ברגע שבגרו הילדים היהודים שנולדו תחת האמנציפציה, הם החלו להופיע בשורה הראשונה של האמנויות והמדעים. בארבעת העשורים שמ-1830 ועד 1870, כאשר ראשוני היהודים שחיו תחת האמנציפציה הגיעו לשנות הארבעים לחייהם, הופיעו 16 אישים יהודים חשובים. בארבעת העשורים הבאים – מ-1870 עד 1910 – זינק המספר ל-40. ובארבעת העשורים הבאים – 1910 עד 1950 – למרות חורבנה של יהדות אירופה באותה תקופה, מספר האישים החשובים שילש את עצמו כמעט, ל-114.
כדי להבין את גודל ההישג שבא לידי ביטוי במספרים האלה, אתמקד בשנים 1870 ואילך, אחרי שהאמנציפציה הושלמה בכל רחבי מרכז ומערב אירופה.
|
בין 1870 ל-1950, ייצוגם של היהודים בספרות עמד על פי ארבעה מן המספר הצפוי. במוזיקה – פי חמישה. באמנויות החזותיות – פי חמישה. בביולוגיה – פי שמונה. בכימיה – פי שישה. בפיזיקה – פי תשעה. במתמטיקה – פי שנים-עשר. בפילוסופיה – פי ארבעה-עשר |
כיצד נראים מספרי האישים החשובים ביחס למה שאפשר היה לצפות לאור שיעור היהודים באוכלוסיית אירופה וצפון אמריקה? בין 1870 ל-1950, ייצוגם של היהודים בספרות עמד על פי ארבעה מן המספר הצפוי. במוזיקה – פי חמישה. באמנויות החזותיות – פי חמישה. בביולוגיה – פי שמונה. בכימיה – פי שישה. בפיזיקה – פי תשעה. במתמטיקה – פי שנים-עשר. בפילוסופיה – פי ארבעה-עשר.
הדיס-פרופורציונליות של הישגי היהודים באמנויות ובמדעים נמשכת עד היום. נתוניי שלי מסתיימים ב-1950, אבל עומדים לרשותנו מדדים רבים אחרים, שהידוע בהם הוא רשימת הזוכים בפרס נובל. במחצית הראשונה של המאה ה-20, למרות אפליה חברתית נרחבת ומתמשכת כנגד היהודים בכל רחבי העולם המערבי, למרות הצמצום שחל בזכויותיהם המשפטיות, ולמרות השואה, יהודים זכו ב-14 אחוזים מפרסי הנובל בספרות, כימיה, פיזיקה ורפואה / פיזיולוגיה. במחצית השנייה של המאה ה-20, כאשר פרסי נובל החלו להינתן לאזרחי כל המדינות, עלה השיעור הזה ל-29 אחוזים. ובמאה ה-21, שיעור היהודים מִקרב חתני פרס נובל עומד בינתיים על 32 אחוזים. כשני פרומיל מאוכלוסיית העולם הם יהודים. את החשבון עשו בעצמכם.
***
מה מסביר את הנתונים המדהימים הללו? תשובה מלאה צריכה לקחת בחשבון מאפיינים רבים של התרבות היהודית, אבל אינטליגנציה חייבת לעמוד במוקד. מאז שנבחנו המדגמים היהודיים הראשונים, נמצא שהיהודים מתאפיינים באינטליגנציה ממוצעת גבוהה במיוחד על פי מבחני מנת משכל (הסיפור הרווח על כך שהמהגרים היהודיים לארצות הברית בתחילת המאה ה-20 השיגו תוצאות נמוכות במבחנים הללו אינו אלא בדותה). קשה לומר במדויק כמה גבוהה האינטליגנציה היהודית, כיוון שתת-דגימות יהודיות בסקרים הזמינים לנו מהוות ייצוג נאמן רק לעתים רחוקות בלבד. אבל מקובל לומר היום שהממוצע נמצא בטווח שבין 107 ל-115, כאשר 110 הוא פשרה הגיונית.
מנת המשכל הממוצעת באוכלוסייה האמריקאית מנורמלת לרמה של 100 נקודות, עם סטיית תקן 15. אם הממוצע היהודי הוא 110, אזי המתמטיקה של ההתפלגות הנורמלית קובעת שהיהודי הממוצע נמצא באחוזון ה-75. מתחת לפני השטח של הנתון הממוצע הזה חבוי דפוס עקבי שמתגלה בחלוקת התוצאות לתחומים השונים המרכיבים את מבחן האינטליגנציה: היהודים משיגים תוצאות ממוצעות בלבד בחלקי הבחינה המודדים כישורים חזותיים-מרחביים, ולעומת זאת משיגים תוצאות גבוהות ביותר בחלקים המודדים יכולות מילוליות וחשיבה הגיונית.
מנת המשכל הממוצעת של קבוצה חשובה לצורך הסברת תוצאות כמו הישגים חינוכיים ממוצעים או הכנסה ממוצעת. המפתח לחיזויָם של הישגים חריגים (כמו זכייה בפרס נובל) הוא שכיחותה של אינטליגנציה חריגה. קחו לדוגמה מנת משכל 140 ומעלה, המציינת רמת אינטליגנציה שמאפשרת לבני אדם להצטיין בתחומים כמו פיזיקה תיאורטית ומתמטיקה טהורה: אם הממוצע היהודי עומד על 110, ואם סטיית התקן היא 15, אזי שיעור היהודים בעלי מנת משכל של 140 ומעלה עומד על פי שישה לערך משיעורם של בעלי מנת משכל דומה בקרב שאר האוכלוסייה.
|
קשה לומר במדויק כמה גבוהה האינטליגנציה היהודית אבל מקובל לומר היום שהממוצע נמצא בטווח שבין 107 ל-115, כאשר 110 הוא פשרה הגיונית |
חוסר האיזון מחריף במנות משכל גבוהות יותר. מערכת החינוך הציבורי של העיר ניו יורק נהגה להעביר בחינת איי-קיו בכתב לכל תלמידיה. ב-1954, פסיכולוג השתמש בנתוני הבחינה הזו כדי לזהות את כל 28 התלמידים שמנת המשכל שלהם היתה 170 ומעלה. מבין ה-28, 24 היו יהודים.
אין די באינטליגנציה חריגה כדי להסביר הישגים חריגים. סגולות כמו דמיון, שאפתנות, התמדה וסקרנות מכריעות בהבחנת החכמים-סתם ממי שהם גם פוריים ביותר. תפקידה של האינטליגנציה בוטא יפה באנלוגיה שהוצגה לי לפני שנים בידי הסוציולוג סטיבן גולדברג: האינטליגנציה, לדבריו, ממלאת במשימות תובעניות מבחינה אינטלקטואלית את אותו תפקיד שממלא המשקל בתפקודם של מְתַקלים התקפיים בפוטבול אמריקאי. המתקל ההתקפי הכבד ביותר אינו בהכרח הטוב ביותר. למעשה, המִתאם בין משקל לביצועים בקרב המְתַקלים ההתקפיים ב-NFL הוא בוודאי נמוך למדי. אבל כולם שוקלים מעל 140 קילוגרם.
כך גם בתחום האינטליגנציה. הגורמים האחרים חשובים, אבל צריך להיות חכם מאד כדי שיהיה לך מלכתחילה סיכוי לעשות עבודה מעולה. ההסתברות שיהודי אקראי יתאפיין ברמת אינטליגנציה כזו גבוהה לאין שיעור מן ההסתברות לכך אצל פרטים אקראיים מכל קבוצה אתנית או לאומית אחרת.
***
שום דבר מכל מה שהצגתי עד עכשיו אינו שנוי במחלוקת מבחינה מדעית. פרופיל ההישגים החריגים של היהודים בשדות המדעים והאמנויות מאז המאה ה-18, המציאות של מנת המשכל הגבוהה בקרב היהודים, והקשר בין השניים, אינם ניתנים להכחשה עובדתית. ופה מגיעה השאלה הגדולה: מתי וכיצד נולדה רמת האינטליגנציה היהודית העודפת הזו? מכאן חייב הדיון לעבור לפסים ספקולטיביים. גנטיקאים והיסטוריונים עדיין אוספים את חלקי הפסיפס ההסברי, ובתחום זה ישנו מקום רב לחילוקי דעות.
הנחת היסוד שלי היא שהאינטליגנציה היהודית העודפת מקורה גנטי. אין עוד מחלוקת רצינית על כך שאינטליגנציה בהומו סאפיינס היא ביסודה עניין תורשתי. בשני העשורים האחרונים הוכח גם שגורמים סביבתיים מתבקשים, כמו הכנסה גבוהה, ספרים בבית וקריאה של הורים לילדיהם אינם משפיעים בעוצמה הצפויה. סביבה "טובה דיה" חשובה לטיפוחו של פוטנציאל אינטלקטואלי, אבל הדרישות הגלומות ב"טובה דיה" אינן גבוהות במיוחד. אפילו הסביבה הביתית המשובחת ביותר לא תוסיף למנת המשכל אלא נקודות ספורות, אם בכלל, ביחס לסביבה סבירה בלבד. ידוע גם שילדים שאומצו בלידתם אינם משיגים את מנת המשכל החזויה ממנת המשכל של הוריהם המאמצים.
במילים אחרות, יש סיבה טובה לחשוב שילדים לא-יהודים הגדלים במשפחות יהודיות לא ירכשו אינטליגנציה יהודית. ומכאן סְברתי כי משהו בגֶנים מסביר את האינטליגנציה היהודית העודפת. מסקנה זו אינה הכרחית מבחינה לוגית, אבל לאור מה שידוע לנו על התורשה ועל השפעות הסביבה על האינטליגנציה בבני-אדם, מדובר במסקנה סבירה ביותר.
|
ב-1954, פסיכולוג השתמש בנתוני בחינה כדי לזהות 28 תלמידים שמנת המשכל שלהם היתה 170 ומעלה. מבין ה-28, 24 היו יהודים |
שני הסברים אפשריים לקיומה של מנת משכל גבוהה במאגר הגנטי היהודי הם מתבקשים עד כדי כך שרבים מניחים שהם חייבים להיות נכונים: ניפוי ברדיפה (רק היהודים החכמים ביותר שרדו או נותרו יהודים) ובחירת בן או בת הזוג על פי היכולת השכלית (תלמידי חכמים וצאצאיהם היו בני זוג רצויים מבחינה חברתית). גם אני סבור ששני אלה מילאו בוודאי תפקיד כלשהו, אבל מידת חשיבותם נתונה בסימן שאלה.
לעניין הניפוי ברדיפה, הגיונו של ההסבר עשוי לעבוד בשני הכיוונים. אכן, מי שנותרו מסורים ליהדות למרות כל הרדיפות עברו תהליך ברירה שחיזק את המחויבות ליהדות, ומקומהּ של הלמדנות במחויבות הזו פירושו ככל הנראה שאינטליגנציה היתה אחד הגורמים באותה ברירה עצמית. ראיית הנולד הנלווית לאינטליגנציה תרמה אולי אף היא במידה כלשהו להישרדות (בצפיית פוגרומים למשל), אם כי לא ברור שהשפעתה היתה גדולה מספיק כדי להסביר רבות.
אבל כאשר הקוזקים פושטים על העיירה, אינטליגנציה מן הסוג המוביל להצלחה עסקית או לחריפוּת רבנית אינה עוזרת כלל ועיקר. נהפוך הוא – המצליחים ביותר עשויים היו להיות דווקא ראשוני ההרוגים, כיוון שהיו הבולטים ביותר ושימשו מטרה לקנאה רבה יותר. יתר על כן, קבוצות אחרות – צוענים למשל – נרדפו אף הן במשך מאות שנים מבלי לפתח אינטליגנציה עודפת. בבחינה קרובה, אם כן, הגיון הניפוי ברדיפה אינו משכנע כפי שנראה תחילה.
ומה ביחס לתיאוריית הנישואין על פי היכולת השכלית? "לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, וישיא בתו לתלמיד חכם", אומר התלמוד (פסחים מט, א). וללמדנות אכן יוחסה חשיבות מיוחדת בקהילות יהודיות רבות לפני (וגם אחרי) האמנציפציה. השילוב עשוי היה להיות רב-עוצמה: באמצעות השאת צאצאי למדנים לצאצאי סוחרים מצליחים, היהודים חיברו הלכה למעשה בין מי שנבררו עבור יכולת החשיבה המופשטת שלהם למי שנבררו עבור האינטליגנציה המעשית שלהם.
אבל שוב, קשה לעמוד באופן מדויק יותר על עוצמת ההשפעה שעשויה היתה להיות לכך. נטען כי סוחרים עשירים הסתייגו למעשה מהפקדת בנותיהם בידי תלמידים חכמים אביונים ומנותקים מן המציאות. ולא ברור גם ששיעורי הילודה של התלמידים החכמים – או מספריהם – היו גבוהים מספיק כדי שישפיעו במידה רבה על האינטליגנציה. היכולת השכלית כמוקד משיכה בבני-זוג פוטנציאליים בוודאי מילאה תפקיד כלשהו, אבל שוב, חסרים לנו הנתונים להערכה כמותית של מקומה.
***
על רקע אי-ודאי זה, תיאוריה מבוססת-נתונים להסברת מנת המשכל המוגברת של היהודים הופיעה לפני שנתיים ב-Journal of Biosocial Science. במאמר שכותרתו "תולדות טבעהּ של האינטליגנציה היהודית", גרגורי קוֹקרן (Cochran ; פיזיקאי), ג'ייסון הרדי והנרי הרפֶּנדינג (Hardy and Harpending ; שניהם אנתרופולוגים), טוענים שמנת המשכל היהודית העודפת מוגבלת ליהודים אשכנזים מצפון ומערב אירופה, ושזו התפתחה מימי הביניים ואילך, בפרט בין השנים 800 ו-1600 לספירה.
על פי ניתוחם של חוקרים אלה, הגורם המרכזי בהסברת מנת המשכל היהודית העודפת הוא ברירה מקצועית. מאז התיישבו היהודים מצפון לקו הפירנאים והבלקן – בסביבות שנת 800 לספירה – הם הוגבלו ברוב המקומות וברוב התקופות למקצועות שעירבו מכירות, כספים ומסחר. הצלחה כלכלית בכל המקצועות הללו תלויה באינטליגנציה הרבה יותר מהצלחה בתחום העיסוק המרכזי של הלא-יהודים: קרי, חקלאות. הצלחה כלכלית קשורה להצלחה ברבייה, כיוון שהכנסה גבוהה יותר פירושה תמותת תינוקות נמוכה יותר, תזונה טובה יותר, ובאופן כללי "כשירות" לפריון. לאורך זמן, כשירות מוגברת בקרב המצליחים מובילה לברירה חזקה של תכונות קוגניטיביות ופסיכולוגיות המייצרות את הכשירות הזו, וברירה זו מועצמת במקרה של זרימת גֶנים נמוכה מצד אוכלוסיות אחרות – כפי שהיה במקרה האשכנזי.
|
שני הסברים אפשריים לקיומה של מנת משכל גבוהה במאגר הגנטי היהודי הם: ניפוי ברדיפה (רק היהודים החכמים ביותר שרדו או נותרו יהודים) ובחירת בן או בת הזוג על פי היכולת השכלית |
יהודים ספרדים ומזרחיים – קרי יהודים שהגיעו מחצי האי האיברי, מחופי הים התיכון ומן המזרח המוסלמי – עסקו אף הם במקצועות עירוניים באותן התקופות. אבל מחברי המאמר מביאים ראיות לכך שככלל, יהודים אלה לא התרכזו באותה המידה במקצועות שדרשו מנת משכל גבוהה, אלא עבדו בעיקר במלאכות שונות. וכך לא התפתחה אינטליגנציה עודפת בקרב יהודים ספרדיים ומזרחיים – כפי שעולה מבּחינות הנערכות בישראל בימינו, המראות כי בממוצע, מנת המשכל של יהודים לא-אירופאים שווה פחות או יותר למנת המשכל של לא-יהודים.
שלושת המחברים מסכמים את החלק הזה בטיעונם בהיקש אלגנטי המקשר בין ביצועי האשכנזים במבחני האינטליגנציה של ימינו לבין ניסיונם ההיסטורי של אבותיהם:
תהליך הברירה המוצע מסביר את דפוס היכולות השכליות ביהודי אשכנז: יכולת מילולית ומתמטית גבוהה לעומת יכולת מרחבית-חזותית נמוכה יחסית. כישורים מילוליים ומתמטיים עזרו לאנשי עסקים בימי הביניים להצליח, בעוד כישורים מרחביים-חזותיים לא היו רלוונטיים עבורם.
יתרת מאמרם מורכבת מדיון ארכני וטכני בגנטיקה של ברירת האינטליגנציה, מראיות עקיפות הקושרות את האינטליגנציה היהודית העודפת למגוון מחלות גנטיות שכיחות אצל אשכנזים, ומראיות לכך שמרבית ההשפעות הברירתיות הללו התרחשו ב200 השנים האחרונות.
***
עד כה, איש לא הציג חלופה מבוססת כל כך לתיאוריה של קוקרן, הרדי והרפנדינג. אבל כמי שחושד שהאינטליגנציה היהודית העודפת (א) אינה מוגבלת לאשכנזים ו-(ב) נולדה עוד לפני ימי הביניים, ברצוני להציג קווים כלליים לטיעון חלופי שראוי לבוחנו.
ראשיתו של הטיעון בראיות לכך שיהודים אשר נותרו בעולם המוסלמי הפגינו רמות הישגים גבוהות במיוחד נכון לתחילת האלף השני. הראיות המובהקות ביותר לכך הן ספירת המדענים של סַרטון שהוזכרה לעיל, ש-15 אחוזים מביניהם היו יהודים. לא היו אלה אשכנזים בצפון אירופה, שם יהודים הודרו עדיין בדרך כלל מעולם החקירה המדעית, אלא יהודים-ספרדים מחצי-האי האיברי, מבגדד וממרכזי למדנות מוסלמיים אחרים. הזכרתי גם ראיות תרבותיות נקודתיות יותר מספרד עצמה, שבה יהודים הגיעו לעמדות נכבדות במקצועות החופשיים, במסחר ובממשל, כמו גם באליטות ספרותיות ואינטלקטואליות – תחת השלטון המוסלמי והנוצרי כאחד.
אחרי שגורשו מספרד בסוף המאה ה-15, יהודי ספרד עלו לגדולה ברבות מן המדינות בהן התיישבו. ישנם היסטוריונים כלכליים המייחסים את דעיכתה של ספרד אחרי 1500 – ולעומת זאת את עלייתה של הולנד – בין השאר לכישרון המסחרי היהודי שעבר מזו אל זו. כעבור כמה מאות שנים, באנגליה, אפשר להצביע על יהודים-ספרדים דגולים כבנימין ד'יזראלי והכלכלן דייויד ריקרדו.
לסיכום, טענָתי היא שאפשר לומר באופן משכנע כי יהודים בכל מקום התאפיינו ביכולות אינטלקטואליות גבוהות באופן חריג, שבאו לידי ביטוי מחוץ לתחומי אשכנז והרבה לפני התקופה שבה התבלטו הישגיהם של יהודי אשכנז בתחומי החול.
כיצד אפשר לתמוך בטענה זו למרות הנתונים הקיימים המצביעים על כך שיהודים לא-אשכנזים בימינו אינם מצטיינים במנת המשכל העודפת של האשכנזים? הסתירה הלוגית נעלמת אם מניחים שיהודים בסביבות שנת 1000 לספירה הצטיינו באינטליגנציה עודפת בכל העולם, אבל שזו התחזקה עוד בקרב האשכנזים ולעומת זאת הידרדרה בקרב היהודים בעולם המוסלמי – אולי בעקבות הדינמיקה שמתארים קוקרן, הרדי והרפנדינג (קרי שיהודי המזרח התרכזו במלאכות שבהן אינטליגנציה גבוהה לא היתה מתכון לעושר).
|
גרגורי קוֹקרן, ג'ייסון הרדי והנרי הרפֶּנדינג, טוענים שמנת המשכל היהודית העודפת מוגבלת ליהודים אשכנזים מצפון ומערב אירופה, ושזו התפתחה מימי הביניים ואילך, בפרט בין השנים 800 ו-1600 לספירה |
ההתפתחויות האחרונות בשימוש בסַמנים גנטיים לאפיונן של אוכלוסיות מאפשרות לנו לבחון טענות כאלה באופן שיטתי. אני מציע את ההשערה הבאה, הניתנת לבדיקה, כאחת מבין אפשרויות רבות: אם נשתמש בסמנים גנטיים כדי להבחין בין יהודים לא-אשכנזים, נמצא שהקרובים ביותר מביניהם מבחינה גנטית ליהודי ספרד של תור הזהב יצטיינו במנת משכל ממוצעת עודפת, אם כי לא גבוהה כמו זו של האשכנזים בני ימינו.
http://www.kivunim.org.il/article.asp?id=232
פתאום מצאתי אותו...
בידחתם את דעתי...
