סתם שתדעו- זה יהיה ממש נחמד אם בשיחה הראשונה תשאלו גם:"אז מה שלומך היום?" או "אז את בעבודה/שירות?" למרות שאנחנו עוד לא מכירים ובכלל לא נפגשנו.
זה מזה לא נעים שרק עונים לשיחה וישר: "אז איפה ומתי נפגשים?" אל תבהלו ממנו, אנחנו לא נושכות על השיחה הראשונה...
סתם נקודה לתשומת לבכם.
טוב שאמרת! ;)
יהיה גם נחמד שלא תצפי שהוא ישאל את זה,
כמו שכדאי שלא תצפי שהוא יחמיא לך
או שיביא לך אבנים מהירח עוד בפגישה הראשונה
אם נמשיך לצפות, אני לא מאמין שנגיע רחוק,
כי כל דבר טוב שהוא/היא יעשה/תעשה, יהיה מובן מאליו בשבילנו!
אבל את בדרך הנכונה,
אם את מציפה את הדברים שאת רוצה שיקרו,
את נמצאת בדרך הנכונה.
כך הוא יוכל ללמוד לעשות מה שאת אוהבת 
הוא ירוויח אישה מאושרת 
והוא יהיה מאושר שהצליח לגרום אושר לאשתו. 
ובכללי, (זה מיועד בעיקר לבנים שבנינו)
אני ממש מסכים איתך,
לא כדאי להשתמש בשיחה הראשונה אך ורק בשביל לקבוע מקום ושעה
אלא בעיקר כדי לשבור הקרח.
אם נשקיע קצת יותר בשיחה הראשונה,
זה ישרה אווירה טובה על הפגישה הראשונה ובכלל על כל הקשר. 
אחזור שוב למה שאמרתי בהתחלה,
אנחנו שואלים (לפחות רוב הבנים שאני מכיר)
ומי שלא, טוב עשית שאמרת לו!
תודה רבה לך שהארת את ענינו!
תבורכי בזיווג הגון! 
צריך להיזהר לא להאריך יותר מדי בשיחה...
את צודקת לגמרי
אם מדברים יותר מדי זה יכול כבר להרגיש דביק, לוחץ ולא נוח!
אבל הערה קטנה בשבילכן הבנות,
אם אתן מרגישות שזה דביק, לוחץ וכו'
בבקשה תגידו את זה!
(אנחנו מנסים לבנות פה קשר, קשר בנוי על דיבור ושיתוף, לא על הפנמה)
בנים הם אנשים יחסית זורמים,
משמע שכל עוד אתן מדברות וצוחקות,
מבחינתם זה אומר שאתן נהנות.
מקרה שקרה לי,
שהיו לי רצף שיחות עם מדוייטת לפני הפגישה הראשונה
(היו 3 טלפונים, שהיו אמורים בכל אחד מהם לקבוע מקום ושעה, אבל כל יום זה נגמר בכך שצץ שמהו)
כל שיחה הייתה ארוכה מאוד
השיחות הארוכות נמשכו גם לאחר הפגישה הראשונה
בסוף הקשר היא טענה שחנקתי אותה בכך שדיברתי איתה כל יום זמן ממושך...
אני יכול להעיד על עצמי שבכל שיחה שאלתי אותה מפורשות האם נוח לה המצב הזה שאנחנו מדברים שיחות כ"כ ארוכות בטלפון.
היא תמיד ענתה שכן, וממש כיף לה לדבר.
מצטער,
אני לא נביא
וגם רוב החברים שלי לא נביאים.
בנות מתוקות,
אם לא תגידו שזה מפריע לכן,
הוא לא ידע!
ועוד הערה קטנה בהקשר הזה,
תקף גם לנשים הנשואות!
מכיוון שאנחנו לא נביאים,
אנחנו מבינים מה טוב לכם מתוך דבריכם!
ומכאן, בבקשה אל תגידו לא ותעשו כן עם הראש
אסביר את דבריי בעזרת משל:
מישהי מגיעה הביתה במצב רוח לא משהו 
בעלה רואה אותה, ורוצה לנחם אותה
היא ישר אומרת לו: "תעזוב אותי אין לי מצב רוח" 
אבל בתוך תוכה היא ממש רוצה לקבל ממנו חיבוק 
מה הבעל שמע?
"תעזוב אותי"
מה הבעל יעשה?
תעזוב אותי
מה האישה תחשוב?
למה הוא לא מתייחס אליי? 
הוא מתייחס אלייך
אפילו יותר ממה שאת מצפה
אבל את אמרת לו "תעזוב אותי" והוא באמת עזב. 
אין התעללות גדולה כמו זאת בגברים
להגיד דבר אחד ולהתכוון לדבר אחר 
בתקווה לקשרים שמחים
ולבניית בית נאמן, אוהב ומאושר לשני הצדדים.
לאט לאט הבנות לומדות להגיד את תחושתן
והגברים לומדים להבין את האישה שלהן גם בלי מילים.
בכל מקרה - לא חושבת שזה טוב שיחות רבות וארוכות בתחילת הקשר.
ברור שאם גרים רחוק ואין ברירה אז מדברים בטלפון,
אבל אם נפגשים הרבה, אני אישית מעדיפה לא לדבר בכלל יום שלם מלדבר אפילו עשר דקות בטלפון.
[הודעות או צ'אט זה סבבה]
צריך להבין שבאופן כללי יש אנשים שקשה להם עם המכשיר הזה, ויש אנשים שאין להם בעיה לדבר בו שעות...
בהתחלה יותר קל להתחיל להיפתח דרך הטלפון וממשיכים את זה פנים אל פנים.
(רק צריך להיזהר שזה לא יהיה במקום הפגישה.)
ובהמשך - איך אפשר שלא לדבר?
דווקא בהתחלה אני ממש מתקשה עם כל מה שקשור לטלפון.
אח"כ זה עוד נסבל...
צריך לדעת שמתחתנים לומדים לאט לאט לא להקשיב למילים שיוצאות לה מהפה אלה למה שהיא אומרת מכל הגוף שלה ובכללות משדרת..
אין מה לעשות היא בת והיא תשאר כזאת.
נכון שגם היא לומדת לדבר, אבל אם תבנה על זה לא תגיע רחוק( זה פחות נכון לגבי תחילת הקשר שאז אתה מכיר אותה פחות וגם אם תרצה לא תצליח להבין את המסרים שהיא משדרת..)
אני חושבת שזה גם לא נכון.
אבל אני מצפה למינימום של הנימוס- לשאול: מה שלומך?" גם אם זה לא שאלה לעומק, הרי אני לא אשפוך לפניו את כל תלאות יומי... אבל סתם- לגלות קצת אכפתיות, ולא לפחד כ"כ.
זה לאנעים- כשישר נגשים ל"פרקטיקה".
ונפשי- קל מאוד לומר "תגידו". אבל זה נורא מפדיח. בחיים שלי תמיד הייתי אומרת "אז יאללה, תגדיו!" אח"כ למדתי על בשרי כמה תכלס זה קשה ומפדח.
בין בני זוג נשואים זה ענן אחר- חובה ממש לדבר. בין מדוייטים... הכל עוד לא אמיתי ממש.
בוודאי שזה קשה, לא נעים, ומפדח
ואפילו מאבד מהאפק של זה שאת יודעת שהוא עושה את זה רק כי ביקשת
אבל זהו חלק ממטרת הקשרים האלה,
להרגיל אותנו לדיבור עם המין השני
להרגיל אותנו לקשר עם המין השני, על כל המשתמע על כך
להצליח להפתח בפני המין השני, לדעת להכיל את המין השני
הקשרים האלו לא נועדו אך ורק למצוא את החצי השני
אלא בכדי לתת לנו כלים שנוכל בעזרתם לבנות בית מבין, אכפתי, קשוב ונעים לחיות בו.
אני בהחלט מסכים איתך שיש מינימום נימוס
וטוב עשית שהעאלת את זה.
יפה מאוד!!!
תמיד נחמד לשמוע התעניינות מהצד השני [אפילו שזה ממש בהתחלה..]
אבל!
זה לא אומר שהבחור לא אכפתי!
אבל אל תשכחי שיש כאלה שהם ביישנים יותר... שאפילו השיחה הכי קצרה מפדחת אותם...
ב"הצלחה!
האמת אני בכלל לא בטוח אם הפורומים פה עדיין פעילים😂
אבל ככה, ביום שני הבעל"ט דייט ראשון בחיים ואני חייב טיפה עזרה
לא מצפה שתגידו לי בדיוק מה לעשות, בסוף העניין הוא להיות אני, אבל קצת...
אז ככה, הרבה אמרו לי ללבוש בגדים שהם 'אני' ושנוחים לי, בדר"כ אני הולך עם חולצות גלופה, אז בגלל שזה חול המועד חולצת לבנה של הישיבה זה סבבה?
מיקום - בפנים? בחוץ? מקום מבודד? עם עוד אנשים?
וטלפון יום אחרי? זה דבר שעדיין עושים?
אה, ולצערי אני נטול רכב, לחכות איתה אח''כ לאוטובוס?
תודה מראש לכולם!!
בתור בחורה שיוצאת לדייטים, אני שמה לב שבאמת מפריע לי מראה חיצוני של רוב הבחורים.
ואיכשהו אני פוסלת את רובם בגלל המראה החיצוני, מצד אחד יש את המשפחה שמייעצת לי לתת צ'אנס ולראות אולי בדייט עצמו לא יפריע לי המראה,
מהצד השני החברות מייעצות לי "תסתכלי במראה ותעלי סטנדרטים"
ואני עצמי לא יודעת מה להחליט, כי אין לי בעיה לחכות בשביל הבחור המושלם, אבל מהצד השני לא רוצה לפספס את הרכבת ולהגיע לגיל מבוגר...
(ולא, אני לא מחפשת את הדוגמן האולטימטיבי, אבל כן בחור שנראה סבבה)
מה אומרים?...
אין לך חברות / קרובי משפחה שאת אוהבת למרות שהן לא הכי מוצלחות?
או בכיוון השני, בעזרת ה' כשיוולדו לך ילדים, כנראה שמאוד תאהבי אותם למרות שאין שום דבר להעריך בהם. חוץ מזה שלילדים אין מה למכור בכללי, הם יותר הצד של הקונים.
בכללי, לעניות דעתי מספיק מידה אחת או הרגל בעייתי אחד בשביל שיהיה לזוג מוקד משמעותי לחיכוך. מהרושם שאני קיבלתי זה מה שקורה בפועל כי בין היתר בשביל זה מתחתנים…
עוד סירוב ועוד התעלמות עוד היעלמות ועוד "גוסטינג".
"מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה"
ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.
אין מה לעשות יש אנשים שמקשים
מורידים את הרמה בשביל כולם.
אין נאמנות.
מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.
בבוקר והנה היא נעלמה.
אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..
אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...
התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...
ואז גיליתי שיש שם לדבר הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...
הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו
לומר פשוט שלא מתאים?
עולים תחושות בדייטים עצמם
עולים תחושות בין דייט לדייט
מה דעתכם המקום שצריך לתת לסוגי התחושות?
מה זה יכול לומר שיש פער בין התחושות בדייטים לתחושות בין הדייטים (לכאן או לכאן)?
שיש פער זה לא אמור להיות ככה..
אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר
בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני
יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..
כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק
כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..
והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .
זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה
ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..
לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה
בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.
אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.
וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.
ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,
שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה
לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר
מחפש שםוהגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,
לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..
לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן
כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים
ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא
ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות
הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)
בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם.
בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב...
השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.
ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון
להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.
שלום לחברות הפורום היקרות!
כן, זה רק לנשים.
הייתי פעם פה...
עברתי לפני 10 שנים מסע של גירושין
וחג הפסח היה מורכב עבורי באותו זמן.
ב"ה בסוף זכיתי ליציאת מצרים
וקריעת ים סוף
והתחתנתי ב"ה
(לולא המסלול הזה - לא הייתי יודעת שבעלי הוא מה שאני צריכה)
ובסוף - הפכתי לאמא בחול המועד פסח!
כתבתי ספרון על המסע
מילים שה' שלח לי להתמודד
וקיבצתי לקובץ מתנה עבורכן.
מקווה שישמח ויחזק!
20260331102053.pdf (תלחצי על זה)
נרשמתי לשדכנית ואחרי תקופה שהרגשתי ממנה תחושה לא טובה היא אמרה לי שכרגע היא לא מתכננת להשקיע בחיפוש בשבילי. איך אתם הייתם מגיבים לזה?
(אציין שעבר זמן ואני עדיין בהלם מהתגובה)
אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...
לק"י
אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.
(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).
אתה מספר שיש סיבה טובה,
אנחנו לא יודעים מהי.
סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.
למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה.
אבל אם הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה.
לק"י
נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.
אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.
אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.
אני בהלם!!
אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.
אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.
שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.
שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.
והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,
אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.
אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.
בהצלחה.
@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?
אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש
אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד
מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.
אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.
אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.
רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..
אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא
אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה
סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן
אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.
ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).
אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.
אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -
שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.
אם אין לה סיבה ..
תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב
אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור
והיא לא ראויה להיחשף בציבור
זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.
בטח לא אם שילמת מראש.
לק"י
ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.
(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).
הניסוח אכן די פוגע...
ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)
את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)
והאוסידי היה ידוע לשדכן.
הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל
ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.
לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.
ומאושרים. ואשרי השדכן!
אבל אלרגית לחתולים (אמיתי).
מה עושים.
זה זמני
בשם הבחורה
טיפות של אורב. אינם באים בחשבון
ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי
מצד אחד, עוגן משפחתי הוא דבר ששומר על אורח חיים יציב, גם בעניין הדתי.. זה הגיוני לחלוטין.
מצד שני, החלטה של אדם לשמור על אורח חיים דתי ועל חיבור לקב"ה לכאורה לא אמורה להיות תלויה במה יקרה או לא יקרה לו. אם הוא יתחתן או לא.
הרהורים בנושא..
ת'אמת שהנושא יותר קשור ב"דתיות" מאשר "רווקות".
דתיות לפעמים נתפסת מאוד טכנית או תלוית הקשר, לכן מובן שאם אדם ממשיך להיות רווק בגיל מבוגר יותר שהגיוני שהוא יהיה פחות דתי.
לעומת זאת, התמסרות לדת, שוב היא לא תלוית הקשר. גם בשלום גם במלחמה, גם באתגר כזה גם באתגר אחר - יש סיבה לשנות את החוזה מול הקב"ה? זה לא הגיוני.
השוני הוא יותר הסטטוס, פחות התכלס של השגרה והמצב הזוגי (כלומר- יש פער תהומי בין לחיות בזוגיות ובאותו הבית ולנהל חיים משותפים- אך ללא נישואין, לבין דתי שאינו נשוי וגם אינו בזוגיות)
לשאלתך הראשונה- לפחות לגבי שמירת נגיעה אני חושבת שיש בזה קושי גדול יותר. לא מחייב כמובן שרווק בגיל מבוגר יותר יפסיק לשמור נגיעה או יחפף או משהו, אבל זה קשה יותר.
בדיוק דיברנו על זה כמה חברות (נשואות ולא נשואות). חברה (שכרגע רווקה) בהרהורים על להפסיק לשמור נגיעה. תקח את אותה חברה, אם היתה מתחתנת בגיל 21-22 היא ככל הנראה היתה שומרת נגיעה כהלכה עד החתונה וכו. תקח אותה היום ויש לה הרהורים. למה? כי קשה, הכמיהה למגע טבעית, וככל שהיא קיימת יותר שנים בלי שיש לה מקום (טרם התחתנה)- זה קשה יותר.
הגיוני? כן.
האם זה בהכרח אומר פחות להקפיד? לא.
