אני פשוט מרגישה שאני חייבת לפרווק . באמת אין לי אצל מי . מצב מבאס .
אז ככה אני בבנ"ע .. כל השבטים הייתי פעילה בסניף.. מחנות, מסעות ,פעולות שבת שאפפעם לא הייתי מפספסת ..
והשנה שעברה - בשבט איתן .. עברתי לאולפנה .. ופשוט שקעתי בתוך עצמי האולפנה היתה בעדיפות ראשונה .. כל החופש הייתי עם חברות מהאולפנה.. .. פעולות שבת באתי ממש ממש לפעמים .. אמצ"ש באתי ממש בנדירות .. וכבר התחלתי לשמוע את המשפט: "וואי את ישנה, שנים !"
ועכשיו החגים , ויש את - המ ת ח י ם של הכניסה להדרכה .. כולן כולן רוצות להיכנס .. ולצערי . אין מקום לכולם .
ובאמת אני לא יודעת איפה אני עומדת ? ? שאלתי חברה ממש ממש קרובה מה היא אומרת על הכניסה שלי וזה.. ובלי להתבלבל היא אומרת לי את המשפט הבא : " את הבן אדם בשבט שהכי הכי מתאים לו להיכנס ולא הייתי רוצה מדש"ית אחרת מלבדך .. * אבל * זה לא הוגן שתיכנסי . כי לא באת כ"כ , והשבט יתעצבן אם יכניסו אותך .. וזה .. "
ווואו . לקחתי את זה מאוד מאוד קשה כי זה בא עם עוד הערות נחמדות של בנות . נכון . הזנחתי . אבל מה עם ה5 שנים שהייתי פעילה בסנייף ? .
אני הדרכתי שנה בעוז . וזאת היתה השנה אחת המדהימות. באמת השקעתי תחייים . תנשמה .
אני כבר לא עומדת במתחים האלה . אין דבר שאני יותר רוצה מיזה . אני מפחדת להרגיש רע . באמת .
אני כ"כ רוצה להיכנס להדרכה בזכות עצמי . בגלל שמתאים לי .
הלוואי ואני יצליח להרגיש את ה "הכל לטובה " ..
ווואי . תודה שקראתם . שתיהיה לכם שנה טובה מאוד בעז"ה .
