למה בצדק זה שהיא מסננת אוותך ?
הגעתם למסקנה שלא מתאים לכם להיות חברים בגייל הזה .. אז אסור לדבר ? איי אפשר להיוות ידיידים ?!

אבל תנסה באמת לשכוח ממנה.. ואם לא איין מה לעשות.. תבוא אליה ודבר אייתה דווגרי.. לא רק הודעות ודיבור בפלא'.. =]

שבוע טוב !

אם היא תגיב לי הכל יתחיל מהתחלה....!!!!!!!!!!!!!

לה יש כוחות!!!!!! לי אין!!!!!!!!

אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף!!!!!

זה לא טוב, צריך לשבור לגמרי!

מה שכן נכון- צריך לעשות את זה ביחד,

אם הם החליטו שהם לא מדברים יותר, היא עושה טוב שהיא מסננת,

אבל אם הם החליטו על "חצי" והיא מסננת אותו אז זה לא בסדר וצריכים לדבר...

זה מה שאני חוושבת לפחוות .. =]

"איזה אחד" חשבתי שאתה כן בעניין אז הצעתי.. =] אם לא .. פשווט תרד מזה חפש תעסוקה.. אל תהיה לבד שלא יהיה לך זמן לחשווב עלייה. =]

זה לא עניין של עמדה אישית,כך התורה קובעת ומצווה(כמובן שלא פירטתי בתגובה את ההלכות המדוייקות אבל ודאי שהצורה שאת מתארת דיבור וידידות בצורה חברתית, זה דבר שאסור),יש תחום של פעילות של הדעה האישית אבל היא אחרי ההלכה ולא בניגוד לה,אותה הלכה אותה ציוונו הקב"ה בהר סיני.

שבוע טוב 

טוב שיש אנשים כמוך שמפרידים בין  'מה אני חושב שטוב לי' לבין 'מה שד' יודע שטוב לי'. 

אני בעצמי גדלתי (וגדלה עדיין) בחברה מעורבת לחלוטין.. הייתי שמחה לשמוע פירוט הלכתי לעניין הידידות, פשוט כי החבר'ה בשבט שלי, בנים ובנות כאחד,חברים טובים. (ואני לא אכתוב את החרטה המוכרת של אנשי המושבים-'גדלנו יחד! אנחנו כמו אחים!') אבל מה לעשות, שזה החבר'ה שלי, ואני לא יכולה פשוט לברוח מהם. תאמין לי, ניסיתי ולא הלך.

אני לומדת באולפנה ב''ה מדהימה ותורנית פלוס אז החסכים הרוחניים שלי לא כאלה גדולים. אבל בכ''ז, הייתי רוצה לדעת מה אתה מציע לאחת במצב כמוני. שא ברכה

תתעסק בדברים אחרים, תמלא את הראש שלך בדברים חשובים, תבלה עם חברים,ומדי פעם, תזכיר לעצמך שהקשר הזה הוא לא טוב, ושאתה לא רוצה להמשיך בו. (אנשים נוטים להזכיר לעצמם את זה בשעות הקשות, כשהם נלחמים בעצמם, אבל זו שיטה לא נכונה, עדיף לך להזכיר לעצמך את זה דווקא כשאתה תרגיש שלם עם זה, וככה זה ייקבע בך חזק יותר.)

כדי שלא יהיו יותר אי-הבנות: מעמעם. 

באופן מהותי ופנימי.. אולי בעצם כולנו אומרים אותו דבר...

דבר ראשון- כל הכבוד על הרצון, זה הכי חשוב

דבר שני- לא נעים להגיד, אבל פשוט אל תתיחס, זה הכי יעזור.

היא שולחת הודעה? אל ת]תח! או שתתן לחבר שמכיר את הסיפור לתוח כי אולי זה חשוב, אנאערף...

היא מתקשרת? אל תתייחס..

ובעז"ה ה' יעזור..

היא מסננת אותו לא הוא אותה..קראי שוב תהודעה...

ואגב הזמן לא משכיח זה ממש לא נכון ,רק אם רוצים לשכוח וגם אז זה רק מתעמעם

הזמן לא משכיח אם לא רוצים(וגם אם רוצים)

אתה משתקע בזה שאתה מתגעגע אליה ולא נותן לאפשרות של לשכוח להכנס אליך,

הכל אצלך זה איך אתה מתגעגע,ורוצה,וצריך...אני לא מאשימה זה בטח ממש קשה!!!

אבל תנסה כיוון מחשבה שונה...תנסה לשכוח אל תשקע בזה!!!

לפי איך שזה נשמע אתה לא רוצה לשכוח -וזה ברור!!זה מובן מאליו!!!אבל...תנסה לשכוח פשוט תפסיק לחשוב...

כמו שכתבתי קודם אני לא אומרת שתשכח...כי אתה לא, אבל תנסה להוריד את זה מעליך...תנסה כמה שפחות לחשוב על זה במהלך היום...ו  זהו...

אבל לדעתי, באמת...חברויות בגיל הזה פשוט לרוב לא מחזיקות כ''כ לאורך זמן..... לא שזה מנחם אותך, אבל זאת מציאות בשטח... חבל שזה ככה, אבל מה? בנית על חתונה או מה? אתם בני 16!

אני ממש מכיר את זה, ואני יודע שכל מי שכתב "הזמן ירפא" וכדו' סתם גורם לביאוס.

אז אני אומר - אין יותר מידי מה לעשות. יהיה ממש קשה! ולא רק בהתחלה, אלא גם באמצע!

גם לי היה משהו דומה (אם כי פחות קשה) ושבועיים לא הצלחתי ללמוד כלום, ובקושי קמתי בבקרים. לא נסיתי להתקשר אליה, כי ידעתי שהיא לא רוצה את זה.

אל תנסה לשכוח - אתה רק תיזכר יותר. פשוט תתעלם מהמחשבו האלה, תשחק במחשב, תשחק כדורגל, כדורסל, שחמט, כל מה שאפשר.

הזמן בסוף ירפא, ולפי גודל הכאב - כך גם משך לקיחת התרופה!

זה יייקח הרבה זמן, אבל תשאב עידוד מחברים, מאבינו שבשמיים - אבא אהוב ואוהב, ספרים, כל מה שיכול להעסיק אותך!

והכי חשוב - תהיה שלם עם ההחלטה שקיבלתם! אם אתם מבינים שככה הכי טוב - תשלים עם זה. אולי תחשוב עליה, אבל אל תדבר איתה! (גם לא ב smsים)

נ.ב. ואני אחד שכן חי בחברה מעורבת

ועד עכשיו הייתי בטוחה שזה שם של בת............

אני לא זוכר מה שם הספר.... אה נזכרתי, "מלכים". לדמות קוראים אביה בן ירובעם, מלך ישראל.

טוב, נו. בטח אתם לא נתקלתם בספר הזה. הוא היה נראה ישן.

אני מכירה מישהי בת 21  שמתחתנת עכשיו והיא התחילה לצאת איתו בגיל 15 והם מאוד נחמדים וגם דתייים ואפילו שומרים "איסור נגיעה". חבל, חבל מאוד שהרבה זוגות טובים ומוצלחים נהרסים בגלל האיסור לצאת בגיל צעיר. כמובן כמובן הכוונה היא לזוגות שנוצרים באופן טיבעי, לא לזיווגים שניכפים על בני הזוג ע"י הוריהם ו/או אחרים.

וזה - מיעוט.

רוב החבר'ה הצעירים לא בעלי שיקול דעת רציני בשביל ללכת לקראת חתונה.

לבחור שותף לכל החיים בגיל 15? ללכת לקראת חתונה בגיל 15? זה לא כזה

פשוט.

הרבה פעמים זה גם לא נכון.

מגיל 15 עד 18 בן אדם יכול להשתנות באופן משמעותי. הבחור לא התעצב לגמרי

וכבר הוא בטוח שהוא מוכן להתחתן ועוד עם מי?

זה חישוב של סיכוי-סיכון. ובגיל צעיר יש פוטנציאל רציני יותר לצד הסיכון.

מצב כמו שתיארת קיים, אבל נדיר מאוד.

גם כאן זו שאלה פרטית.

אם כבר אני מגיב, ואם כבר ב"חינוך הדור" עסקינן, אכתוב את דעתי העניה.

לדעתי, בשאלות מהסוג הזה צריך לזכור את הכלל שלימדנו החכם מכל אדם ש"מה שהיה הוא שיהיה ומש שנעשה הוא שייעשה, ואין כל חדש תחת השמש" (קוהלת א,ח). אם בעבר (הלא רחוק) היה טוב להתחתן בגיל 15 (ואפילו קודם), גם היום זה אפשרי.

רגע לפני שתסקלו אותי, אומר כי זה נכון בהסתייגות מסויימת, שאגיע אליה מייד.

לא באתי לכתוב מאמר תורני מעמיק בנושא, רק אומר ממש מקופיא כי ה' יצר את האדם בחכמה, ותכנן לו סדר חיים בו עליו להתחתן בגיל צעיר בהרבה מהמקובל בימינו. את המנהג שלנו היום למדנו מהגויים האירופאיים - באופן בלעדי. לגויים הללו לא היה אכפת מקדושה, והם רצו "להינות מהחיים" לפני החתונה, ואולי גם "לעשות כסף" או ללמוד באקדמיה.

עבורנו, עם ישראל הקדוש, הסיבות היחידות שמצדיקות את דחיית החתונה (לגבר) הן לימוד תורה והתבססות כלכלית (רכישת מקצוע ודירה), וגם זה עד גבול מסויים (גיל 24, לדעה הכמעט הכי מקילה), ובתנאי שהיצר לא מתגבר. במידה ובאמת "קשה לחכות", נראה ברור שזו חסידות שוטה לומר "הוא צריך עוד לבנות את עולמו הרוחני" או "היא צריכה עוד לסיים תואר ראשון/בגרות" וכדומה. שמעתי על לא מעט בנות שהצליחו לסיים גם בגרות וגם תואר כנשואות.

לכן, לכתחילה, משבחים חז"ל את מי שמקדים להשיא בניו ובנותיו, ולכן נראה לי שראוי למי שיכול להקדים את ה"סידורים" של הפרנסה ולהתחתן אפילו בגיל 15, אלא אם כן גם אין לא בעיה של יצר, וגם הוא מסוגל ללמוד תורה.

עכשיו להסתייגות שהבטחתי. אני יודע שכמעט כולם פה חושבים עכשיו "מה?! כזה כמו אחי הקטן \ האחיין \ כמוני כשהייתי קטן?! הוא ילדון קטן! מה הוא מבין?!". הכל מתחיל ונגמר בחינוך. הבעיה היא בחינוך שלנו היום, שדוחה את הטלת האחריות לגיל מאוחר, ו"מורח" את תקופת הילדות יותר מדיי. העובדה היא, ש"ילד" בגיל 13, מבחינת ההלכה, כבר נושא בכל האחריות הפלילית על מעשיו, והוא בוגר לכל דבר (בניגוד למקובל היום בעולם המערבי). לדעתי זו בעיה. זו מחלה, ולא דבר טבעי. בכל מקרה, אני מכיר בחורים בני שמננו, שבגיל הזה היו בוגרים מאוד, לא פחות מאשר בגילאי העשרים. לכן, אני מסכים שמי שיש לו בעיה, והוא ילדותי מדיי, כדאי "לאפס אותו" שנה-שנתיים לפני שנותנים לו אחריות כבדה כל-כך כמו הקמת משפחה. כשאני אומר "לאפס" אני מתכוון להתחיל להטיל עליו את האחריות על עתידו, ולהכניסו "לעולם של הגדולים", מבחינה מנטלית. יש הרבה מה להרחיב, אבל כאן זו לא הבמה למאמר כזה ארוך.

אשמח לתגובות.

אבל לחכות 6 שנים זו אומללות,

ומי שמציע להפוך את זה לדבר שהוא לכתחילה ולא בדיעבד - הוא.. אין לי מילה לתאר.

העיוותים שנוצרים בגלל ההשפעה החרדית הלא בריאה גורמים לזה שרבים מבני הנוער שלנו נשארים רווקים עד גיל מאוחרו

והדבר פווגע במיוחד בסיכויים להביא לעולם ילדים בריאים ונורמליים. לפני שנים, לפחות עד שנות ה-

70 וה-80, נוצרו זוגות טובים ונורמליים בבני עקיבא ובבתי הספר הממ"ד  ולאחר זמן התחתנו והביאו לעולם דור ישרים. רובם ככולם לא גלשו ל"יחסים" לפני שהם נישאו כדת משה וישראל.

למה שהבחור הזה יפסיד את הבחורה האחת שאולי מזומנת לו  [40 יום לפני יצירת הוולד יוצאת בת קול ואומרת "בת פלוני לפלוני...."]

אם אין גדרים פנימיים שום דבר לא יעזור ואם יש, אין סכנה. מעניין שאף אחד לא דואג להפריד את כל ההומואים מיתר הבחורים....

לא רק השפעה חילונית יכולה להיות לא בריאה, גם השפעה חרדית יכולה להיות לא בריאה. שנה טובה לכל בית ישראל!-

או שאת מדברת על סמך ''נראלי'' ורושם חיצוני..... יש המון סוגים בשידוכים.... ולרוב שום דבר לא נכפה.. ואם אני לא טועה, לחרדים יש הכי הרבה ילדים..סימן שהולך להם.

שידוך-למי שלא מכיר מקרוב זה נשמע פשוט עוול וסבל נוראי....אבל עדיף להתעמק ולברר עניינים לפני שמגיעים למסקנות שגויות...

ואם את רוצה פירוט, מוזמנת לאישי, בכיף....

זורמים עם בחיים

אין אותה- אז אין

הגעגוע יחלוף אחרי זמן מסויים ואתה שוכח אותה

אפשר לדבר פה ושם אבל תגיד לעצמך

אני לא מדבר איתה בקטע של אהבה!! אני מדבר איתה בתור... סתם ידידים או אפילו סתם אנשים...

הסתבכתי קצת..

בהצלחה אחי

איך אנשים רוצים שלא נדבר ולא נסתכל על בנים?!!?

אנחנו חיים באותו מקום,אותו עיר,אותו סניף..

אני לא חושבת שלהיות חברים בגיל הזה זה טוב ואני ממש מעריכה את "איזה אחד"

אבל אני שונאת שאומרים שגם אסור להיות ידידים!!!

מה זה "אבל אני שונאת שאומרים שגם אסור להיות ידידים!!"?

קודם כל, מה זה "רווקים עד גיל מאוחר"? 25? 27?

די להיות כפייתיים בלחץ לחתן את כולם כאן ועכשיו.

נכון, יש שאיפה להתחתן וטוב אם זה יהיה מוקדם,

אבל בלי לאבד את הצפון.

דווקא עושה רושם ש"בני הנוער שלנו" מתחתנים די

מוקדם ביחס לשאר האוכלוסיה. סתירה בין מה שאת

מתארת לבין המציאות בשטח.

פוגע בסיכויים להביא ילדים בריאים ונורמליים? הקשר

אינו ברור, אינו מבוסס וקרוב מאוד לוודאי שאינו נכון.

אני לוקח בערבון מוגבל מה שאת מתארת על תקופות

שהיו יותר מעשרים שנה לפני שמישהו באיתנו בכלל

נולד.

שנית, בשנים ההן המצב היה לא היה בהכרח יותר טוב

מהיום. הרבה דברים מהדורות האלו אפשר גם להציג 

לשלילה. אין פה ירידת הדורות. הציבור לא היה צדיק יותר

מהיום. זה שהוא התחתן עם מישהי מהשבט שלו אומר 

שזה טוב גם בשבילי?

לא הבנתי איך זוג הצליח לבנות את הקשר שלו בממ''ד.

תמוה בעיניי.

עכשיו את מביאה שתי אמירות. אחת, הבחור עלול להפסיד

את אשתו. שתיים, את מאמר חז''ל על "בת פלוני לפלוני".

הא גופא קשיא! אם הכריזו כבר, מה הלחץ? שהבחור יעשה

את ההשתדלות שלו.

אין דבר כזה "גדרים פנימיים". יש לנו כלל ידוע ש"אין אפוטרופוס

לעריות". יש את הגדרים של חז''ל והם טובים מאוד. אם ניתן

לשארהאנשים לקבוע לעצמם את הרף, סביר להניח שהם לא

ישאפו להציב אותו גבוה, אלא יורידו אותו נמוך. אדם לא יהיה

אובייקטיבי כלפי עצמו.

להפריד אותם? איך? אולי הרב יכנס לכיתה וישאל מי צריך יחס

מיוחד? הדוגמה הזאת בכל לא קשורה למה שאנחנו מדברים

עליו. אנחנו מדברים על יצירת קשר למטרות נישואין בגיל צעיר.

מה זה שייך פה? אם כבר הזכרת, זה לא מצב של הכל או כלום.

"טוב, לחלק מזערי מהבנים קשה ואי-אפשר ליצור מסגרת אוטופית,

אז בואו נעשה שלכולם יהיה קשה באותה מידה". זה הרעיון?

נקודה לסיום:

מה זה השפעה חרדית? מה חרדי פה? כל מה ש"חרדי" הוא בהכרח

לא-בריא? לא הסברת מה "לא-בריא" ומה שכן הסברת לא מניח את הדעת.

בנות שנתקעות בראש

השוואות

כאבי לב תזכורת מהעבר

אי פניות נפשית לפגוש מישהו אחר, קצת שונה ממה שתקוע לך מהשישית

פשוט נזק הדבר הזה.

נזק.

מיותר. חבל. 

במקום להתחתן עם השניה שאתה יוצא איתה, אתה מסתבך עוד שנתיים, יוצא עם מליון בנות, ומתחתן עם אחת אחרת שזהה לגמרי בנתוני הפתיחה שלה לראשונה שלך.

היא לא יותר מתאימה לך,

זה אתה שהתבגרת מהשריטות הנפשיות שיצרת לעצמך בתיכון.

אם היינו לומדים מהם, היו לנו הרבה פחות רווקים,  שיחו לב איך כולם כמעט מתחתנים אצלם

למרות שידעת שזה קשה ולמרות הכל נפרדת!!!

אז דבר ראשון תטפח לעצמך על השכם (אתה יודע איסור נגיעה והכל )

דבר שני: נכון זה קשה בהתחלה אבל אתה יודע שעשית את הדבר הנכון!

ולאט לאט זה עובר!!

קודם כל ישר כוח עצום,

מנסיון אישי אני יודעת כמה זה קשה וכמה גדול הגעגוע והרצון לחדש את הקשר,

יש לי כמה עיצות בשבילך (לי אישית זה מה מאוד עזר):

להפריד בין הרגש לשכל-

בשכל אתה יודע שזה לא הזמן וכאשר זה יהיה נכון אז בעזרת ה' אתם תבדקו את זה ולכן כעת זה לא טוב לך!.

ברגש קשה לך מאוד - אתה מתגעגע, את נזכר בחוויות ומאוד רוצה להרגיש את הטוב שהיה בקשר הזה,

אבל  ב"ה אתה בן של ה', וה' נתן לך כוח לשים את הרגש בצד ולעבוד עם השכל- זה קשה מאוד אבל זה בהחלט אפשרי,כמו שאתה עושה בכל יום שאתה רוצה משהוא או מרגיש משהוא ומתגבר ככה יש לך כוחות להתגבר גם עכשיו.תאמין בעצמך!!!

איך עושים את זה בצורה פרקטית-אני לא יודעת מה ההרחקות שאתה צריך לשים, את זה אתה צריך להחליט עם עצמך, אבל הרעיון בהרחקות הוא שהרגש התעורר כמה שפחות, אז: אם יש מקומות/סיטואציות שמזכירות לך אותה,אם עולות מחשבות של מה היא היתה אומרת על..., תמונות שלה/מחוויות משותפות, הודעות/מכתבים, מקומות שאולי היא יכולה להיות בהם וכו', תשתדל כמה שאפשר להימנע מלתת לרגש להתעורר ואם הוא קם ועולה להסיח את דעתך במשהוא אחר.

בהצלחה גדולה

אז למה 80% בערך מתכתבים בנים עם בנות

ולא מקרה אחד ולא שתיים שנהייו מזה חברים וגם כל המפגשים

בשביל מה הם ?

וגם עשיתי פעם סקר קטן ורוב האנשים ששאלתי דיברו יותר עם המין השני מאשר עם המין שלהם ולפי דעתי זה ממש הורס ורוב החברה כאן ממש דוסים (נראלי לפחות) אז למה אתם מתכתבים אם המין השני

וזה שאת לא נגד זה בעיה אני יכול להרחיב באישי

גם אתה מתכתב עם בנות...

שיש לו מה להגיב ולא הגיב אני ישמח שיגיב!!!!!!!

תודהה!!!!

לפי דעתי זה לא סתם וזה אפילו חשוב

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....