כשיש אמונה בחי העולמים, ועושים השתדלות הכסף נוחת בלי לשים לב

יש כל מיני דרכים..

הבעל עובד בין לבין.... חוסכים ממש.. עובדים בחופשים...

מי שמאמין שאכן התורה היא ערך עליון ומוכן לעשות בשבילה הכל, יסתדר!

(אני אשת אברך, לומדת מקצוע תובעני, ומכירה סביבי לא מעט כאלה...)

כי הן באמצע הריצה בין האוניברסיטה לעבודה ומשם לילדים בבית ואח"כ לבנק - לשכנע אותם שעוד מעט המינוס יעלם....

סתם ...

לכי אחר האמת שלך, אבל עם ראש על הכתפיים ולא בעננים. מכירה הרבה זוגות כאלה והם מסתדרים , אמנם בצימצום גדול

אבל מסתדרים. (כוללניק יכול לעבוד בסופי שבוע ובבין הזמנים, גרים במקומות לא יקרים, לסטודנטיות יש גם חופשים שהן יכולות לעבוד)

אשריך שזה מה שאת מחפשת

ומגשימים חלומות ממש כמו ילדים

 הוא בישיבה כבר כך וכך שנים 

היא קצת פחות ממנו אבל ממש בעניינים  

הם חיים בבועה  ומגדלים בתוכה ילדים

היא מספיקה גם לימודים 

ובין לבין במזדמנות עובדים

ומקווים שזה ימשך כמה שיותר שנים 

כי בשבילם !! רק ככה אפשר להתחיל את החיים

לעניין

הסרט הטוב מתחיל אחרי הנישואין אם באמת מאמינים בזה ומוכנים להשקיע במטרה משותפת

זה לא פחות חשוב מאשר לחיות בצימצום כדי להיות שבוע במלון בקיץ או לקנות דירה אחרי שנתיים או כל חלום אחר

רוב ככל הזוגות הצעירים מתחילים את החיים קצת בדחקות, אז אולי אנחנו קצת יותר 

כל אחד והחלום שלו !

זה אפילו נותן נופך של נחת בבית כי מחליטים מה חשוב וממה נלחצים וממה לא.

התורה מעדנת את בעלך מעבר למידות הבסיסיות שלו .

אבל ממה נחיה?

תשובה סופית כנראה שלא תהיה עד שתדעי מי הוא ומה כישוריו 

אבל רק תדעי שמי שלא חולם גם לא מגשים חלומות (הרגע המצאתי) 

צריך בחיים להיות תמיד בסולם שמוצב ארצה .עם שתי רגליים על הקרקע, וזה כולם זוכרים!

אבל לא כולם זוכים שראשו יגיע השמימה.... רק מי שחולם

בעלי אברך ב"ה, אנחנו נשואים כמעט שנתיים ויש לנו ילד מתוק.

וכן, מסתדרים! ההורים עוזרים מדי פעם אבל לא על בסיס קבוע (אין לנו מלגה חודשית מהם!)

כמובן שיש תמיכה רוחנית, אבל אף- פעם לא שמענו משפט- "צאו מהישיבה מה אתם חושבים לעצמכם.."

אז איך עושים את זה?!

בעלי עובד. כן. הוא עובד מאז שהתחתנו. (לדעתי רוב האברכים עובדים- חייבים לחיות ממשהו..) יש כל מני סוגי עבודות- מלמד, שטיפת בתים/ חדרי מדרגות/ שיעורים פרטיים וכו'. זה לא צריך לפגוע לו בסדרים, הוא יעשה את זה בין לבין..

יש לנו מלגה משיבה שמאוד עוזרת (ופה זה כבר תלוי על איזה ישיבה "תפלי" כי יש ישיבות עם מלגה של 500 ש"ח ויש של 1500 ויש אפילו יותר.. ב"ה, נפלנו על ישיבה של יותר- וזה עוזר מאוד.)

מוצאים דירה שאפשר לעמוד בשכירות שלה

כל עוד אפשרי מבחינתכם לא קונים רכב (אצלי האפשרי נגמר כשהילד נולד.. זה עניין אישי, מכירה הרבה מאוד שמסתדרים בלי)

יש זוגות שחיים על כסך מהחתונה עד שמוצאים את עצמם- תלוי מה ההורים החליטו לעשות עם כסך החתונה..

יש נשים שעובדות כמובן..

וכו'.. משומה ברגע שמגיעים לגשר- מגלים שבסכ"ה אפשר לעבור אותו.. תחסכי כבר מעכשיו שאת רווקה, וכשאתם זוג- גם כדאי לחסוך לפני שמגיע הילד בע"ה. וה' שולח את ברכתו. שיהיה בהצלחה עם זה, ובע"ה תזכי לחיות כך!

כתבתי את אותה הודעה בפורום "לקראת נישואין" על שאלה דומה, פשוט העתקתי לפה..

מסקנה מעשית של אשה שחיה כך -

וזה אמין בהרבה ממי שצריכים לנסות "לנחש" איך היא מרגישה...

זה לא משפט שאני המצאתי...

אברכות בשנה שנתיים הראשונות , מצויין. 

אחרי זה, במידה והבעל לא מעוניין להיות רב, ר"מ וכדומה 

שאז זה אחרת לגמרי , וזו ברכה שיהיו מורים ורבנים בעמ"י

ובשביל זה צריך ללמוד הרבה...

אז זה להיות נטל על המדינה, וגם אם האישה רוצה בזה, ושמחה

לעבוד כ"כ קשה , זה עדיין נוגד את הערך הבסיסי של תורה עם דרך ארץ.

זה בן אדם שלוקח כסף מהמדינה , אבל לא מכניס לה מס הכנסה. 

קרי, אדם לא יצרן, ואני אמנע מלכתוב פה מילים קשות יותר. 

או במילים אחרות, אדם שאבא שלי ובעלי , ועוד רבים וטובים קורעים את עצמם בעבודה,

כדי שלילדים שלו יהיה אוכל, חינוך ושירותים רפואיים וכדומה...

גם הרמב"ם יצא נגד תורה ללא מלאכה.

ואני ממליצה גם לפתוח פרקי אבות...

תורה זה ערך עליון, ובלי לימוד עמ"י לא יכול להתקיים, וגם מי שעוסק במלאכה חייב ללמוד תורה ולקבוע עיתים.

אבל אי אפשר רק לקחת ולא לתת. 

ושוב, מה שאני אומרת תקף רק לגבי אברכים שאינם לומדים הוראה/רבנות/דיינות וכיו"ב...

את הערך של "יפה ת"ת עם דרך ארץ", אצל מי שלומד חזק וחי את תורתו. כך מוסבר במהר"ל, וכן הגר"א.

"מס הכנסה" - לא מכניסים למדינה עוד הרבה אנשים עמלים שאין להם הכנסה גבוהה. אדרבה, כדי לעודדם בתור עובדים - המדינה נותנת להם לעיתים "מס הכנסה שלילי", כלומר: משלמת להם כי הם עובדים אך שכרם נמוך. אז דווקא מי שאצלו זה בגלל לימוד תורה, ומוכן להידחק באופן אישי - הוא ה"בעיה"?...

לעומת זה, האדם הזה מכניס למדינה לימוד תורה (גם לאלו שהזכרת ממשפחתך) שזה נצרך כאויר לנשימה, והוא "יצרן" בזה מאד-מאד.

יש מקום לגוונים שונים, לא צריך להיות "צרים" ו"להימנע מלכתוב מילים קשות" על כל מי שלא בדיוק בגוון שלי. לא מדובר כאן על עוברי עבירה, אלא על אנשי מעלה, גם אם לא לכל אחד מתאימה הדרך הזאת.

ובהיות ש"המלצת" לפתוח פרקי אבות, אני ממליץ שאם באים להביע השקפה על סמך המקורות - ולא סתם דעה אישית - להבין שלא בצורה כזו לומדים מקורות. זה כמו שסטודנט שנה א' לרפואה יורה בענייני ניתוחים מסובכים..

פרקי אבות - הגר"א אומר שההדרכות שם זה דווקא לא לתלמידי חכמים שעיסוקם התדירי הוא בתורה (למרות שגם להם בוודאי יש מה ללמוד משם).

הרמב"ם - כדאי לעיין בדברי הכסף משנה (בעל השולחן ערוך) על דברי הרמבם בנושא. ומכל מקום, הרמבם לא דיבר על מציאות שהאנשים מצליחים "להסתדר" והבעיה היא שהם נכללים באלו שלא מחוייבים במס הכנסה..

ולא נראה לך קצת "לא שייך" שאת "מדריכה", שזה תקף רק לגבי מי שאינם לומדים הוראה/רבנות וכו'?  וכי יש לך את הכלים להורות איך צריך ללמוד?..

דווקא עפ"י הגמרא, וגם הרמבם שאותו ציטטת, יש בעיה גדולה ללמוד בשביל "הוראה/רבנות/דיינות וכיו"ב".. וגם לקחת כסף על זה... ומסתמכים היום על היתרים שונים בענין הכסף - כי אחרת היה קשה שיהיו מורי הוראה, שגם הם צריכים להתפרנס.

ומבחינת לימוד התורה, "ללמוד לרבנות/דיינות" יכול לפעמים לפגוע באיכות הלימוד, כפי שידוע למי שעסק בכך. קל וחומר כשמדובר על מישהו שהתחתן צעיר, בקושי למד כמה שנים - והולך "ללמוד דיינות"...

וממילא, רוב אלו שלומדים בציבורנו כאברכים - שאליהם מכוונים דברייך - אכן מלמדים עם השנים, או נהיים רבנים וכד'. באופן טבעי - כי הם מגיעים למדרגה הזאת. 

החילוק הוא, שכך זה מתוך התפתחותם הטבעית בלימוד וגדילתם בתורה - ואז מגיע זמן שגם יכולים, מתוך מושרשותם בתורה, ללמוד בכיוון "ספציפי" ללא פגיעה ב"לימוד לשמה" שהם כבר מסורים אליו, אלא כחלק מזה. ובדרך שאת הצעת - באמת עלולים לא פעם לגדול כאלו שהם "תורניים במקצוע", ה' ירחם..  והם עלולים גם להיות לא גדולי תורה אלא לפעמים קטניה..  בלי הכללות כמובן.

[ואת המשפט "קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה" - אכן לא את המצאת.. אבל לא פוסקים הלכות לפי שירים של בני עקיבא. אדרבה, מזה רואים כמה חשוב להגדיל תורה באמת בעם ישראל, שלא להגיע ל"הוראות" בצורה כזו. 

המשפט הנחמד הזה מיוחס לר' שלמה זלמן שרגאי, מראשי הפועל המזרחי וראש עיריית ירושלים השני. איש באמת יקר, שחיבר כמה חיבורים, ותמצת בכך את  דרך הפועהמ"ז. בוודאי שלא היה פוסק הלכה מובהק ולא התיימר לפסוק הלכות לכלל ישראל. ואכן, זה משפט נאה למי שמתאים לו כך, וזה ציבור רחב]

הבעיה היא "המדינה". המדינה מממנת, מס הכנסה למדינה, וכו'.

יש כאן עיוות בסיסי, שנוגד הן את ההגיון האנושי ואולי גם את ההלכה.

המציאות הנוכחית היא שגוזלים ממני האדם העובד את כספי שעבדתי עליו קשה בצורת מיסים (עד כ-60%! של מס-גזל), כדי לחלק אותו למטרות שונות לפי ראות עיניה של המערכת הפוליטית.

המערכת הפוליטית מחלקת את הכסף הגזול לפי שיקוליה שלה - ביטחון, "חינוך", וכל מיני דברים שמכונים "תשלומי העברה".

אחוז קטנטן מהתקציב הענק הזה הולך ללומדי תורה לסוגיהם, ואחוז גדול יותר הולך לכל מיני שטויות אחרות (מדעי הדשא "הרוח", ספורט,  וכו'). כל ממשלה לפי העדפותיה.

חלק מהתקציב הזה הולך לדברים שנראים אולי חשובים, אבל לא ברור באיזו זכות מחייבים אותי לשלם אותם.

הביטוח הלאומי למשל הוא סוג של מס נוסף שמממן בעיקר את המגזר הערבי, הרבה יותר מאשר את זה החרדי.

אבל זה לא משנה בכלל.

לב הבעיה כאן היא העובדה שפקידים פוליטיים מחלקים כסף. במצב מתוקן אדם יכול לתרום לישיבה מסויימת שהוא מאמין בה, לת"ח מסויים שהוא יודע שהוא ירא שמים, לעני מסויים שהוא או רב היישוב שלו מכירים אותם וכו'.

במצב מקולקל - מס הכנסה ובט"ל גובים מיסים ומחלקים לפי "קריטריונים", שמטפחים בתורם הרבה מאוד אנשים לא יצרנים, ובעיקר גורמים לאדם העובד תחושה שהוא מממן את כל הבטלנים האלה.

מן הצד השני - האברך  (או כל נתמך/עני אחר) כצרכן ומשלם את המיסים המגולמים באוכל שהוא צורך, כלומר לפחות 17% מע"מ ואחוז מס ההכנסה ממשכורת מנהל החנות, מכס על מוצרים מיובאים וכו'. 

סביר להניח שלו היו מבטלים מחר את שיטת הגזל הזו, אנשים היו תורמים לישיבות שהם בחרו את הכסף שיתפנה מהורדת המיסים, כששאר הכסף "יתרם" על ידי העובדה שהאברך שלנו (או סתם אדם עני שמתפרנס מיגיע כפיו) ישלם פחות מיסים כשהוא חי.

על מערכת החינוך הממשלתית "חינם" (משפחה ממוצעת משלמת למימונה מס של כמה אלפי שקלים בשנה) מיותר להכביר מילים.

אבל זה לא קורה, והמערכת הפוליטית משסה אוכלוסיות אלו באלו, בדגש על האוכלוסיה החרדית והאברכים שהם מטרה קלה יחסית, כמו גם המתנחלים, האוניברסיטאות, ושאר הנהנים יותר או פחות מ"עטיני" השלטון ורוצים להשיג יותר.

שהמילה "גזל" נכונה כאן..

אם כי שמעתי כבר לא פעם את התיאוריה הזו ממישהו חושב.

מדינה זו מערכת מורכבת. יש לה גם משאבים כלליים, מעבר לאדם הפרטי שמשלם מס - ויש בה איזושהי "הסכמה", איך מחלקים גם ליעדים לא מוסכמים.. כך שמ"כולם" בא ל"הכל"..

זה באמת מצב לא פשוט - אבל לניהול מערכת ציבורית כוללת, צריכים גם דברים כאלה. אכן, טוב שיש שאיפות יותר אידיאליות לאופן ניהול כלכלה, אך כנראה יקח עוד הרבה זמן ומאוד בהדרגה ובניסיוניות, עד שיזוז משהו בדברים אלו.. אחרי הכל, גם הפוליטיקה זה "אנחנו"..

ונכון הערת, ש"מענין מאד" לראות את התקשורת יודעת בדיוק באיזה "בזבזן" להתמקד ולמקד את דעת הקהל, על אף סכומי עתק שמוּצָאים - או סתם לא מנוצלים למטרות שיועדו - במקומות שאינם יעדי תקיפה נבחרים...

סיעתא דשמייא!!  ההורים שלנו לא עוזרים לנו בכלל (למעט זה שההורים שלי ממש לפעמים עושים לנו קניות לבית שזה עוזר..)

אבל בגדול אנחנו לבד וממש רואים את העזרה של אבא!

השנה הזו עלתה לנו כמעט 20000 ויש לי מלגה אחת די טובה שאני מתנדבת בשבילה ואני עובדת קצת בזמן הנותר (זה קשה אבל אפשרי..) וברור לנו שבע''ה שיגיעו הילדים אז בעלי ימצא עבודה קטנה בנוסף לישיבה שלא פוגעת  בשעות (אולי בערבים ובימי שישי או מוצש..) יש לי גם חברה שבעלה עובד ושמירה בחמישי ומוצ''ש כל הלילה וזה לא פוגע בזמן בישיבה וגם מרוויחים מיזה דיי טוב...

אז שוב זה אפשרי אבל מצריך השקעה ורצון של האישה..ואני חייבת לומר שזה שווה את זה!

הבית ניראה אחרת עם השנים אם הבעל הוא אברך באמת שזה שווה את זה...

(מניסיון...אני יודעת שבעלי לפחות לא היה כזה מקסים בלי התורה מכיוון שהוא בא מבית בכלל לא פשוט...והוא מעיד על עצמו שכל השינוי שלו שהוא לא כמו המשפחה שלו זה רק בזכות התורה...)

בכל מקרה בהצלחה!

אנחנו נשואים מעל לחצי שנה.

אני לא עובדת עדיין (בחיפוש) בעבודה מסודרת, (רק מזדמנות כשגם מהן יש בקושי).
גם בעלי לא עובד, הוא לגמרי בישיבה - לבקשתי.

עד סוף סמסטר אחרון למדתי תקשורת.

בישיבה של בעלי אין מלגות לאברכים, כי הם חיים מתרומות גם ככה.

אז איך חיים? מאיפה ההכנסות?

עד עכשיו אני שואלת את עצמי, איך אנחנו חיים... ואין לי מושג איך להסביר.

ה' פשוט שולח מתנות!!! שתדעי!

כ"כ הרבה חסד מורעף עלינו.. ואנחנו אפילו לא מרגישים.

כל פעם מחדש ה' שולח לנו את הכסף, איכשהו.. ישתבח שמו!

ואם צריך לפעמים לקבל קצת צעקות מהבנק - לא נורא.

ביום חול מצטמצמים, בחגים ושבתות - החלטנו שיש לנו צ'ק פתוח מהקב"ה.

אפילו תכשיטים לחג בעלי קנה לי.

זה דורש קצת מסירות נפש, הרבה השתדלות, והמון אמונה שהקב"ה דואג למחסורנו.

אבל זה שווה את זה!!

ממש לחיות מידיו של הקב"ה.. שתזכי!

[וכמובן - אם למישהו יש הצעת עבודה (לא פעוטונים בבקשה! הספיק לי) באיזור השומרון - אנחנו נשמח לשמוע.]

אלא עבד למחייתו, גם אם זה היה מעט. וכמה מפתיע- דווקא הם נהיו גדולי הדור

[ יתכן שניסו להציע להם, אך הם סירבו ].

יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.

אפשר שהבעל יעבוד במסגרת מצומצמת, וזה לא יגרע מלימוד תורתו

אין סיבה שאת תעבדי במסגרת "מלאה"

והוא בכלל לא,

ובמיוחד לאור העובדה שהוא מחויב בכך.

ולעניין להנות מכספי הבריות- המדינה- מלגות וכו':

קראתי שברגע שאדם נהנה מכספי הבריות אע"פ שאין לו בכך צורך,

הוא לא יחלוף מהעולם עד שבאמת יצטרך להם..

ולטעמי- גבר שלא יוצא לעבוד, אע"פ שהוא מחויב בכך, וגם אם בגרסה מצומצמת

לא באמת נזקק למלגה. ויש כאן נקודה שכדאי לעיין בה היטב.

הצלחה!

[אם כי היו כאלה שנשיהם עבדו באותו זמן. טבעית, אחרי כמה שנים האיש כבר מלמד, מורה הוראה וכד'. אם זה נקרא "עבודה". בטרמינולוגיה ההלכתית זה דבר שהיה צריך "היתר" כדי לקבל כסף עבורו..]

מה שהבאת לגבי מי שנהנה מכספי הבריות כשאינו צריך, אינו רלוונטי לגבי מילגות של אנשים שאכן לומדים ברצינות "פול טיים".

ואשמח לדוגמא מאחד מגדולי הדור שלא עבד למחייתו,

גם בגרסא מצומצמת.

מדוע לא רלוונטי? האם אדם שלומד ב"פול טיים" ולא עובד, ולו במעט- אע"פ שהוא מחויב,

הוא אדם שיכול לומר מצד האמת שאכן הוא נזקק לכספים הללו?

אני חושבת שצריך להתעמק בזה והתשובה ממש לא ברורה.

מסכים ש"צריך להתעמק"..

אבל בגלל דוחק הזמן כרגע, אולי בהזדמנות אחרת.

איתך הסליחה.

[ובוודאי מעלה גדולה למי שזוכה להנות מיגיע כפיו. וגם מעלה גדולה למי שזוכה להתגדל בתורה בשקידה גדולה]

ולא מתבכיינות שהן גומרות את התואר והן יוצאות עם מישהו שלא התחיל את החיים שלו...\

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר