http://www.kipa.co.il/tarbut/196/48838.html

הספר שלו החדש של נעמי רגן על רבי עקיבא.

אני בטוח שיש למישהו הסבר למה הרצון הזה קלרוא חילולי הקודש שכאלה נכון?

ובלי התירוץ של יצר הרע. גם אם זה התירוץ שלכם תתנו לו לפחות מעטפת של הסבר הגיוני.

כמו שיש רצון לקרוא ספרות לא נקיה.

גם דברי כפירה מעניינים- אני באופן אישי קוראת. אני מאמינה שאני מספיק חזקה בשביל לענות על השאלות האלו, ואם לא- אז אני חייבת למצוא להם תשובה. לא מרגישה צורך להתנזר מזה לגמרי.

לא מתוך רצון להכפיש את שם ה', מתוך רצון לקרוא כי יש כאן מישהו שכותב טוב ומעניין.

(הרבה אמרו לי כששמעו שאני שומעת אביב גפן שזה ממש משחית את הנשמה. אני אומרת שאנחנו צריכים להיות מספיק פתוחים ולדעת לקחת ולקבל מכל דבר את מה שמתאים לנו. ומה שלא מתאים לנו- לסתור. זהו.)

(למרות שיש ספר, שמרוב דברי הכפירה שלהם- נראה כאילו הרצון של הסופר היה רק לשפוך את כל מה שיש לו להגיד על ה'. וזה קצת משעמם...)

לקבל מה שטוב? לדחות מה שלא...

יש דברים שמשפיעים ממקום אחר, שלא מאפשר ביקורת שכלית...

אביב גפן משחית ולו רק בגלל שאין שום תוכן בשירים שלו, רמה נמוכה...הכל הצגה אחת גדולה....בעעע...

טוב, אני מעדיפה אותו מאשר על זמר חסידי אחר, אבל עניין של טעם. (אני שומעת גם שוואקי, וגם אביב גפן. זה לא צריך להיות סותר, אתה יודע...)

לשניהם אין תוכן, זה מסתדר נפלא.

אביב גפן הוא כל כולו פוזה חולנית מכף רגל ועד ראש, שום דבר יותר מזה.

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.