ככה נהוג בקהילות של החרדים - שההורים מבררים על החתנים/כלות המיועדים...

ואם זה קורה בציבור שלנו..(ד"ל)..זה מראה על עודף התערבות של ההורים בבחירת החתן/כלה..

צריך להדליק נורה אדומה, אך לא יותר מזה..

זה לא צריך להדליק שום נורה זה אומר שהוא סומך על ההורים שלו שמכירים אותו ויודעים מעולה מה הבן שלהם רוצה זה דווקא פלוס ולא מינוס לדעתי...

לק"י

יש כאלה שמבקשים מההורים שלהם לברר בשבילם (יש לי חברה כזאת.. נראה לי שפשוט לא היה לה כ"כ נעים להתחיל להתקשר לרבנים של הבחור וכו'..).

לעניות דעתי, זה שונה אם ההורים מתקשרים מעצמם ולא עפ"י בקשת הבן או הבת (שאז נראה לי שזה יותר מקובל אצל חרדים).

אבל אל תמהרי להסיק מסקנות

כל מקרה לגופו

יש כאלה שזה נהוג אצלם

יש כאלה שזה בגלל צניעות

יש כאלה שזה מתוך אי נעימות

יש כאלה כי ההורים לוחצים

יש כאלה שזה מתוך תלותיות בהורים וחוסר עצמאות

יש כאלה שזה מחוסר ביטחון עצמי

יש כאלה שזה מתוך עצלות

יש כאלה שזה מתוך פחד

יש כאלה שזה מתוך הרבה דברים אחרים

בכל מקרה,

בד"כ זה לא המצב הרגיל

כך שאת צריכה לבדוק למה זה קרה (לאו דווקא לשאול אותו, וגם אם כן, רק אחרי כמה פגישות)

יכול להיות שזה סתם משהו לא חשוב ולא רלוונטי לקשר שלכם,

ויכול להיות שזה תסמין של משהו גדול יותר.

כבר יצא לי בכמה קשרים שההורים התעקשו להתקשר לברר

זה דווקא יכול להיות משעשע, ככה נמנעת אי הנעימות אח"כ להכיר את ההורים שלה

שיהיה לך הרבה בהצלחה

ושנה טובה ומתוקה 

סומך עליהם מאוד, מעריך את דעתם מאוד,

ויודע שהם ישמרו מרחק ויתנו לו עצמאות בהמשך כשהוא יצטרך את זה.

מספיק לחפור...

העולם הרבה יותר גדול ורחב מהתפיסות המקובעות שלנו.

אכן הגיוני שזה בגלל קשר טוב עם ההורים הלוואי לכולם קשר מוצלח כזה עם הורים...

כרגע אל תתעסקי בזה יותר מדי...

או שהוא מבית חרדי, או שמשהו שם מאוד מאוד לא תקין. 

אני לא יודע מה בדיוק הסיפור, אבל הייתי מוותר. 

אני חושב שאם הקשר של הבחור עם ההורים שלו הוא כזה, אז משהו שם מאוד לא תקין. זה בעייתי וזה יבוא לידי ביטוי בהמשך החיים וזה יפריע לה. 

אני לא מכיר רבנים שמדריכים כך - וגם אם כן, הם רבנים וכאן לא מדובר בהלכה. דעתם לא בהכרח נכונה יותר מדעתו של כל אדם אחר בפורום בנושאים אלו. 

אני כבר הבעתי את דעתי באופן כללי לגבי בירורים (אני נגד כל השטות הזאת ששום דבר טוב לא יכול לצאת ממנה) - אבל אם ההורים של הבחור עושים בשבילו את הבירורים האלה - זה יכול לנבוע מהרבה דברים, אבל קשר בריא עם ההורים - זה לא אחד מהם. 

ואל תתמהי עלי. את לא מכירה אותי ולא יודעת שום דבר עלי וגם יכול להיות שבאמת קשה לי לקבל רעיון חדש או הסתכלות חדשה - גם לא הייתי יוצא עם סכיזופרנית... גם זה רעיון חדש והסתכלות חדשה...  

אין לי שום בעיה של ביטחון עצמי או פתיחות לדברים חדשים - אני פשוט חושב שדבר כזה הוא מאוד בעייתי. במיוחד מבחינת בת זוג פוטנציאלית. 

אני הייתי בורח כל עוד רוחי בי... 

זה שאמא מבררת בשבילך זה מראה על קשר בריא וטוב, בתנאי שזה מגיע מרצון שלך שתברר לך.

ולמה? כי היא יודעת מי אתה, ומה אתה רוצה.. בתנאי שהיא רוצה את טובתך ולא את טובתה...

בכל מקרה אם אמא מתקשרת לברר זה מבורך כמעט תמיד...

ואני גם חושב שאם מישהו יודע לברר קצת יותר ממך לפעמים זה ההורים שיודעים מה לשאול, בכל זאת יש להם ניסיון...

אני אישית לפעמים מברר בעצמי, לפעמים אמא שלי אם היא מכירה מורה או דמות שמכיר את הבחורה..

וכן לא הייתי נותן לאמא שלי לדבר עם חברה שלה, רק מקרה שהיא מכירה דמות בוגרת שמכירה אותה, אז מה רע בזה? הרי היא והדמות הנ"ל מכירות ויעזרו אחד לשני להבין אם זה מתאים...

קיצר, הדבר האחרון שהייתי עושה זה הולך אחרוה מהעניין...

זה מראה על קשר טוב וזה שסומכים על ההורים!!!

בהצלחה לך...

בעיני זה מעיד על מספר דברים שכל אחד מהם בנפרד הוא בעייתי. ילדותיות, תלותיות, הורים שמעורבים הרבה יותר מדי בדברים שבהם הם צריכים להתערב כמה שפחות - מה שעלול לבוא לידי ביטוי בעוד דברים רבים במהלך החיים...

מי שיודע הכי טוב מי אתה ומה אתה רוצה - הוא אתה עצמך - והרבה פעמים ההורים כן רוצים את טובתם ולא את טובתך. מה לעשות, זו האמת... (למשל, הורה שמעוניין שהילד שלו יתחתן עם מישהי ברמה דתית מסוימת אבל הילד לא נמצא שם... הוא רוצה משהו אחר... אז ההורה ישכנע את עצמו שזה מה שטוב לילד למרות שזה לא מה שהוא רוצה... אני מכיר כמה מקרים כאלה די מקרוב). 

ובתור מי שמתנגד לכל תרבות הבירורים והחדירה לקרביים של כל פוטנציאל - אני לא חושב שיש שאלות נכונות לשאול. כולן מיותרות באותה מידה. 

אני חושב שזה מעיד על קשר בעייתי עם ההורים. 

אתה יכול שלא להסכים וזו זכותך המלאה. 

בהצלחה גם לך 

וחבל שאתה לא מבין מה ההורים יכולים לתרום לילדים שלהם!!

ההפסד שלך!!!

"כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות". 

אני חושב שיש גבול גם ל"תרומה" של ההורים.

ואל תדאג לי. אני לא מפסיד שום דבר...

לא כל נמלה היא פיל מחופש..

אבל יש עוד אפשרות שלא העלו כאן

שזה הרעיון של האמא, ולפני שהיא בכלל הציעה לבן שלה היא רוצה לברר יותר לעומק.

כמו שראוי לעשות לפני שמציעים מישהי למישהו....

סתם-המחשבה הכי פשוטה...

מחשבה יוצרת מציאות...ייתכן בהחלט שזה המקרה כאן..

בהצלחה בכל מקרה..

זה ענין משפחתי, לפעמים יש בכך גם יופי מסוים.

אני יודע על בחור שהודיע להצעות השידוכים שלו, שאצלו ההורים מבררים את הפרטים קודם. והבחור הזה הוא בן לתלמיד חכם ידוע, מציבורנו לגמרי..

זה לא מעיד על חוסר ביטחון בדווקא, יתכן על צניעות או על אמון משפחתי גדול אצלם, בינם לבין עצמם.

וחבל לך להסיק מזה מסקנות חפוזות. אדרבה, אחד הדברים הבסיסיים לנישואין זו היכולת לקבל גם קצת שונות..

אמא יודעת לדבר יותר טוב עם בחורות,

מאשר הבחור עצמו.

מניסיון של חבר...

שהוא קצת מתבייש (לפעמים זה סימן טוב).

וההורים שמחים לעשות את זה! אז למה לא? 

זה גם מעצבן לקום לתינוק באמצע הלילה!

חרדים?? לברוח מזה?? נורה אדומה?? וואו... לא להאמין שלי זה כל כך ברור!

וזה אשכרה גורם לכם לנתח את הקשר של הבן אדם עם ההורים.

אצלנו בירורים זה הסף הראשון לכל פוטנציאלי, זאת אומרת שאין מצב שאני אצא עם משהו

בלי שההורים שלי נותנים לי דחיפה.

ולא, כשאני מסתכלת על הקשר שלי עם ההורים שלי אני ממש לא רואה בו קשר

תלותי, לא סומך, לא מאמין, ובכלל מעיק שכזה..(מצחיק אותי שזה מה שמצטייר לכם.)

במשפחה שלי עושים את זה מתוך בחירה, ככה אני קוראת לזה. למרות שאני לא רואה מציאות אחרת.

מתוך שמחה ושלמות, ומתוך הבנה שההורים שלי לא רק יודעים מה טוב לי, אלא יוצרים את הטוב בשבילי!

כן, כן. לי חשוב שהבחור שאני יוצאת איתו יהיה בחור שההורים שלי ישמחו בו.

בעני אם כבר יש מציאות בעייתית (זה הולך להיות מכליל ומקומם) זה החוסר רצון או הפחד שההורים יביאו לי 

דוס מידי, מיושן מידי או לא יודעת מה. בשביל זה יש דייטים. אנחנו הרי לא חרדים..?

והכי מצחיק, שאחד הדגלים שאנחנו אוהבים לנופף בו הוא הפתיחות וההכלה של האחר.

פעמים רבות, הדגם שמביאים לנישואים הוא הדגם שנצפה בבית ההורים, והקשר עם בן הזוג, לפחות בתקופה הראשונית, נבנה על בסיס הקשר הרגשית עם המשפחה.

ואחר כך, לאט לאט נבנה הדגם האישי המתאים לבני הזוג, לתנאי חייהם, לאופיים ועוד.

מי שכל כך פוחד שההורים ידעו על הפגישות שלו, שההורים יחוו דעה (למרות שיש להם ניסיון חיים של לפחות עשרים שנה ויותר, יותר מאשר הבחור), יסייעו לו בנושא הסבוך הזה של מציאת בן זוג ורואה בהעזרות בהורים קשר בעייתי ולא תקין, וכו',

אני הייתי חוששת לפגוש אותו!

מה הוא מביא אתו לנישואין?

חשדנות?

חוסר אמון?

הנחה שקשר אנושי עם דמויות קרובות במשפחה הוא ביטוי לתלות? 

חוסר נכונות לשמוע דעה של אנשים נוספים?

הנחה שאני יודע לעשות כל דבר יותר מכל אדם אחר?

אם לא מדובר בהורים שהם במיוחד חסרי רגישות, טאקט, הבנה וכו' אלא בהורים נורמטיביים, ובכל זאת הבן ממש בורח משיתוף שלהם בחייו (ושימו לב, לא בלימודים או בעבודה אלא בנישואין - שהם המשך לחיים בבית ההורים),

הייתי חוששת, מה הדגם שיש לו לקשר משפחתי, ומה רמת האמון שיתן באשתו.

כיום הוא נשוי, ככל הידוע לי באושר.

אולי במקרה שלו זה קשור לביישנות (אני לא בטוח), אבל לא חוסר עמוד שדרה או משהו כזה, אלא ביישנות עדינה וחביבה.

ובאופן כללי, אני מניח שזה יכול  לנבוע מחוסר ביטחון, מענייני צניעות, ומהרבה סיבות אחרות שפורטו בתגובות אחרות. כלומר, לא ממש אפשר להסיק מזה מסקנות, מקסימום לשמור את העובדה הזו בפינה אפילה במוח, למקרה שזה יתקשר להתנהגויות אחרות שלו.

נקודות שחשובות לו באופן אישי. הוא ייצג את עצמו בצורה הטובה ביותר כי הוא יודע מה חשוב לו ועל מה שם דגש.

למה לערב הורים??.

ויש לך מישהו שיכול לברר יותר טוב,

לא תיעזרי בו?

מה זה קשור לאחריות?

שמעתי כ"כ הרבה דברים מחברות,

שלא היו קשורים למציאות בכלום.

ואם ההורים יודעים מה לשאול?

אז מה הבעיה?

לי באופן אישי יש שאלות שממש מפדח לשאול חברה,

ואם תשאל אותה אמא או אחות- זה לא מפדח.

אני מניח שהמקבילה לזה היא לקחת את הבחורה לבדיקה רפואית מקיפה ובדיקה פסיכולוגית... אם הם ימצאו משהו לא תקין, אולי אפשר יהיה להוריד כמה אלפיות מהמחיר... 

והיא אמרה מראש שזה יקח יומיים שלושה כי ההורים שלה מבררים.

היא הסבירה שבהתחלה היתה מבררת לבד, אבל ההורים שלה הרגישו מחוץ לעניינים. זו בת בכורה שלהם, הם גידלו אותה כל החיים וזה אחד השלבים המשמעותיים ביותר בחייה.

ומתוך הכרת תודה היא רוצה לשתף אותם על אף שזה קשה לה והיא היתה מעדיפה לברר בעצמה. 

לא יפה..

יומיים שלושה זה הרבה..

ובמקרה הזה ספציפית- לו לקח הרבה יותר זמן, והיא ידעה שיש איזשהו רעיון...

תפגשי איתו ואז תסיקי על רמת הבטחון שלו / דרכי הצניעות שלו......

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

יש את אסף זולדן הוא תותח

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.

מההורים שלו במערכות יחסים שלו (ובכלל בחיים)

מי שחושב שהוא לא, עדיין לא גילה את זה.

מודל הזוגיות השפיע בעיקר אחרי החתונה

לא חושבת שנכח כמעט לפני

מההורים שלו.

בכל התחומים.