כשיש אמונה בחי העולמים, ועושים השתדלות הכסף נוחת בלי לשים לב

יש כל מיני דרכים..

הבעל עובד בין לבין.... חוסכים ממש.. עובדים בחופשים...

מי שמאמין שאכן התורה היא ערך עליון ומוכן לעשות בשבילה הכל, יסתדר!

(אני אשת אברך, לומדת מקצוע תובעני, ומכירה סביבי לא מעט כאלה...)

כי הן באמצע הריצה בין האוניברסיטה לעבודה ומשם לילדים בבית ואח"כ לבנק - לשכנע אותם שעוד מעט המינוס יעלם....

סתם ...

לכי אחר האמת שלך, אבל עם ראש על הכתפיים ולא בעננים. מכירה הרבה זוגות כאלה והם מסתדרים , אמנם בצימצום גדול

אבל מסתדרים. (כוללניק יכול לעבוד בסופי שבוע ובבין הזמנים, גרים במקומות לא יקרים, לסטודנטיות יש גם חופשים שהן יכולות לעבוד)

אשריך שזה מה שאת מחפשת

אנונימי, באמת תהיתי לעצמי כמה נשות אברכים מסתובבות כאן.. 

בתור אשת אברך (כמעט 3 שנים 2 ילדים)

מה שמחזיק אותי זה הידיעה שאאני עושה את הדבר הנכון והכי טוב ושאני בחרתי בו!!

יש הרבה בנות שרוצות בעל אברך בגלל כל מיני סיבות ואם הרצון לא אמיתי הוא לא יחזיק מעמד בשעות מצוקה, 

תאמיני בזה, תקראי על זה הרבה, תדברי עם נשות אברכים, תראי בתים של אברכים, זה באמת נותן המון!!

בהצלחה יקרה ואשרייך שאלו השאיפות שלך

ומגשימים חלומות ממש כמו ילדים

 הוא בישיבה כבר כך וכך שנים 

היא קצת פחות ממנו אבל ממש בעניינים  

הם חיים בבועה  ומגדלים בתוכה ילדים

היא מספיקה גם לימודים 

ובין לבין במזדמנות עובדים

ומקווים שזה ימשך כמה שיותר שנים 

כי בשבילם !! רק ככה אפשר להתחיל את החיים

לעניין

הסרט הטוב מתחיל אחרי הנישואין אם באמת מאמינים בזה ומוכנים להשקיע במטרה משותפת

זה לא פחות חשוב מאשר לחיות בצימצום כדי להיות שבוע במלון בקיץ או לקנות דירה אחרי שנתיים או כל חלום אחר

רוב ככל הזוגות הצעירים מתחילים את החיים קצת בדחקות, אז אולי אנחנו קצת יותר 

כל אחד והחלום שלו !

זה אפילו נותן נופך של נחת בבית כי מחליטים מה חשוב וממה נלחצים וממה לא.

התורה מעדנת את בעלך מעבר למידות הבסיסיות שלו .

אבל ממה נחיה?

תשובה סופית כנראה שלא תהיה עד שתדעי מי הוא ומה כישוריו 

אבל רק תדעי שמי שלא חולם גם לא מגשים חלומות (הרגע המצאתי) 

צריך בחיים להיות תמיד בסולם שמוצב ארצה .עם שתי רגליים על הקרקע, וזה כולם זוכרים!

אבל לא כולם זוכים שראשו יגיע השמימה.... רק מי שחולם

חשוב כ"כ! גזרתי ושמרתי! 

בעלי אברך ב"ה, אנחנו נשואים כמעט שנתיים ויש לנו ילד מתוק.

וכן, מסתדרים! ההורים עוזרים מדי פעם אבל לא על בסיס קבוע (אין לנו מלגה חודשית מהם!)

כמובן שיש תמיכה רוחנית, אבל אף- פעם לא שמענו משפט- "צאו מהישיבה מה אתם חושבים לעצמכם.."

אז איך עושים את זה?!

בעלי עובד. כן. הוא עובד מאז שהתחתנו. (לדעתי רוב האברכים עובדים- חייבים לחיות ממשהו..) יש כל מני סוגי עבודות- מלמד, שטיפת בתים/ חדרי מדרגות/ שיעורים פרטיים וכו'. זה לא צריך לפגוע לו בסדרים, הוא יעשה את זה בין לבין..

יש לנו מלגה משיבה שמאוד עוזרת (ופה זה כבר תלוי על איזה ישיבה "תפלי" כי יש ישיבות עם מלגה של 500 ש"ח ויש של 1500 ויש אפילו יותר.. ב"ה, נפלנו על ישיבה של יותר- וזה עוזר מאוד.)

מוצאים דירה שאפשר לעמוד בשכירות שלה

כל עוד אפשרי מבחינתכם לא קונים רכב (אצלי האפשרי נגמר כשהילד נולד.. זה עניין אישי, מכירה הרבה מאוד שמסתדרים בלי)

יש זוגות שחיים על כסך מהחתונה עד שמוצאים את עצמם- תלוי מה ההורים החליטו לעשות עם כסך החתונה..

יש נשים שעובדות כמובן..

וכו'.. משומה ברגע שמגיעים לגשר- מגלים שבסכ"ה אפשר לעבור אותו.. תחסכי כבר מעכשיו שאת רווקה, וכשאתם זוג- גם כדאי לחסוך לפני שמגיע הילד בע"ה. וה' שולח את ברכתו. שיהיה בהצלחה עם זה, ובע"ה תזכי לחיות כך!

כתבתי את אותה הודעה בפורום "לקראת נישואין" על שאלה דומה, פשוט העתקתי לפה..

מסקנה מעשית של אשה שחיה כך -

וזה אמין בהרבה ממי שצריכים לנסות "לנחש" איך היא מרגישה...

זה לא משפט שאני המצאתי...

אברכות בשנה שנתיים הראשונות , מצויין. 

אחרי זה, במידה והבעל לא מעוניין להיות רב, ר"מ וכדומה 

שאז זה אחרת לגמרי , וזו ברכה שיהיו מורים ורבנים בעמ"י

ובשביל זה צריך ללמוד הרבה...

אז זה להיות נטל על המדינה, וגם אם האישה רוצה בזה, ושמחה

לעבוד כ"כ קשה , זה עדיין נוגד את הערך הבסיסי של תורה עם דרך ארץ.

זה בן אדם שלוקח כסף מהמדינה , אבל לא מכניס לה מס הכנסה. 

קרי, אדם לא יצרן, ואני אמנע מלכתוב פה מילים קשות יותר. 

או במילים אחרות, אדם שאבא שלי ובעלי , ועוד רבים וטובים קורעים את עצמם בעבודה,

כדי שלילדים שלו יהיה אוכל, חינוך ושירותים רפואיים וכדומה...

גם הרמב"ם יצא נגד תורה ללא מלאכה.

ואני ממליצה גם לפתוח פרקי אבות...

תורה זה ערך עליון, ובלי לימוד עמ"י לא יכול להתקיים, וגם מי שעוסק במלאכה חייב ללמוד תורה ולקבוע עיתים.

אבל אי אפשר רק לקחת ולא לתת. 

ושוב, מה שאני אומרת תקף רק לגבי אברכים שאינם לומדים הוראה/רבנות/דיינות וכיו"ב...

את הערך של "יפה ת"ת עם דרך ארץ", אצל מי שלומד חזק וחי את תורתו. כך מוסבר במהר"ל, וכן הגר"א.

"מס הכנסה" - לא מכניסים למדינה עוד הרבה אנשים עמלים שאין להם הכנסה גבוהה. אדרבה, כדי לעודדם בתור עובדים - המדינה נותנת להם לעיתים "מס הכנסה שלילי", כלומר: משלמת להם כי הם עובדים אך שכרם נמוך. אז דווקא מי שאצלו זה בגלל לימוד תורה, ומוכן להידחק באופן אישי - הוא ה"בעיה"?...

לעומת זה, האדם הזה מכניס למדינה לימוד תורה (גם לאלו שהזכרת ממשפחתך) שזה נצרך כאויר לנשימה, והוא "יצרן" בזה מאד-מאד.

יש מקום לגוונים שונים, לא צריך להיות "צרים" ו"להימנע מלכתוב מילים קשות" על כל מי שלא בדיוק בגוון שלי. לא מדובר כאן על עוברי עבירה, אלא על אנשי מעלה, גם אם לא לכל אחד מתאימה הדרך הזאת.

ובהיות ש"המלצת" לפתוח פרקי אבות, אני ממליץ שאם באים להביע השקפה על סמך המקורות - ולא סתם דעה אישית - להבין שלא בצורה כזו לומדים מקורות. זה כמו שסטודנט שנה א' לרפואה יורה בענייני ניתוחים מסובכים..

פרקי אבות - הגר"א אומר שההדרכות שם זה דווקא לא לתלמידי חכמים שעיסוקם התדירי הוא בתורה (למרות שגם להם בוודאי יש מה ללמוד משם).

הרמב"ם - כדאי לעיין בדברי הכסף משנה (בעל השולחן ערוך) על דברי הרמבם בנושא. ומכל מקום, הרמבם לא דיבר על מציאות שהאנשים מצליחים "להסתדר" והבעיה היא שהם נכללים באלו שלא מחוייבים במס הכנסה..

ולא נראה לך קצת "לא שייך" שאת "מדריכה", שזה תקף רק לגבי מי שאינם לומדים הוראה/רבנות וכו'?  וכי יש לך את הכלים להורות איך צריך ללמוד?..

דווקא עפ"י הגמרא, וגם הרמבם שאותו ציטטת, יש בעיה גדולה ללמוד בשביל "הוראה/רבנות/דיינות וכיו"ב".. וגם לקחת כסף על זה... ומסתמכים היום על היתרים שונים בענין הכסף - כי אחרת היה קשה שיהיו מורי הוראה, שגם הם צריכים להתפרנס.

ומבחינת לימוד התורה, "ללמוד לרבנות/דיינות" יכול לפעמים לפגוע באיכות הלימוד, כפי שידוע למי שעסק בכך. קל וחומר כשמדובר על מישהו שהתחתן צעיר, בקושי למד כמה שנים - והולך "ללמוד דיינות"...

וממילא, רוב אלו שלומדים בציבורנו כאברכים - שאליהם מכוונים דברייך - אכן מלמדים עם השנים, או נהיים רבנים וכד'. באופן טבעי - כי הם מגיעים למדרגה הזאת. 

החילוק הוא, שכך זה מתוך התפתחותם הטבעית בלימוד וגדילתם בתורה - ואז מגיע זמן שגם יכולים, מתוך מושרשותם בתורה, ללמוד בכיוון "ספציפי" ללא פגיעה ב"לימוד לשמה" שהם כבר מסורים אליו, אלא כחלק מזה. ובדרך שאת הצעת - באמת עלולים לא פעם לגדול כאלו שהם "תורניים במקצוע", ה' ירחם..  והם עלולים גם להיות לא גדולי תורה אלא לפעמים קטניה..  בלי הכללות כמובן.

[ואת המשפט "קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה" - אכן לא את המצאת.. אבל לא פוסקים הלכות לפי שירים של בני עקיבא. אדרבה, מזה רואים כמה חשוב להגדיל תורה באמת בעם ישראל, שלא להגיע ל"הוראות" בצורה כזו. 

המשפט הנחמד הזה מיוחס לר' שלמה זלמן שרגאי, מראשי הפועל המזרחי וראש עיריית ירושלים השני. איש באמת יקר, שחיבר כמה חיבורים, ותמצת בכך את  דרך הפועהמ"ז. בוודאי שלא היה פוסק הלכה מובהק ולא התיימר לפסוק הלכות לכלל ישראל. ואכן, זה משפט נאה למי שמתאים לו כך, וזה ציבור רחב]

הבעיה היא "המדינה". המדינה מממנת, מס הכנסה למדינה, וכו'.

יש כאן עיוות בסיסי, שנוגד הן את ההגיון האנושי ואולי גם את ההלכה.

המציאות הנוכחית היא שגוזלים ממני האדם העובד את כספי שעבדתי עליו קשה בצורת מיסים (עד כ-60%! של מס-גזל), כדי לחלק אותו למטרות שונות לפי ראות עיניה של המערכת הפוליטית.

המערכת הפוליטית מחלקת את הכסף הגזול לפי שיקוליה שלה - ביטחון, "חינוך", וכל מיני דברים שמכונים "תשלומי העברה".

אחוז קטנטן מהתקציב הענק הזה הולך ללומדי תורה לסוגיהם, ואחוז גדול יותר הולך לכל מיני שטויות אחרות (מדעי הדשא "הרוח", ספורט,  וכו'). כל ממשלה לפי העדפותיה.

חלק מהתקציב הזה הולך לדברים שנראים אולי חשובים, אבל לא ברור באיזו זכות מחייבים אותי לשלם אותם.

הביטוח הלאומי למשל הוא סוג של מס נוסף שמממן בעיקר את המגזר הערבי, הרבה יותר מאשר את זה החרדי.

אבל זה לא משנה בכלל.

לב הבעיה כאן היא העובדה שפקידים פוליטיים מחלקים כסף. במצב מתוקן אדם יכול לתרום לישיבה מסויימת שהוא מאמין בה, לת"ח מסויים שהוא יודע שהוא ירא שמים, לעני מסויים שהוא או רב היישוב שלו מכירים אותם וכו'.

במצב מקולקל - מס הכנסה ובט"ל גובים מיסים ומחלקים לפי "קריטריונים", שמטפחים בתורם הרבה מאוד אנשים לא יצרנים, ובעיקר גורמים לאדם העובד תחושה שהוא מממן את כל הבטלנים האלה.

מן הצד השני - האברך  (או כל נתמך/עני אחר) כצרכן ומשלם את המיסים המגולמים באוכל שהוא צורך, כלומר לפחות 17% מע"מ ואחוז מס ההכנסה ממשכורת מנהל החנות, מכס על מוצרים מיובאים וכו'. 

סביר להניח שלו היו מבטלים מחר את שיטת הגזל הזו, אנשים היו תורמים לישיבות שהם בחרו את הכסף שיתפנה מהורדת המיסים, כששאר הכסף "יתרם" על ידי העובדה שהאברך שלנו (או סתם אדם עני שמתפרנס מיגיע כפיו) ישלם פחות מיסים כשהוא חי.

על מערכת החינוך הממשלתית "חינם" (משפחה ממוצעת משלמת למימונה מס של כמה אלפי שקלים בשנה) מיותר להכביר מילים.

אבל זה לא קורה, והמערכת הפוליטית משסה אוכלוסיות אלו באלו, בדגש על האוכלוסיה החרדית והאברכים שהם מטרה קלה יחסית, כמו גם המתנחלים, האוניברסיטאות, ושאר הנהנים יותר או פחות מ"עטיני" השלטון ורוצים להשיג יותר.

שהמילה "גזל" נכונה כאן..

אם כי שמעתי כבר לא פעם את התיאוריה הזו ממישהו חושב.

מדינה זו מערכת מורכבת. יש לה גם משאבים כלליים, מעבר לאדם הפרטי שמשלם מס - ויש בה איזושהי "הסכמה", איך מחלקים גם ליעדים לא מוסכמים.. כך שמ"כולם" בא ל"הכל"..

זה באמת מצב לא פשוט - אבל לניהול מערכת ציבורית כוללת, צריכים גם דברים כאלה. אכן, טוב שיש שאיפות יותר אידיאליות לאופן ניהול כלכלה, אך כנראה יקח עוד הרבה זמן ומאוד בהדרגה ובניסיוניות, עד שיזוז משהו בדברים אלו.. אחרי הכל, גם הפוליטיקה זה "אנחנו"..

ונכון הערת, ש"מענין מאד" לראות את התקשורת יודעת בדיוק באיזה "בזבזן" להתמקד ולמקד את דעת הקהל, על אף סכומי עתק שמוּצָאים - או סתם לא מנוצלים למטרות שיועדו - במקומות שאינם יעדי תקיפה נבחרים...

סיעתא דשמייא!!  ההורים שלנו לא עוזרים לנו בכלל (למעט זה שההורים שלי ממש לפעמים עושים לנו קניות לבית שזה עוזר..)

אבל בגדול אנחנו לבד וממש רואים את העזרה של אבא!

השנה הזו עלתה לנו כמעט 20000 ויש לי מלגה אחת די טובה שאני מתנדבת בשבילה ואני עובדת קצת בזמן הנותר (זה קשה אבל אפשרי..) וברור לנו שבע''ה שיגיעו הילדים אז בעלי ימצא עבודה קטנה בנוסף לישיבה שלא פוגעת  בשעות (אולי בערבים ובימי שישי או מוצש..) יש לי גם חברה שבעלה עובד ושמירה בחמישי ומוצ''ש כל הלילה וזה לא פוגע בזמן בישיבה וגם מרוויחים מיזה דיי טוב...

אז שוב זה אפשרי אבל מצריך השקעה ורצון של האישה..ואני חייבת לומר שזה שווה את זה!

הבית ניראה אחרת עם השנים אם הבעל הוא אברך באמת שזה שווה את זה...

(מניסיון...אני יודעת שבעלי לפחות לא היה כזה מקסים בלי התורה מכיוון שהוא בא מבית בכלל לא פשוט...והוא מעיד על עצמו שכל השינוי שלו שהוא לא כמו המשפחה שלו זה רק בזכות התורה...)

בכל מקרה בהצלחה!

אנחנו נשואים מעל לחצי שנה.

אני לא עובדת עדיין (בחיפוש) בעבודה מסודרת, (רק מזדמנות כשגם מהן יש בקושי).
גם בעלי לא עובד, הוא לגמרי בישיבה - לבקשתי.

עד סוף סמסטר אחרון למדתי תקשורת.

בישיבה של בעלי אין מלגות לאברכים, כי הם חיים מתרומות גם ככה.

אז איך חיים? מאיפה ההכנסות?

עד עכשיו אני שואלת את עצמי, איך אנחנו חיים... ואין לי מושג איך להסביר.

ה' פשוט שולח מתנות!!! שתדעי!

כ"כ הרבה חסד מורעף עלינו.. ואנחנו אפילו לא מרגישים.

כל פעם מחדש ה' שולח לנו את הכסף, איכשהו.. ישתבח שמו!

ואם צריך לפעמים לקבל קצת צעקות מהבנק - לא נורא.

ביום חול מצטמצמים, בחגים ושבתות - החלטנו שיש לנו צ'ק פתוח מהקב"ה.

אפילו תכשיטים לחג בעלי קנה לי.

זה דורש קצת מסירות נפש, הרבה השתדלות, והמון אמונה שהקב"ה דואג למחסורנו.

אבל זה שווה את זה!!

ממש לחיות מידיו של הקב"ה.. שתזכי!

[וכמובן - אם למישהו יש הצעת עבודה (לא פעוטונים בבקשה! הספיק לי) באיזור השומרון - אנחנו נשמח לשמוע.]

אלא עבד למחייתו, גם אם זה היה מעט. וכמה מפתיע- דווקא הם נהיו גדולי הדור

[ יתכן שניסו להציע להם, אך הם סירבו ].

יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.

אפשר שהבעל יעבוד במסגרת מצומצמת, וזה לא יגרע מלימוד תורתו

אין סיבה שאת תעבדי במסגרת "מלאה"

והוא בכלל לא,

ובמיוחד לאור העובדה שהוא מחויב בכך.

ולעניין להנות מכספי הבריות- המדינה- מלגות וכו':

קראתי שברגע שאדם נהנה מכספי הבריות אע"פ שאין לו בכך צורך,

הוא לא יחלוף מהעולם עד שבאמת יצטרך להם..

ולטעמי- גבר שלא יוצא לעבוד, אע"פ שהוא מחויב בכך, וגם אם בגרסה מצומצמת

לא באמת נזקק למלגה. ויש כאן נקודה שכדאי לעיין בה היטב.

הצלחה!

[אם כי היו כאלה שנשיהם עבדו באותו זמן. טבעית, אחרי כמה שנים האיש כבר מלמד, מורה הוראה וכד'. אם זה נקרא "עבודה". בטרמינולוגיה ההלכתית זה דבר שהיה צריך "היתר" כדי לקבל כסף עבורו..]

מה שהבאת לגבי מי שנהנה מכספי הבריות כשאינו צריך, אינו רלוונטי לגבי מילגות של אנשים שאכן לומדים ברצינות "פול טיים".

ואשמח לדוגמא מאחד מגדולי הדור שלא עבד למחייתו,

גם בגרסא מצומצמת.

מדוע לא רלוונטי? האם אדם שלומד ב"פול טיים" ולא עובד, ולו במעט- אע"פ שהוא מחויב,

הוא אדם שיכול לומר מצד האמת שאכן הוא נזקק לכספים הללו?

אני חושבת שצריך להתעמק בזה והתשובה ממש לא ברורה.

מסכים ש"צריך להתעמק"..

אבל בגלל דוחק הזמן כרגע, אולי בהזדמנות אחרת.

איתך הסליחה.

[ובוודאי מעלה גדולה למי שזוכה להנות מיגיע כפיו. וגם מעלה גדולה למי שזוכה להתגדל בתורה בשקידה גדולה]

ולא מתבכיינות שהן גומרות את התואר והן יוצאות עם מישהו שלא התחיל את החיים שלו...\

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.