ב"ה
"חקרי הלכה ומנהג" אם איני טועה.
יש גם ספר שיצא לאחרונה כחצי שנה "וכל מצוותיך אמת", מהרב שאול סילם, עורך פינת ההלכה בשיחת השבוע לדוברי צרפתית. שעונה בדיוק לדרישה, אבל הוא רק על הסעיפים א' עד כ"ד בשו"ע והוא כולל כמעט כל חילוק המנהגים (אשכנז, עדו"ה, טוניס, וחב"ד) על אותם סעיפים.
אבל בעצם השאלה יש קצת מן המוזר (תרתי דסטרי) והוא:
אם מדובר במנהג מלשון הנהגה, דבר שהשתרש ע"י הנהגה, בד"כ הוא עובר מפה לאוזן, כמובן שלכל מנהג כזה יש אסמכתא הלכתית, אבל למה דוקה ההנהגה זו התקבלה והפכה למנהג והדעה הנוגדת לא, לכך אין וכנראה לא יהיה תשובה עד ביאת גואל.
לדוגמה היריקה בעלינו לשבח, מוזכרת בנושא כלים של השו"ע אבל התקבלה רק בחב"ד, בעדות אחרות זה נחשב כביזיון לבית הכנסת. מנהג הכפרות מוזכר בשו"ע כדרכי האמורי אבל הונהג ע"י האר"י וגוריו והתקבל כמעט בכל תפוצאות ישראל.
ויש עוד מנהגים שבודדים יוכלו להסביר כי עברו מפי לאוזן, כגון צורת לבישת הטלית של הרבי, לגלגל את שולי הטלית כלפי פנים על הכתף, ההסבר שקיבלתי הוא כך, ר' לוי"ק אביו של הרבי לבש טלית לבנה עפ"י קבלה והריי"צ לבש טלית אם פסים שחורים. והרבי כדי לעשות כמו שניהם, לבש טלית אם פסים שחורים וגלגל את השוליים ע"מ שיראה רק את הלובן שבו.
גדולי רבני טוניס וג'רבה לבשו בגדים כמו המקומיים וההבדל היחיד היה פס שחור לזכר החורבן בקצה המכנסיים הקצרות.
זכור לי שבאחת מקהילות חב"ד חידשו את הספסלים בבית הכנסת, הגבאים רצו להזמין משהוא סטנדרתי (סטנדרים וכיסאות מרופדים) כפי שרואים ברב בתי הכנסת והרב התנגד נחרצות בטיעון שמנהג חב"ד הוא ספסלין ושולחנות ??? האם זה באמת מנהג? או שהרב בדק את סמכותו ע"י הפעלת שרירים ?
מנהג חב"ד שרשום בספר המנהגים הוא לקחת אתרוגים מקלאבריה (דרום איטליה), לפני עשרות שנים בגלל החוקים של המנדת הבריטי, היה קשה מאוד להשיג בארץ אחד כזה, ומחירם היה עולה שחקים, כמה אברכים מכפר חב"ד העלו את הרעיון לשתול כאן בארץ, בכפר חב"ד שדות של אתרוגים מזן זה. אז נולדו הביטוים, זן קלאבריה או קלבריה מכפר חב"ד, אבל מי שרוצה לקיים מה שרשום בספר המנהגים צריך להשתדל לברך על הדבר האמיתי גם אם זה עולה יותר (המחירים ירדו לשליש הולרביע אבל בכל זאת לא הגיעו למחירי הזן.
אף רב חב"די לא יקום היום ויפסוק שכיום שהדבר הוא יותר קל מבעבר צריכים וחייבים לקחת את האוריגינל, כי אף אחד לא רוצה לפגוע בפרנסתם של מקימי הפרדסים בכפר.
כמו בכל דבר שבקדושה מעורב גם ענין כלכלי. (ראה ערך מצות עבודת יד) והויכוח החוזר מדי שנה בשנה בין רבני חב"ד שאין כאן מקומו להזכיר שמות ופרטים.