הייתי השבוע בשיעור.
הוא דיבר על המון דברים.
אני כותבת חלק פצפון.
ואני מערבבת כמה שיעורים ביחד.
זה ארוך. אבל לדעתי שווה את זה.
ואם לא, תקראו רק את החלק המודגש.
או, לפחות תקפיצו. תודה
תזכו למצוות
תדמיינו כתבה באורך ארבע עמודים שמשמיצה מישהו.
הוא עשה כך וכך, וכו' וכו'
ויש משפט שלם.
ואחרי שנתיים הוא יוצא זכאי.
עכשיו הוא דורש מהעיתון התנצלות.
הם הוציאו עליו דיבה!
אז העיתון מסכים, ובאיזה קצה של עמוד מופיעה ההתנצלות.
אבל מה, לא מגיע לאותו אדם התנצלות בגודל ארבעה עמודים??
מ'לעשות, בניאדם לא אוהבים כל כך להתחרט ולהתנצל.
לפי אותו עיקרון, היינו אמורים חצי שנה לחטוא(לא בכוונה כמובן)
וחצי שנה לחזור בתשובה. הוגן, לא?
אבל ה' הוא רחמן. הוא לא דורש ממנו מה שאנחנו לא מסוגלים לעמוד בו.
לכן, הוא נותן לנו חודש אחד לחזור על 11 חודשים שחטאנו.
ולא רק זה, יש הנחה במיסים!
אם היינו מוצאים את אותה אנרגיה שהשקענו בלחטוא במשך 11 חודש על התשובה,
היינו מתים מתשישות.
אז במקום זה, אנחנו בוחרים חודש אחד,
ואת אותה אנרגיה שהוצאנו בחודש הזה לחטוא,
נוציא על תשובה.
ואיך עובדים מול היצר?
תזכרו רגע איך הוא עובד.
אם היית באה לפני חצי שנה אלייך, ואומרת לך שבסוף השנה תמצאי את עצמך ככה וככה.
או אתה-בכלל תיראה אחרת לגמרי,
הייתם מאמינים לי?
לא!
אבל היצר בא, ומושך בקטנה, לאט לאט.
רק זה, ורק את זה.
זה מותר! כמובן!
לא עשית שום איסור בזה!
לפעמים זה אפילו מצווה!
ולאט לאט, בלי לשים לב,
אתה מגיע למצב שבכלל לא חלמת שתגיע.
אז איך בולמים את ההדרדרות הזאת?
בקטנה!
צעד קטן אחד.
קבלה קטנה אחת.
משהו שאני בטוח אצליח לעמוד בו.
ואז-
עוד משהו קטן.
ועוד אחד.
ככה מצליחים!
ככה נלחמים וכובשים יעדים.
ועוד תזכורת.
השבוע מתחיל השבוע האחרון של השנה.
כל יום בשבוע הזה הוא הזדמנות לתקן את כל הימים התואמים שהיו כל השנה.
למשל-יום הראשון הנוכחי יכול לתקן את כל ימי ראשון של כל השנה.
וכן הלאה..
לא ננצל ת'הזדמנות?
הזמן הזה, של אלול. זו שעת רצון!
שעה כזו אי אפשר להשיג כל השנה.
תבקשו,
תתפללו,
תתחננו לרבש"ע.
על כל מה שאתם צריכים,
ועל כל מה שעמ"י צריך.
אל תחסכו בבקשות!
"תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה"
שנה טובה!
כתיבה וחתימה טובה לכל עם ישראל.
וסליחה. ענקית!
