יכולים לעשות? ומורה? אותו דבר. מנהלת...אהם..אהם....ופסיכולוג: ''שלום, כאן מירי, אני מעוניינת לקבוע לחברה שלי תור אצלך...אפשרי? רק בעיה אחת קטנה- היא לא יודעת מזה....תתקשר אליה ותזמין אותה?''- בחייאת! תודו שזה אידיוטי!!!!

ג. כבר אמרתי להן שזה גדול עלי וקשה לי...הם הבינו, בכל זאת הן לא אינפאנטיליות...אבל לאט לאט הם פשוט חוזרות בהדרגה...שאלה אחת של התעניינות מצידי..רמז- והברז נפתח....והם צריכות אוזן קשבת- ובגיל ההתבגרות יש מרד, ולא רוצות עזרה של הורים או מורים....אז נשארו החברות. אני.

סיפורי חברויות..דברים שלא נגמרים..למה זה צריך לקרות בכיתה י''ב? זה מתאים לכיתה ו'.....ויש גם סיפורים מיותר גרועים... אפילו עסקי משפחה... אני בבוץ...הם אפילו לא מחפשות באמת שאני אפתור תבעיות, הם מחפשות את ההקשבה!!!  ויש לי בשפע...אבל לא מלאי בלתי מוגבל...

ד. אני הכי לא טיפוס של יומן...וניסיתי...

אני לא מנסה לראות את הרע בכח, אנשים, זה פשוט ככה!!!!

לאישי

 מה שכתבת כאן,ממש נכון.

אני אנסה לומר מה שיש לי.

א. אין לי עצה לזה,אם את מוצאת,אני אשמח שתספרי לי.. גם אני בבעיה הזו...

ב.אין שום צורך להפנות מקרים,כי כמו שאמרת רוב הבנות מחפשות הקשבה של חברה, אבל מה שאת כן יכולה לומר זה שתחשבי על זה ואם יהיה לך עוד משו לומר,אז תפני אליה...וחוץ מזה,הרבה מאוד סיפורים דועכים ונעלמים(או לפחות נרגעים) אחרי כמה ימים...

ג. סיפורי משפחה-כדאי להבהיר לבנות שמדברו איתך על דברים כאלו,שאת באמת רק אוזן קשבת,ואת בכל זאת ילדה בגילן..וכמובן שאת לא נכנסת לעומק הדברים. כדאי במקרים מסובכים לייעץ לבנות מה לעשות-רק במה שנוגע אליה ישירות-הווי אומר,לא לייעץ לה לומר \להציע לאנשים דברים,,אלא איך להתמודד,איך להתגבר,איך להדחיק את זה קצת ולהצליח להמשיך...

ד.יומן זהממש קשה,כי זה הרבה יותר איטי מהמחשבות שרצות,אבל מה שכן עוזר לחלק מהאנשים(אם יש לך קצת דמיון)זה להסתגר בחדר,ל"ספר"למישו את מה שחברה סיפרה לך היום,אבל שיהיה בחדר פלאפון או משו אחר שמקליט..  אח"כ את יכול לשמוע את מה שהקלטת,כשאת שומעת את הבעיה שסיפרו לך מנקודת המבט שלך את יכולה לחשוב על פתרון,או על מה להגיד. או על סתם תגובה..

אין שום בעיה לחזור לחברה עם הערה על מה שהיא סיפרה לך יום או יומיים אחרי, היא דווקא תשמח..

מקווה מאוד שעזרתי.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....