ככה נהוג בקהילות של החרדים - שההורים מבררים על החתנים/כלות המיועדים...

ואם זה קורה בציבור שלנו..(ד"ל)..זה מראה על עודף התערבות של ההורים בבחירת החתן/כלה..

צריך להדליק נורה אדומה, אך לא יותר מזה..

זה לא צריך להדליק שום נורה זה אומר שהוא סומך על ההורים שלו שמכירים אותו ויודעים מעולה מה הבן שלהם רוצה זה דווקא פלוס ולא מינוס לדעתי...

לק"י

יש כאלה שמבקשים מההורים שלהם לברר בשבילם (יש לי חברה כזאת.. נראה לי שפשוט לא היה לה כ"כ נעים להתחיל להתקשר לרבנים של הבחור וכו'..).

לעניות דעתי, זה שונה אם ההורים מתקשרים מעצמם ולא עפ"י בקשת הבן או הבת (שאז נראה לי שזה יותר מקובל אצל חרדים).

אבל אל תמהרי להסיק מסקנות

כל מקרה לגופו

יש כאלה שזה נהוג אצלם

יש כאלה שזה בגלל צניעות

יש כאלה שזה מתוך אי נעימות

יש כאלה כי ההורים לוחצים

יש כאלה שזה מתוך תלותיות בהורים וחוסר עצמאות

יש כאלה שזה מחוסר ביטחון עצמי

יש כאלה שזה מתוך עצלות

יש כאלה שזה מתוך פחד

יש כאלה שזה מתוך הרבה דברים אחרים

בכל מקרה,

בד"כ זה לא המצב הרגיל

כך שאת צריכה לבדוק למה זה קרה (לאו דווקא לשאול אותו, וגם אם כן, רק אחרי כמה פגישות)

יכול להיות שזה סתם משהו לא חשוב ולא רלוונטי לקשר שלכם,

ויכול להיות שזה תסמין של משהו גדול יותר.

כבר יצא לי בכמה קשרים שההורים התעקשו להתקשר לברר

זה דווקא יכול להיות משעשע, ככה נמנעת אי הנעימות אח"כ להכיר את ההורים שלה

שיהיה לך הרבה בהצלחה

ושנה טובה ומתוקה 

סומך עליהם מאוד, מעריך את דעתם מאוד,

ויודע שהם ישמרו מרחק ויתנו לו עצמאות בהמשך כשהוא יצטרך את זה.

מספיק לחפור...

העולם הרבה יותר גדול ורחב מהתפיסות המקובעות שלנו.

אכן הגיוני שזה בגלל קשר טוב עם ההורים הלוואי לכולם קשר מוצלח כזה עם הורים...

כרגע אל תתעסקי בזה יותר מדי...

או שהוא מבית חרדי, או שמשהו שם מאוד מאוד לא תקין. 

אני לא יודע מה בדיוק הסיפור, אבל הייתי מוותר. 

אני חושב שאם הקשר של הבחור עם ההורים שלו הוא כזה, אז משהו שם מאוד לא תקין. זה בעייתי וזה יבוא לידי ביטוי בהמשך החיים וזה יפריע לה. 

אני לא מכיר רבנים שמדריכים כך - וגם אם כן, הם רבנים וכאן לא מדובר בהלכה. דעתם לא בהכרח נכונה יותר מדעתו של כל אדם אחר בפורום בנושאים אלו. 

אני כבר הבעתי את דעתי באופן כללי לגבי בירורים (אני נגד כל השטות הזאת ששום דבר טוב לא יכול לצאת ממנה) - אבל אם ההורים של הבחור עושים בשבילו את הבירורים האלה - זה יכול לנבוע מהרבה דברים, אבל קשר בריא עם ההורים - זה לא אחד מהם. 

ואל תתמהי עלי. את לא מכירה אותי ולא יודעת שום דבר עלי וגם יכול להיות שבאמת קשה לי לקבל רעיון חדש או הסתכלות חדשה - גם לא הייתי יוצא עם סכיזופרנית... גם זה רעיון חדש והסתכלות חדשה...  

אין לי שום בעיה של ביטחון עצמי או פתיחות לדברים חדשים - אני פשוט חושב שדבר כזה הוא מאוד בעייתי. במיוחד מבחינת בת זוג פוטנציאלית. 

אני הייתי בורח כל עוד רוחי בי... 

זה שאמא מבררת בשבילך זה מראה על קשר בריא וטוב, בתנאי שזה מגיע מרצון שלך שתברר לך.

ולמה? כי היא יודעת מי אתה, ומה אתה רוצה.. בתנאי שהיא רוצה את טובתך ולא את טובתה...

בכל מקרה אם אמא מתקשרת לברר זה מבורך כמעט תמיד...

ואני גם חושב שאם מישהו יודע לברר קצת יותר ממך לפעמים זה ההורים שיודעים מה לשאול, בכל זאת יש להם ניסיון...

אני אישית לפעמים מברר בעצמי, לפעמים אמא שלי אם היא מכירה מורה או דמות שמכיר את הבחורה..

וכן לא הייתי נותן לאמא שלי לדבר עם חברה שלה, רק מקרה שהיא מכירה דמות בוגרת שמכירה אותה, אז מה רע בזה? הרי היא והדמות הנ"ל מכירות ויעזרו אחד לשני להבין אם זה מתאים...

קיצר, הדבר האחרון שהייתי עושה זה הולך אחרוה מהעניין...

זה מראה על קשר טוב וזה שסומכים על ההורים!!!

בהצלחה לך...

בעיני זה מעיד על מספר דברים שכל אחד מהם בנפרד הוא בעייתי. ילדותיות, תלותיות, הורים שמעורבים הרבה יותר מדי בדברים שבהם הם צריכים להתערב כמה שפחות - מה שעלול לבוא לידי ביטוי בעוד דברים רבים במהלך החיים...

מי שיודע הכי טוב מי אתה ומה אתה רוצה - הוא אתה עצמך - והרבה פעמים ההורים כן רוצים את טובתם ולא את טובתך. מה לעשות, זו האמת... (למשל, הורה שמעוניין שהילד שלו יתחתן עם מישהי ברמה דתית מסוימת אבל הילד לא נמצא שם... הוא רוצה משהו אחר... אז ההורה ישכנע את עצמו שזה מה שטוב לילד למרות שזה לא מה שהוא רוצה... אני מכיר כמה מקרים כאלה די מקרוב). 

ובתור מי שמתנגד לכל תרבות הבירורים והחדירה לקרביים של כל פוטנציאל - אני לא חושב שיש שאלות נכונות לשאול. כולן מיותרות באותה מידה. 

אני חושב שזה מעיד על קשר בעייתי עם ההורים. 

אתה יכול שלא להסכים וזו זכותך המלאה. 

בהצלחה גם לך 

וחבל שאתה לא מבין מה ההורים יכולים לתרום לילדים שלהם!!

ההפסד שלך!!!

"כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות". 

אני חושב שיש גבול גם ל"תרומה" של ההורים.

ואל תדאג לי. אני לא מפסיד שום דבר...

לא כל נמלה היא פיל מחופש..

אבל יש עוד אפשרות שלא העלו כאן

שזה הרעיון של האמא, ולפני שהיא בכלל הציעה לבן שלה היא רוצה לברר יותר לעומק.

כמו שראוי לעשות לפני שמציעים מישהי למישהו....

סתם-המחשבה הכי פשוטה...

מחשבה יוצרת מציאות...ייתכן בהחלט שזה המקרה כאן..

בהצלחה בכל מקרה..

זה ענין משפחתי, לפעמים יש בכך גם יופי מסוים.

אני יודע על בחור שהודיע להצעות השידוכים שלו, שאצלו ההורים מבררים את הפרטים קודם. והבחור הזה הוא בן לתלמיד חכם ידוע, מציבורנו לגמרי..

זה לא מעיד על חוסר ביטחון בדווקא, יתכן על צניעות או על אמון משפחתי גדול אצלם, בינם לבין עצמם.

וחבל לך להסיק מזה מסקנות חפוזות. אדרבה, אחד הדברים הבסיסיים לנישואין זו היכולת לקבל גם קצת שונות..

אמא יודעת לדבר יותר טוב עם בחורות,

מאשר הבחור עצמו.

מניסיון של חבר...

שהוא קצת מתבייש (לפעמים זה סימן טוב).

וההורים שמחים לעשות את זה! אז למה לא? 

זה גם מעצבן לקום לתינוק באמצע הלילה!

חרדים?? לברוח מזה?? נורה אדומה?? וואו... לא להאמין שלי זה כל כך ברור!

וזה אשכרה גורם לכם לנתח את הקשר של הבן אדם עם ההורים.

אצלנו בירורים זה הסף הראשון לכל פוטנציאלי, זאת אומרת שאין מצב שאני אצא עם משהו

בלי שההורים שלי נותנים לי דחיפה.

ולא, כשאני מסתכלת על הקשר שלי עם ההורים שלי אני ממש לא רואה בו קשר

תלותי, לא סומך, לא מאמין, ובכלל מעיק שכזה..(מצחיק אותי שזה מה שמצטייר לכם.)

במשפחה שלי עושים את זה מתוך בחירה, ככה אני קוראת לזה. למרות שאני לא רואה מציאות אחרת.

מתוך שמחה ושלמות, ומתוך הבנה שההורים שלי לא רק יודעים מה טוב לי, אלא יוצרים את הטוב בשבילי!

כן, כן. לי חשוב שהבחור שאני יוצאת איתו יהיה בחור שההורים שלי ישמחו בו.

בעני אם כבר יש מציאות בעייתית (זה הולך להיות מכליל ומקומם) זה החוסר רצון או הפחד שההורים יביאו לי 

דוס מידי, מיושן מידי או לא יודעת מה. בשביל זה יש דייטים. אנחנו הרי לא חרדים..?

והכי מצחיק, שאחד הדגלים שאנחנו אוהבים לנופף בו הוא הפתיחות וההכלה של האחר.

פעמים רבות, הדגם שמביאים לנישואים הוא הדגם שנצפה בבית ההורים, והקשר עם בן הזוג, לפחות בתקופה הראשונית, נבנה על בסיס הקשר הרגשית עם המשפחה.

ואחר כך, לאט לאט נבנה הדגם האישי המתאים לבני הזוג, לתנאי חייהם, לאופיים ועוד.

מי שכל כך פוחד שההורים ידעו על הפגישות שלו, שההורים יחוו דעה (למרות שיש להם ניסיון חיים של לפחות עשרים שנה ויותר, יותר מאשר הבחור), יסייעו לו בנושא הסבוך הזה של מציאת בן זוג ורואה בהעזרות בהורים קשר בעייתי ולא תקין, וכו',

אני הייתי חוששת לפגוש אותו!

מה הוא מביא אתו לנישואין?

חשדנות?

חוסר אמון?

הנחה שקשר אנושי עם דמויות קרובות במשפחה הוא ביטוי לתלות? 

חוסר נכונות לשמוע דעה של אנשים נוספים?

הנחה שאני יודע לעשות כל דבר יותר מכל אדם אחר?

אם לא מדובר בהורים שהם במיוחד חסרי רגישות, טאקט, הבנה וכו' אלא בהורים נורמטיביים, ובכל זאת הבן ממש בורח משיתוף שלהם בחייו (ושימו לב, לא בלימודים או בעבודה אלא בנישואין - שהם המשך לחיים בבית ההורים),

הייתי חוששת, מה הדגם שיש לו לקשר משפחתי, ומה רמת האמון שיתן באשתו.

כיום הוא נשוי, ככל הידוע לי באושר.

אולי במקרה שלו זה קשור לביישנות (אני לא בטוח), אבל לא חוסר עמוד שדרה או משהו כזה, אלא ביישנות עדינה וחביבה.

ובאופן כללי, אני מניח שזה יכול  לנבוע מחוסר ביטחון, מענייני צניעות, ומהרבה סיבות אחרות שפורטו בתגובות אחרות. כלומר, לא ממש אפשר להסיק מזה מסקנות, מקסימום לשמור את העובדה הזו בפינה אפילה במוח, למקרה שזה יתקשר להתנהגויות אחרות שלו.

נקודות שחשובות לו באופן אישי. הוא ייצג את עצמו בצורה הטובה ביותר כי הוא יודע מה חשוב לו ועל מה שם דגש.

למה לערב הורים??.

ויש לך מישהו שיכול לברר יותר טוב,

לא תיעזרי בו?

מה זה קשור לאחריות?

שמעתי כ"כ הרבה דברים מחברות,

שלא היו קשורים למציאות בכלום.

ואם ההורים יודעים מה לשאול?

אז מה הבעיה?

לי באופן אישי יש שאלות שממש מפדח לשאול חברה,

ואם תשאל אותה אמא או אחות- זה לא מפדח.

אני מניח שהמקבילה לזה היא לקחת את הבחורה לבדיקה רפואית מקיפה ובדיקה פסיכולוגית... אם הם ימצאו משהו לא תקין, אולי אפשר יהיה להוריד כמה אלפיות מהמחיר... 

והיא אמרה מראש שזה יקח יומיים שלושה כי ההורים שלה מבררים.

היא הסבירה שבהתחלה היתה מבררת לבד, אבל ההורים שלה הרגישו מחוץ לעניינים. זו בת בכורה שלהם, הם גידלו אותה כל החיים וזה אחד השלבים המשמעותיים ביותר בחייה.

ומתוך הכרת תודה היא רוצה לשתף אותם על אף שזה קשה לה והיא היתה מעדיפה לברר בעצמה. 

לא יפה..

יומיים שלושה זה הרבה..

ובמקרה הזה ספציפית- לו לקח הרבה יותר זמן, והיא ידעה שיש איזשהו רעיון...

תפגשי איתו ואז תסיקי על רמת הבטחון שלו / דרכי הצניעות שלו......

– בנוגע ללבוש אל תלבש משהו שלא היית לובש ביום־יום.

– בנוגע למה כן זה תלוי בבחורה ובנישה שלה יש כאלה שאוהבות לוק גלופות בלנדסטון ג'ינס יש כאלה שאוהבות יותר סולידי.

– לפיכך אם נפל הכותל האבנים והמקום של שניהם.

– לפיכך יש שתי גישות אפשריות, אחת פשוט תביא את עצמך השנייה תביא משהו נייטרלי סולידי לא שלוחי לא מאיים. אבל באמת נראה לי שאין בזה נכון או לא־נכון.

– בהחלט תבחר משהו נוח שלא יהיה לך חם או שתצטרך להתגרד כל־הזמן.

– לגבי מיקום קח אותה לציון ריש לקיש המקום הכי נידח במדינה כנראה.

– או לסרט טוב (הייתי ממליץ על "שואה" אבל תפנו לפחות תשע וחצי שעות)

סתם מה שאני הייתי מציע לך זה מקום נייטרלי שבו לשניכם יש אפשרות לבטא את עצמכם ולהתרכז אחד בשני. נניח בית קפה מסעדה קלילה טיילת פיקניק פארק יפה. שיהיה נוח לשבת וקצת להסתובב (אבל לא יותר מדי כי זה לא הכי נוח לדבר ולהתרכז בהליכה).

– לגבי טלפונים אני לא יודע מה זה אם אני צריך משהו ממישהו אני שולח לו מכתב בדואר.

– לגבי אוטובוסים נראה לי מספיק ללוות אותה לתחנה ודי מה עכשיו תשבו/תעמדו awkwardly חצי שעה באיזו תחנה כשיש שם אנשים (וגם אם אין).

תרומות בביט

אל תבוא עם חולצת גלופה בדייטים ראשונים גם לא בחול המועד, תבוא מכובד יחסית.

מיקום- עדיף בחוץ (במיוחד אם זה פעם ראשונה שלך) כדאי ליד מקלט אבל.

תלווה אותה לתחנה ולגבי לחכות תציע ואם היא תסרב אז לא צריך.

כדאי שתשתף אותה שזה פגישה ראשונה שלך, זה יוריד ממך מתח והיא תהיה פחות שיפוטית אם תעשה טעויות (:

בהצלחה!

וכדאי להביא שתייה.

בקבוקים נפרדים.

פשוט להביא את הגרסה הטובה ביותר של עצמך

ושיהיה בהצלחה🙌

אם יש עוד טיפים להוריד לחץ וכו' יתקבלו ביותר משמחה

ולגבי אותו הערב/יום אחרי - הבנתי שנהוג לשלוח הודעה/להתקשר לגבי הפעם הבאה או משהו כזה

מישהו יכול לפרט?😅

תזכור שגם היא לחוצה כי לא רק אתה נבחן אלא גם היא.(:

וה' מזווג זיווגים תשליך עליו, תכניס לך לראש שאתה בסה"כ עושה את ההשתדלות שה' ציווה עליך. אתה עושה מצווה. עם אפילו קצת מסירות נפש. וזהו תשליך לה'.

להביא כיבוד (בקבוק שתיה- חדש כמובן, וחבילת עוגיות)

לגבי ליווי להציע ולראות מה אומרת

לגבי מיקום - לדעתי בפגישה ראשונה לרוב נוח בחוץ. אני כבר רגילה שלרוב לפני דייט ראשון בחור שאת אותי איפה נוח לי  להיפגש.

למחרת לשלוח הודעה מתי נוח לדבר ואז לפי השעה שתגיד להתקשר.

בהצלחה!

בעיקרון ממש ניסיתי לקבוע לאחרי פסח אבל לצערי לא התאפשר

מנסים לעבוד עם מה שיש לנו

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.