בבקשה חכו שנייה, חשוב לי שתקראו שנמנע מזה מראש. גם אם זה נראה מאוד ארוך.
אני כותבת בלשון יחיד (ונקבה!) אבל בטוחה שעוד הרבה רוצים להגיד את אותם דברים.
אז הסקיטו ושימעו: (סילחו לי אם יש טעות, אין לי שמץ איך כותבים את זה..)
אני רוצה לשתף אתכם בהחלטה שלי ומתוך כך להגיע לבקשה ולבירור.
גם השנה עסקתי בשאלה המטרידה: "היכן לשרוץ בשמחת תורה?"
איפה אני הכי אועיל, איפה אני חסרה, איפה אני ארגיש קדושת חג ושמחה אמיתית..
שנה שעברה הייתי בעיר כלשהי,
היה ממש מטורף!
עברנו בין בתי כנסת, שימחנו את התושבים שכל כך נזקקו לזה, הרגשתי איך הנשים כל כך רצו לחבק אותנו! וכמה הן הצטערו כשעברנו לבית הכנסת הבא..
אבל מה,
כשלא היינו בבית הכנסת היה נורא ואיום.
נחרדתי! איפה קדושת החג? איפה השמחה הקדושה?
כלום..
שתבינו, סעודת שבת הייתה במנגינת "רוני אל תלכי השמש לא תזרח עליי כשאת לא לידי", שלא לדבר על זה שהקולות היו של גברים ונשים כאחד.
אז איך שנגמר החג אמרתי בליבי- שנה הבאה בבית.
שוב להיות הגננת שמרקידה את כל הבנות מגן עד כיתה ד', אך כך יהיה.
והינה קרב ובא לו חג שמחת תורה.
אני שומעת על הפרייקט האדיר של חברי הפורום ללכת יחד לשמח ולהרים את החג בעפולה עילית, ואני אומרת לעצמי- וואלה! מה שאני מחפשת!
חבר'ה שאשכרה הולכים כדי לתרום,
שהמטרות שלהם דומות לשלי,
שאני סומכת עליהם ובטוחה שיהיה קדוש וטהור,
שאני יודעת בוודאות שהחג לא ירד לקטנוניות ורמה רדודה,
שמבחינת שמירה על כבוד החג וכבוד הצניעות יישמרו בקפידה,
שבחג הזה אני אצליח גם להרגיש קדושת חג וגם לתרום מעצמי למי שצריך!
אבל אני מפחדת..
יש תופעה שרווחת כאן בפורום הרבה, שאנשים נוטים לשפוט אחרים ולהעיר.
זה נהדר! באמת!
שהמידה של עם ישראל שכולם ערבים זה לזה יוצאת אל הפועל!
אבל במקרים האלו זה מזיק.
כבר כל כך הרבה פעמים חזרתי מדברים של הפורום בתחושה של-
"וואו, היה נהדר! גם תרמתי וגם הצלחתי לשמור על הצניעות שלי, על הגבולות שלי!
הצלחתי לעבוד על המידות שלי!"
ואז לתומי נכנסתי לפה, ונחרדתי לגלות עד כמה שאני שיקצע..
עד כמה מה שעשיתי היה נורא ואיום, כמה חטאתי, כמה אני צריכה להתבייש בעצמי..
והמצפון עולה, והעצב מחלח כל כך..
ופתאום אני מתעוררת, חושבת קצת וקולטת-
"מה? הרי היה נהדר! היה כל כך קדוש וטהור!
אז למה אני מרגישה רע?..
כי אנשים אחרים, שראו הכל מהצד, אם ראו בכלל, שינו את העובדות וגרמו לי להרגיש את ההרגשה המעוותת הזאת."
כל כך הרבה פעמים מצאתי את עצמי קוראת פה דברים על עצמי שבכלל לא קרו! שהוגזמו בטירוף!
ואני לא רוצה שזה מה שיקרה לי גם פה..
אני רוצה שהחג הזה יישאר קדוש וטהור!שלא יצטרך לרדת לרמה הקטנונית והשולית הזאת, לא רוצה לחזור באורות ולהישאר בסוף עם טעם מר וכעסים עצמיים שאין בהם צורך.
וכאן מגיע התרומה שלכם לעניין.
חבר'ה-
כל אחד עושה את הבחירה שלו!
לכל אחד הגבולות שלו וההיכרות שלו עם עצמו.
יש כאלה שלא מתאים להם לבוא, אני מבינה! אשריכם! מעריכה אתכם כל כך!
אבל בבקשה אל תתערבו לי בבחירות שלי, במיוחד כשאתם כל כך לא יודעים כלום.
אני מאמינה שבע"ה יהיה נהדר מהבחינה של ההפרדה,
אני אפילו לא רוצה לחפור בזה יותר מדיי כדי שהחג יישאר בדרגה גבוהה ולא להיכנס לקטנוניות הזאת.
אני מודעת לעצמי, גם מבירור עם עצמי וגם לצערי מטעויות..
ואני גם מאוד מאמינה בחבר'ה פה,
מדהימים!
מדברים שראיתי, מבירורים ודיבורים, מקבלות והחלטות קשות שעמדו בהם בהצלחה מטורפת!
באמת שאני בטוחה בטוחה שיהיה נהדר מכל הבחינות,
גם מבחינת ההפרדה והצניעות.
אז בבקשה תשאירו את העניינים האלה למי שמחליט ללכת בלבד.
אם נרצה הערות ועצות- באמת שנבקש! תודה רבה על הרצון! באמת!
שתהיה לכולנו שנה טובה ושמחה, שנה של הגשמות ובשורות טובות!
וחגים שמחים לכולם וכתיבה וחתימה טובה!
תודה מתוקים! אשריכם ישראל!
) ואם בשמירה על איסור שמיעת קול אישה (בנות, על חנה נאמר: "רק שפתיה נעות וקולה לא נשמע"
מדהימה!
