נמאס לי שכל העולם בטוח שהוא יודע מה טוב בשבילי.

נמאס לי שכולם מרגישים חופשי להכנס לי לחיים בלי רשות,אז נאטמתי!!!

ועדיין לכולם יש עוד מה להגיד...(לא נמאס לך להיות גוש אבן...מותר לך גם להראות רגישות...יש אנשים שלא מבינים ציניות...)

דדדדדדדדייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!

איפה הרגישות שלכם???????????

[הוא היה טנקיסט בששת הימים וזה...]

בטנק אתה כל הזמן עם אוזניות כאלה גדולות על האוזניים ואסור בשום פנים להוריד אותן(.חוסם את הרעש האדיר של הטנק)

לאוזניות יש שלושה מצבים: אחד זה קו פנימי - רק של הטנק.

שני זה קו פתוח - אתה שומע את כל הדיווחים ומותר רק למפקדי הטנקים לדבר בו.

שלישי - ''מצב אדיש'' - שומעים את כל הגלים שמשודרים בשטח(אתה באופן אישי לא יכול לדבר)

הקדמה קצת ארוכה אז לתכל'ס - כשאתה אדיש אתה לא יכול להגיב לחיים!

אתה רק בכאילו שומע מה קורה אבל בתכל'ס אתב לא שם!

(הרב שלי אמר שהוא היה שם על מצב אדיש כשהוא היה מתפלל...)

אם אתה תהיה יותר מידי זמן על מצב אדיש אתה תפגע!

זה יפה  מאוד שאתה מחובר וכל זה אבל עדיין אתה רק שומע!

ולפעמים במקרים יותר מסוכנים - אתה אפילו לא שומע! מנותק לגמרי!

ואסיים בסוף של השיעור הזה:"בקיצור - האדישות הורגת!!"

שבוע טוב ומקווה שעזרתי.

בשביל מה יש לבנאדם רגשות אם לא כדי להשתמש בהם?

באדישות יש משהו שמגן עליך כביכול. כי אם אתה לא מתרגש ממשהו, מצפה לו, אתה גם לא תתאכזב.

אבל- זה הפסד עצום! ההתרגשויות האלה זה מה שנותן לנו את הצבע לחיים. 

אם כל החיים היינו רק ממלאים חובות ועוברים הלאה בלי לחוות דברים ברגש, החיים היו דיכאוניים ונמאסים עלינו מאד מהר.

תחשוב על עוד כמה שנים. תרצה להתחתן. נכון? (אני מקווה) ואז מה?

תתחיל ללמוד מה זה אהבה? מה זה רגש?

אם עד אז תקבור אותו, הוא יהיה עמוק עמוק ויהיה לך קשה להגיע אליו.

וחוצמיזה שכשאדם נמצא בחברה והוא אדיש, זה בקלות מתפרש כחוסר אכפתיות ועלול לפגוע. תחשוב אם זה מה שאתה רוצה..

ולהרגשתי, זה גם קצת מפריע לך שאתה ככה אם שאלת. וזה כבר טוב

בהצלחה!

דבר שני,אני חושבת שאתם מגזימים.

אתם מדברים על אדישות בכיוון של אטימות הרמטית,טוטאלית.

אני מדברת על אדישות בכיוון של התגוננות עצמית,לא כזאת שפוגעת באחרים.בכלל,אני חושבת שלחברה קשה לראות אנשים שונים ממנה.שכל אחד שקצת סוטה מתלם ה"נורמה" הופך ל"לא נורמאלי".מי קבע מה הנורמה??

לפי דעתי,כמו שכל אחד הוא מיוחד,כך גם כל אחד הוא "לא נורמאלי".שזה כמו להגיד שכולם נורמאלים.

תחשבו על זה.

באופן עקרוני, אדישות היא לא דבררע. היאסוג של מגננה עצמית, לא להיפגע ולא להראות רגשות.

אנחנו הפכנו את המושג הזה לדבר רע, כי משום מה כשאומרים אדישות זה מתחבר לכולם בתור משהו כזה: מישהי בכיתה נפלה, ואתה - לא אכפת לך, לא מזיז לך.

זאת לא אדישות טובה. אבל אדישות עצמה - לא רואה בזה דבר רע.

ממש לא.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....