לא נראה לי שיש פה אנשים שיכולים לדון בסוגיה מורכבת שכזו,

מצד אחד לא מענישים בעל ולא הולכים לטבול מצד שני את במקום של גרושת הלב איך שחז"ל מגדירים וזה גם לא פשוט.

אשמח לתת לך מספר של רבנית גדולה שהיא גם מדריכת כלות.

בהצלחה יקרה ורק טוב

אין לי מה להגיד.. זה מצב ממש מורכב ולא פשוט. לא יודעת מה עושים.

באמת כדאי ורצוי להתייעץ עם רבנית נראה לי.

המון בהצלחה ובע"ה שיהיו החלטות טובות, ובריאות לכולכם. אמן.

כואב הלב!

מהודעתך הקצרה לא מובן הרבה, אבל  גם אם אפשר לעשות החייאה לקשר שלך עם בעליך כנראה זה עוד תהליך ארוך, אי אפשר להכריח אותך לעשות מעשה שאת לא מסוגלת. מה גם זה יכול להזיק במקום להועיל. כבר זה מיאש אותך, זה מכבה אותך כפי שמשתקף מהודעתך הקצרה ומלאה כאב.  

תסבירי לרב וגם לבעליך מהלב ובכנות, שאת לא מסרבת פקודה אלא שאת לא מסוגלת! 

מה עושים?

תרימי טלפון לרב-המטפל  ותספרי לו מה שכתבת פה- איך את מרגישה, שאת לא מסוגלת בכלל לחשוב על הסיכום שעשיתם

הוא אמור לדעת מה לעשות או לומר...

וגם נכונה מאוד ההצעה שהציעו פה מקודם לקשר עם אשה גדולה שבקיאה בתחום.

וחשוב מאד-מאד לזכור ש"הצד השני" כנראה גם מאד סובל מהמצב הנוכחי, גם אם צורת ביטוי צערו אינה כמו של אשה או מובנת לאשה - והוא גם בן אדם. לגמרי.

[וכדאי גם לחשוב, מבפנים, בנחת ובפני עצמך, "מחדש", כללית: האם יש איזושהי דרך, שעם ויתור גם על מה שנראה "מאד עקרוני" והוא בעצם פחות עקרוני מאשר הסיכוי ליחס טוב הדדי, אפשר יהיה לשקם ולחזור אל הגרעין שאולי היה בהתחלה ולגדלו. אם כן, לראות באיזו דרך זה היה יכול לקרות. איני נכנס מעבר לכך, שהרי אינני מכיר כלום ממה שקורה אצלכם]

ומוסיף- שאם היועץ עצמו לא יודע מה לומר, אולי זה סימן להחליף יועץ.

גם כך לא נשמע שאת מקבלת אותו

רק רציתי להבין קודם, האם המקווה הוא צעד דרסטי מכיוון שזה אומר שאתם ממשיכים להביא עוד ילדים, או שפשוט קשה לך להיות ביחד?

מה שבטוח, אל תעשי משהו שאת לא מרגישה שלמה איתו. אם יצאת בוכה מהפגישה ולא מסוגלת להכיל ולהתמודד עם ההחלטה שתוך x זמן תלכי למקווה וכו', את צריכה לדעתי להעלות את הנושא שוב בטיפול ולשתף את המטפל ואת בעלך במה שרשמת פה בדיוק.

לא הבנתי למה שתפסידי את הילדים ואת הכתובה? 

יותר חשוב שלא תחיו ביחד ותאמללו אחד את השניה ואת הילדים מאשר הפחד לעזוב.

אי אפשר לדעת איפה אתם אוחזים ולומר דברים באוויר,

אבל אני כמעט בוודאות משוכנעת שהיועץ המטפל בכם אינו יועץ מקצועי.

הסכם כזה שמכתיב לך קיום יחסים בתמורה למשהו, לא משנה מה- שיהיה הרים וגבעות, בלי שהגעתם למצב שמאפשר את זה ממקום של קבלה ורצון הדדי - הוא רעיון רע, רע, רע.

אל תעשי לעצמך דבר כזה,

תתייעצי עם מישהו טוב יותר.

בסחר חליפין,

ואם כן, אז גם לדעתי הוא בחור מוזר - היועץ, וצריך להחליפו לאדם מקצועי יותר.

אני רק רוצה להאמין שללא סיפרת הכל, ולא מדובר בסחר חליפין, אלא בצעדים בוני אימון של שני הצדדים, כי לא סיפרת לנו איך הוא מרגיש עם ה"עונש" שאת נותנת לו, ואיזה צעדים הוא עושה לקראתך.

ברור ששני הצדדים צריכים להשתדל לחיות חיים נורמאליים, כדי לבנות קשר אמיתי.

אם כן היתה נכונות מצידך, כן היה בזה טעם, כי זה היה מקרב, ומוריד ממנו את תחושת האיום והעונש. אבל מול הרגשה שלך כמו שהיא כרגע, זה באמת לא שייך. 

אם היית יכולה להתגבר על ההרגשה המובנת בהחלט, בטוח שזה היה עוזר.

בכל אופן, המצב המתואר הוא באמת קשה מנשוא לשני הצדדים.

מקווה שיהיה לכם הכוחות לעבור את המצב הקשה.

שנה טובה.

הי גיבורה,

אני מצטרפת לכל מה שנאמר כאן. מקוה הוא נקודה כל כך אינטימית,רגישה ואמיתית בין בני הזוג שזה בלתי אפשרי להכריח אישה לכך ובטח שלא תמורת כל דבר....

כמו כן, חשוב להתחבר ליועץ אליו הולכים הזוג על מנת שהטיפול יעזור ונראה שזה לא המקרה.... תנסי למצוא יועץ חדש המקובל על שניכם- יש זוגות מקצועיים העובדים בכך יחדיו מה שמשלים פעמים רבות ראיה כוללת של המקרה (צד האישה וצד הגבר)

שלחתי לך הודעה בפרטי...

גמר חתימה טובה.

לגבי מה שהבאת בשמו הר' אבנר קוואס -

את\ה זוכר\ת היכן זה נמצא? או בשם מי הוא אומר את זה? ואיפה אפשר לשמוע זאת?

זה מעניין אותי

תודה רבה!

פחות או יותר...

ותדעי שאפשר לעלות מיזה לבנות עם זה חיים מאושרים וטובים!!!

אנחנו היינו אצל המון יועצים עד שהגענו למי שמתאים לנו...

כל עוד יש רצון משני הצדדים לבנות בית טוב ביחד תוך עבודת מידות מעמיקה-אפשרי לחלוטין!!

ואני מדברת פה מניסיון!!

היועצת שהיינו אצלה היא אחת הטובות שיש והיא אמרה לנו שאם אנחנו הגענו למה שהגענ ו- כל אחד יכול!!!

בעלי הפך את כל העולם ואישתו ( =)  ) בשביל לשנות את התפיסות עולם המעוותות שגדל עליהם.. וכדי לעבוד על דברים שהפריעו.. לא היה יום שלא הייתי בוכה היה לי רע כלכך!!!!! אבל לא ויתרתי!! ידעתי שזה אפשרי! 

בדיוק אתמול ישבנו ואמרתי לו "אני לא מבינה איך קרה שלא התגרשנו- אבל אני כלכך מודה לה' שהיה לנו את הכוח ללכת עם ההחלטה שאנחנו עובדים על עצמנו!!!!!! אילו לא היינו עובדים על עצמנו זה היה קורה (ברמה כזו או אחרת) עם כל אחד שההינו מתחתנים איתו אחרי כן!!

ואני מחזקת אותך שאולי זה התיקון שלך .0לא אולי בטוח!!) כל הזמן תשנני לך בראש "מה ה' רוצה ממני? מה משמח אותו?? הרי לא נולדנו בשביל לסבול ועם מאמצים גדולים אפשר להקים בית גדווול!!!!"

ותדעי שכל אלה שנראה שהולך להם בקלות והכל.. זה הרבה יותר חזק איתן ואמיתי שזה קורה מתוך עבודה עצומה כל אחד עם עצמו ושנינו ביחד!!

אני ממליצה לך גם בשביל הילדם שאין גדילה בריאה יותר מלגדול עם אמא ואבא ביולוגיים שאוהבים אחד את השני!!

אני כותבת לך ממש עם דמעות!! כי מצי כמוני יודעת כמה זה קשה אבל אפשרי!!

תדעי שהתחתנתי עם בנאדם מדהים וגם אני מדהימה פשוט גדלנו במשפחות קשות אבל אנחנו גם את ובעלך אנשים מדהימים!! וצריך ללטש אותנו בעבודה קשה!

אם תמצאו את האנשים המתאימים שיעזרו לכם אני בטוחה שתהיה לכם זוגיות הכי טובה! הרי מגיע לך זוגיות טובה כמו שמגיע לכולם!! ה' רוצה בטובתך!

אני לא אומרת שאין סיפורים שהזוג התגרש והתחתנו והלך להם אבל תמיד זה בא בעבודה!!1

אז לא חבל? להפסיד את הילדים שלך שיסבללו וגם מעבר לבן זוג אחר? 

כולם צריכים תמיד לעבוד על עצמם!

ואני יודעת, זה קשה לסלוח על מה שהוא עשה לך או המשפחה שלו.. אבל עם הזמן שבונים בצורה נכונה ויש חוויות חיוביות והן העיקר הכל בא על מקומו בשלום!

אני אומרת לך שאצלנו זה היה מצב שאף אחד כבר לא האמין שנצליח!!!

אני לא רוצה לפרט אם תרצי תכתבי ואני יפנה אלייך באישי וכך אוכל לספר לך ולחזק אותך שזה אפשרי!!!

חשוב למנוע הריון כמו שכבר אמרו פה...ניראלי זה מובן למה...

עד שלא יהיה חיבור אמיתי מתוך אהבה ילד לא צריך לבוא למציאות כזו...

ותזכרי...

עם עובדה ועם האנשים הנכונים- אתם תצאו מיזה!

אני מברכת אותך שעוד כמה חודשים כבר תרגישי את השינוי החיובי!

מעריכה אותך! כי אני יודעת כמה קושי זה מה שאת עוברת!

את מדהימה אל תשכחי! ה' שם לך כוחות מיוחדים!

אבל אין מה להשוות לפעם! 

תוכלו להיתחבק ולנסות להחייות את הזוגיות.

בזכות המקווה, שזו פשוט מצווה ענקית, בעז"ה תיזכו לשלום בית אמיתי!

בס"ד

כואב לראות את ההודעה שלך.

הנטייה הראשונית שלי היא לומר שתחליפו יועץ וכ', ואני בהחלט ממליצה על זוג יועצים (בעל ואישה) על מנת להשלים את התמונה מצידך, וכמובן שאני מצטרפת לרוב המגיבים ששוללים בכל תוקף הליכה למקווה כשאלו רגשותייך.

אני גם מבינה שכרגע את רואה וחווה רק את הבעיות בבעלך, ובקשר בינכם, ובכל זאת...

לאחר מחשבה כותבת את הדברים הנ"ל, לגמריי מבלי להכיר את המציאות שלכם, ולכן רק אם נראה לך שייך למצבכם תחשבי על הדברים.

ובכן, לאחר כל ההקדמה הזאת אני מציעה  לך לשאול את עצמך, מדוע היועץ אמר את הדברים הנ"ל?

יכול להיות שהוא אדם אטום, מבלי יכולת להבין אותך ואת המצב בו את נמצאת. 

אבל- יכול להיות גם שהוא רואה מהצד דברים שאת לא רואה אותם.

היועץ אמור להיות אדם אובייקטיבי, ומבחינה עקרונית לא אמור "לתפוס צד", כי לא אמור להיות לו אינטרס.

שוב, יכול להיות שנפלתם על מישהו לא מקצועי ולא אנושי שמסוגל לדבר שטויות, וקורים דברים כאלו.

אבל אם נניח לרגע את האפשרות הזאצ בצד, תנסי לרגע להתבונן בעניין ולחשוב, שאם אדם חיצוני וללא אינטרסים (בהנחה שהיועץ אכן כזה) כרגע  "מפיל עלייך את התיק" אולי יש אמת ולו חלקית בדברים הנ"ל?

זה לא אומר תוך זמן קבוע מראש ללכת לטבול, אבל כנקודה למחשבה זה דבר שכדאי להתבונן בו.

יכול להיות שבסוף תגיעי למסקנה שלבעלך יש כישרון שכנוע, ואישיות מרשימה שקנו את היועץ, והוא "תפס צד",

אבל יכול להיות גם שתגיעי למסקנה שיש בידייך את המפתח לאושר שלכם, כי אצלך יש דברים שאת יכולה לשנות. (בהנחה שהתיק שהפילו עלייך זה לא רק המקווה)

נקודה נוספת שהייתי מציעה לך, נכונה לכולם בכל שלבי הנישואין ובייחוד במצבך, תנסי להסתכל על בעלך ולראות בו דברים טובים, הריי לא ייתכן שכולו מפלצת, נכון? בזמנו הייתה סיבה שבגללה התחתנת איתו. 

בכל אדם יש טוב, וגם בבעלך.

תנסי להסתכל מעבר לפגיעה שאת חשה, ולראות אותו במבט אובייקטיבי יותר.

יכול להיות שיש בו נקודות אור שבזכותן הוא כן ראוי לאהבתך?

יכול להיות שאם תחליטי שאת כן רוצה שלום בית אמיתי, ותתפללי על כך, ותתחילי את עבודת ההתבוננות, וכן תעריכי פנימית את הצעדים שהוא עושה למענך, ביחד עם עבודה מאומצת שלך לראות בו את הטוב, כן יפעלו ויחזירו את האמון והרגש, והרצון להיות ביחד עם בעלך.

במידה ודבר כזה יקרה את רק מרוויחה מעניין המקווה. 

גם אם יהיו נקודות שהיית צריכה להגמיש את עמדותייך וכ'.

אבל כל עוד את מרגישה שאת לא מסוגלת להיות אם האדם הזה-

לאף אדם בעולם אין זכות להכריח אותך ללכת לטבול,

וגם לך עצמך אין זכות לאנוס את עצמך.

בסופו של דבר הניסיון ניתן לך- ובתוך תוכך יש את כל התשובות והפתרונות למצב הזה.

מאחלת לך בכל לב שתגיעי למקום הזה.

המון המון הצלחה, ושנשמע בשורות טובות.

לפי מה שכתבת, לא ברור לי שבאמת "הגעתם להסכמה". לא נשמע שאת מזדהה עם העניין ולדעתי צריך להרים טלפון למטפל ולומר לו שאת מעוניינת לעשות צעד לקראת בעלך, אך עדיין לא לטבול, כי זה דרסטי מדי יחסית למצבך הרגשי העכשווי.

 אני לא יודעת מה המאמצים שנדרשים מבעלך, אך אני מאמינה שגם עבורו הצעדים לקראתך לא קלים. בכל זאת, אחד הכללים הראשונים בייעוץ זוגי הוא לא לתת לזוג משימות שהן עדיין לא בשלים להתמודד איתם.

השאלה היא אם את באמת לא בשלה (ואני לא מכירה את מצבך) או שזהו צעד אפשרי, אך קשה, מבחינתך - ואז מצופה ממך להתעלות מעל הקושי ולהתמודד. כי שלום בית נקנה במאמצים של שני הצדדים.

מה היחס שלך אל בעלך? האם יש בינכם עוד איזשהו זיק של אהבה שאפשר להעצים או שכעת המצב הוא של סלידה ואיבה? אם סלידה-כדאי לחזור ליועץ ולומר לו שאת לא במקום הנפשי של הצעד הזה-לטבול. לראות אם אפשר למצוא צעד אחר, קטן יותר, שאת יכולה לעשות למען שיפור האווירה בבית.

אגב,

האם היועץ מקצועי? היכן למד לייעץ? מקווה שאת בידיים טובות..

הקב"ה יעזור לך וישא אותך על כפיו, הסבל שאת מתארת הוא לא פשוט בכלל..

הרבה כוח!!

אשמח לעזור עוד ב"אישי".

עכשיו אני רואה את כל החיזוקים והעיצות שלכם... תרמתם וחיזקתם אותי!

א. להחליף מטפל זה לא בא בחשבון כיוון שיש לצד השני בעיה של קביעות סוכם שאנחנו לא עוזבים או עוברים באמצע...

ב. ראיתי שהמטפל אינו מבין אותי, וברור לי שזה גם באשמתי כי קשה לי לדבר כשאני במצוקה ומתח. והלכתי על הדבר הפחות נחמד, ערבתי משפחה... ופתחתי את כל הקלפים, וברור לי שרוצים בטובתי והטובה הראשונית היא משפחה שלימה אבל אם אי אפשר אז לא... בקיצור בני המשפחה הסבירו למטפל את מה שאני לא ככ הצלחתי, ב"ה שיש אנשים חכמים (לא שלא הצלחתי להסביר אלא שבעצמי לא ידעתי על מה לשים את הנקודה, ובעזרת הכוונה הגעתי אליה.

 המצב התנון הוא שבשלב זה אין ברירה, בגלל הקושי שלו לא לפגוע והקושי שלי להתעלם ולא להפגע, אנחנו עושים "הפסקה" של חודש, הוא יצא מהבית ובמקביל שנינו נלך לטיפול (פסיכולוגי) מקצועי, ונהיה בקשר עם המטפל, ואחרי חודש ניפגש שוב לראות אם דברים זזו או השתנו...  הלוואי! כי עם כל הקושי והסבל והשנאה שיש לי... אם הוא ישתנה אני רוצה להיות מסוגלת לחיות איתו יחד כי החיים לבד הם לא דבש... בכלל לא...

הרבה סיעתא דשמיא

ותתפללי!!

כל הכבוד לך!

יהיה רצון שעוד תראו אושר וברכה...

זה לימוד חשוב להבין-

מתי את לא מצליחה להתבטא, ואך את כן מצליחה להעביר את המסר שלך

אם זה אחות\חברה שתדבר בשמך- את מה שהרגשת נוח לספר לה,

או אולי שתבואי מראש עם דף שכתבת את המחשבות שלך- ורק תקריאי, או שתקליטי מראש את הדיבור שלך- ותדברי חופשי- ואז תשמיעי למטפל\ת את ההקלטה.

או כל שיטה אחרת שתעבוד

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר