והאמת היא שיש לי לבטים די דומים...

הוא אמר שהוא לא כאן בפורום... (ואני מאמינה לו!)

תלוי מה נכתב.. פעם שעברה היה משהו שהפריעה לבחורה אז קצת חששתי...

במקרה הזה הייתי דווקא שמח לשמוע שזו דעתה...

לענ"ד, לשים לב לתחושה. מה שמרגישים שמוקדם מידי - לא צריך לדחוף "בכח".

גם בפגישות אפשר להגיע להיכרות עמוקה דיה לשלב הבירורים וההיכרות.

ולומר מהלב מזל טוב ליום ההולדת - עם הודעה בס.מ.ס יכול להיות טוב מאד. העיקר הכוונה וצורת ביטויה הנאה.

ואתם עוד לא "אנחנו"..  ואם זה יהיה זה, אז עוד מעט תוכלו גם לומר בעז"ה, "כשנתחתן בעז"ה"...

ה"נבוכות" הזו, יש בה משהו מאד יפה כעת. היא מביאה לבנין פנימי, ולא "קיטשי", של אמירות-מיידיות. טיפה סבלנות..

ואחרי שתחליטו, בעז"ה בקרוב, אז תוכלו גם, בנחת, לחשוב ביחד על "ממה מתפרנסים" ( חיים - מדבר ה'.. גם הפרנסה, רק שעליה גם צריך לחשוב על ה"השתדלות"..).  לא כדאי כעת להתעסק עם זה.

לתת לכל שלב את מקומו - לא הכל בבת-אחת.

הצלחה רבה.

אני ממש ממש לא ממהרת, יש יופי מיוחד בתקופה הזאת, ויש לי כוונה להנות מכל רגע (ובינתיים- אני נהנית! ישתבח שמו!)

רק לא הבנתי לגבי מה ציינת את הסבלנות- הטיול? מה?

וב"ה אנחנו שוקעים לעומקים הן בפגישות והן בשיחות טלפון. טיול- זאת חוויה מיוחדת, גם הזדמנות.

תודה לה' על הטוב הזה!

זה היה ככותרת כללית, לגבי כל דבר שאת מרגישה שעוד לא זמנו, שאין ענין להביא אותו "בכח" (לדבר על "אנחנו"; לטייל טרם עת - כמובן בהנחה שגם כש"מטיילים" זה באופן ומקום שמתאים לטרום-נישואין. לא הכל מתאים; לחשוש מהיכן מתפרנסים.. מתנה ליום הולדת).

היה לי רושם, שזה המכנה המשותף של כל מה שכתבת: הרגשה טובה, ב"ה, שההוצאה שלה לפועל, בעיניינים שונים, עוד לא הבשילה. אז, סבלנות. לראות אם אכן מתאים - ואם כן, כל דבר בזמנו.

וכמובן - לאידך, אין כל ענין "לסחוב" סתם, אחרי שיהיה ברור בעז"ה..

1. יום שלם ביחד זה אחלה דבר! אם הכל ממשיך נפלא עד אז- אני ממליצה לעשות את זה! (אנחנו בסוכות יצאנו חודש וקצת והוא לקח אותי לטיול סוסים (!!) כי הוא ידע שאני רוצה... וואו פדיחה בהתחלה, אבל מזההה כיף בסוף!!)

2. אחרי שבועיים שיצאנו היתה לי יומולדת והוא חגג לי- קנה מתנה (מארז דיסקים), הביא נרות בצורת הגיל שליה וכו'.. זה היה מממש מרגש.. לי אישית היתה תחושה טובה ממש אבל אל ידעתי שגם הוא מרגיש ככה וזה חיזק את הקשר בינינו..\

3.מוכר בהחלט! זה עובר נראה לי רק אחרי שמחליטים להתחתן, או שהקשר כבר ממש בנוי טוב ושניכם יודעים שזה זה.. בהתחלה תמיד מתפדחים (רובנו..) תראי, זה יעבור בע"ה בקרוב! חוצמזה שבשלב כלשהו צריך לפתוח ת'קלפים ולדבר ישירות- אחרי שזה קורה בד"כ הפאדיחה יורדת..

4. האם יש מלגה בישיבה שלו? (אנחנו חיינו על המלגה הזו..), יש המון אבהרכים שעובדים בשעות "פנויות"- נקיון בתים, מורים פרטיים, "מלמדים" וכו'- אחרי שמתקדמים בקשר- תבדקו את הכיוון הזה. ואולי אפילו גם את תצליחי להכניס איזה שיעור פרטי או משהו דומה. בע"ה כשתגיעו לבעיות האלו- תראו שה' ממש עוזר..!!

בהצלחה גדולה!! (וכן, האיש המדובר בסיפורי הוא לא אחר מאשר בעלי האהוב..(:  )  

פעולה מפיגה פחד.

רוב ככל הסערות בתוכנו הן בסה"כ מחשבות (שיוצרות רגשות ותחושות)

במציאות יש השגחה!

אז מה יותר טוב מללכת עם האמת בפשטות..

"סוף מעשה במחשבה תחילה"

נראה לי שמאוד קל לייעץ לאנשים אחרים לפעול מבלי להתחשב בהשלכות.

להגיד שפרנסה זה מלמעלה, במציאות יש השגחה, ללכת עם האמת בפשטות וכו' - זה יפה וגם יש בזה גם משהו נכון - אבל כדאי גם לחשוב קצת לפני שעושים ולדעת מה בדיוק עומדים לעשות. 

פחד יכול להיות דבר טוב ואפילו חיוני. 

1. אפשר לטייל חצי יום! טיול עושה המון! אפשר כזה סתם מעיין בקטנה..  

2.ברור שתביאי לו משו ! אבל לא משו שנשאר.. כי בכל זאת אתם בהתחלה.. שוקולדים כבר כתבו??

3. תקשיבי.. הבת נראה לי היא הראשונה להתחיל ככה.. ואז גם הבחור נפתח בעז"ה.

לא שזה תמיד טוב מוקדם..

אבל גם יכול לקדם!

בהצלחה!
 ממש אהבה ממבט ראשון.. מה?

זה נראה לי נורא לא צנוע ולא מתאים.

אני דווקא אקפיד על מסלול ללא מים!

והאדם היושב, איפה מצאת בדבריה  של סוג'וק דברים על חוסר מחשבה או משהו? היא דיברה על להתחזק באמונה.

לא.

לא התארסנו...

אחרי שלי היה כ"כ כ"כ טוב, הוא אמר יפה שלום...

ולי עצוב!!!

עד שסוף סוף היה משהו טוב, שכבר הייתי בטוחה שזה זה- לא...

מוזר. כ"כ מוזר. איך לשכוח? איך לא לחפש מישהו "כמוהו"...?

מה שעוד מפריע לי, וגורם לאצבעותיי לרצות לסמס לו, גם אחרי שנגמר: למה הוא נתן לי להפתח כ"כ בטל' לילה לפני??? היתה לנו שיחה ארוכה, בה דיברנו דברים עמוקים, בה נפתחתי, גם סיפרתי על ריב שהיה לי עם אבא שלי... לא סתם.

ובוקר אחרי, נגמר. אני מרגישה מפגרת!

אין מה להרגיש "מפגרת"..

לפי האדם המדובר - כנראה הוא עדיין לא החליט אז, וניסה עוד קצת.

אכן, כואב.

וכפי שכבר הצעתי - להתמקד במה שלא היה מתאים, שהרי באמת התלבטת (ופעמים רבות, "אחרי" רואים יותר את הצד שדווקא כן..); לחכות קצת - וכשיימצא המתאים - יתברר מאליו מה מתאים דווקא בו, וזה ישאר כעוד אדם מענין שפוגשים בחיים. ב"ה שזה לא היה ארוך מידי.

ה' ישמח אותך באמת.

אבל אסור לשכוח שהכל מאת ה' ואם ה' החליט ככה זה הכי טוב לשניכם, כתוב שיש מנת יסורים שמגיעה לכל אדם וכשמישהו אומר לא זה נחשב יסורים וזה "יורד" במקום ללכת לרופאים וזה.. 

נברך אותך שבעיתו ובזמנו בעז"ה ה' ישלח לך בקלות וללא עיכובים!! אמן

אגב, סתם הערה\שאלה כללית: נראה לי שלא טוב להאריך בשיחות טלפון אלא לשמור את הנושאים לפגישה פנים אל פנים, יש איזהשהוא שקר בטלפון.

איזה עצוב...בזמנים כאלה אין עצה חוץ מלהתחזק באמונה ש...איך השיר הולך? למסע הזה יהיה סוף טוב.

אולי היתה צריכה להגיד לו: מילא, לא נראה לך בדיוק מתאים - אבל יש לך גם מחוייבות לפורום....

תצליחי,יקרה

זה יעבור. בעז"ה מהר. כדור הצער יפרם אט אט.

אני לוקחת הפסקה כרגע. שתתחיל שנת הלימודים, אני אתאפס, ונראה מה הלאה.

אל תדאגו, אני לא באמת התכוונתי לסמס לו. רק... אני לא מבינה למה זה היה ככה. אני יודעת שהוא התנדנד והתלבט, הוא בעצמו אמר ככה. אז למה הוא שיתף איתי פעולה? הוא היה יכול לשקר ולומר שהוא עייף ולחסוך לי את חשיפת הרובד הזה! אוף...

גם אני בתחילה התנגדתי לשיחות טל' ארוכות, אבל גיליתי שבטל' אנחנו העמקנו יותר, ואז הדייט הבא היה עמוק יותר בזכות השיחה. והוא כן החזיק משיחות טל'. הוא חשב שהן חשובות... גם סוג של תקשורת.

אני אשתדל למחוק אותו מהראש, ולא להשוות אליו את הבחור הבא.

הלוואי שכמו שאתם אומרים, אני אראה יותר את השגחת ה' בענין השידוכים. ואחזיק פחות מעצמי... כיודעת הכל ושולטת בענין.

ותודה לכולם על השירים/עידודים/מסרים והודעות. אתם ממש מקסימים!!!

שלו, מן הסתם, לפתור את ההתלבטות, דווקא תוך כדי ה"הזדהות" וכו'.

זה חלק מהענין. אין מה לעשות.. לא נורא..

תשווי את בעלך אליו.. בעלך ה-ר-ב-ה יותר שווה!

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר