אבל אם זו אלרגיה לסוג מאכל או משהו כזה - אני לא חושבת שההתנהגות קשורה.

כלומר - אם נניח לחברה שלי יש אלרגיה לחסה ועצבנו אותה מאוד,

אני לא חושבת שפתאום התופעות שקורות לה כשהיא אוכלת חסה יופיעו כתוצאה מההרגזה...

אבל אני לא רופאה, אז לא יודעת.

האלרגיה זו דוגמא..

מחלה כלשהיא שאני לא רוצה לכתוב פה אבל..מחלה כלשהיא שכאילו יש משהו בגנים שיש חשש שיתפרץ..

מצב..רגשי כלשהוא יכול לגרום לזה להתפרץ?

יועיל מאוד אם תפרטי. קשה לענות תיאורטית על מקרה מציאותי פרטי.

(אבל גם אז התשובות שלנו יהיו בערבון מוגבל)

יש קשר בין להעליב מישהו בנושא אלרגיה לבין התממשות האלרגיה

אצלו?

אני לא מוצא קשר סיבתי... וגם אם כן יש קשר, זה צריך להיות גורם

פסיכוסומטי אדיר בשביל לעורר אלרגיה. פסיכוסומטי (פסיכולוגי) ולא

בריאותי. אבל אני מטיל בזה ספק.

אם האלרגיה התעוררה, היא התעוררה בגלל חשיפה לחומר לו האדם

רגיש. גם אני לא רופא, אבל זה נשמע לי רעיון לא מציאותי...

כך או כך, אין מה לצחוק על אלרגיות.

ולא צחקתי על אפחד בכללי ולא העלבתי..!!!!!!

פשוט ניתקתי קשר עם הבנאדם..ו..אני רואה אותו כל יום בערך אז..

בכלל לא חשבתי שיש קשרעד שמישו שקרוב לבנאדם לא הפסיק להגיד לי שאני עוד אפגע לו בבריאות ואז..קצת זמן אחרי זה מצאתי דף עם מרשם לתרופה נגד..

יש מצב שזה בגללי??

זה משהו נפשי? פיזי?

אם פיזי - תהיי רגועה, אני כמעט בטוחה שזה לא קשור אלייך.

אם נפשי - עדיין, אני לא חושבת שזה קשור אלייך. אא"כ היית בקשר מאוד קרוב עם הבנאדם והפרידה גרמה לו לטראומה מסויימת שגרמה להתפרצות המחלה.. אבל זה רחוק מאוד וקלוש מאוד..

אני לא חושבת שיש לך סיבה להרגיש אשמה.

אם את בכל זאת רוצה לעזור - תתפללי עליו.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....