כמה ספרים שממש אהבתי, ושסיימתי קראתי שוב, ולפעמים גם בפעם השלישית... אצלי זה היה עד הספר הבא

1. המשחק של אנדר

2. צופן דה וינצ'י

3. אלבי סיפורי אבירים (רק בגלל שהוא מצחיק)

פתאום לא מפסיקים לחשוב עליו,

ולכל מקום שהולכים משווים את זה לספר...

אני נהנתי מההתמכרות

אל דאגה, יעבור. להתעסק יותר בספרים אחרים..

סיכרנת לגמרי. לא קרה לי אבל שתי אנשים שספרים השפיעו עליהם באופן קשה ועוד כמה נתונים.

ד"א-אני לא מודע לסכון אבל מי שלא מוכן להסתכן או בעלי לב רגיש.

מועדון קרב-בסיום הספר, לא רק אני אלא הרבה אנשים יש רצון אדיר לבוא ופש/וט פוצץ משהו במכות. לבוא ולהרוס משהו יפה, יצר פשוט שמעוניין שהשמדה טוטאלית.

ביום שהמוזיקה מתה-כשסיימתי את הספר הייתי במלצרות, ואפילו יש לי חברים שמתארים את זה הפכתי לזומבי לשעה. מה שאמרו לי לעשות, עשיתי אבל המוח שלי פשוט הפסיק לעבוד.

1984-אמא של חבר שלי מאלון מורה נכנסה לחודש למיטה. לא הצליה לצאת.

לספרים יש השפה על אנשים אני מהספר "מעבר לערפלח" של אופיר טושלה גפלה התקדמתי המון בעבודת ה' (לא מומלץ לחובבי ספרות נקייה) שמעתי על הרבה דברים אבל על להתאהב בספר. את הראשונה. יש מצב לפירוט?

תיאלצו להישאר במתח..

אוקיי, בקשתם פירוט אז-

כשסיימתי את הספר בפעם הראשונה ממש לא הצלחתי להתנתק ממנו,

כל דבר הזכיר לי אותו- שירים, תמונות,

אח"כ ראיתי את הסרט על הספר וזה רק החמיר את המצב...

כל הזמן רציתי לקרוא אותו,

הייתי ממש תלויה בו כזה.

אבל זה באמת מתחיל לעבור, אז אני מניחה שזו היתה רק התמכרות זמנית..

זה בטח נשמע לכם שיא המוגזם, אבל הכל קרה באמת!!

ונראלי שגם אם אני כבר לא אהיה מכורה אליו בצורה נואשת,

אני תמיד אהנה לקרוא בו.

גם לי זה קרה....קראתי ספר אחד בערך 12 פעם בלי שיימאס לי....וזה פשוט עבר לי...לא יודעת איך.......

לי זה קרה עם "משחקי הרעב".

אבל רק לפני שראיתי את הסרט, אחר כך זה עבר..

אבל הסרט באמת לא משו...ובד''כ זה ככה...

אבל אני חושב שנכון לכנות את זה התמכרות ולא התאהבות.ואפילו אם הספר היה נקי התמכרות לדבר כזה היא דבר רע,כי כפי שאמרת זה מוציא אותנו מפורפורציות החיים,מוציא אותנו מהעולם,ודוחה הכל כולל דברים חשובים בהרבה מאוד על פניו.כל שכן כשזה לא צנוע ועצם ההתמכרות גורמת גם להיות מושפעים חלילה מן התוכן,ולאהבת התוכן הלא צנוע עצמו ח"ו כחלק כולל מאהבת צורת הכתיבה של הספר וההתמכרות אליו.

אז

א.אני חושב שעלייך פשוט להפסיק מלקרוא את הספר הזה מהסיבה ההלכתית הפשוטה שהוא לא צנוע,ואין לקרוא אותו.

ב.גם בספר נקי היה עניין להתגבר כארי על ההתמכרות כי החסרונות הם רבים,.

ג.גם כחלק מהעבודה שלנו על עצמנו היינו צריכים להתגבר על כל התמכרות לדברים כאלו מתוך המלחמה בהתמכרות בכלל,מציאות שמוציאה אותנו מהעולם.

ודעי לך שהתמכרות לדברים כאלו זה דבר זמני(תראי בסוף הפסקה מה הכונה זמני,יש כאן גם עניין לא זמני לעניות דעתי שעליו צריכים להתגבר),מה יותר ארוך ומה פחות,אחר"כ זה מתחיל להמאס,ומתחילים לראות את כל החסרונות הרבים של הספר שמלהט ההתמכרות פשוט התעלמנו בשביל להאדיר אותו,ולכן חלילה שתחשבי שיש בספר איזה שהיא שלימות.אבל הדבר הזמני הוא לאובייקט עצמו,לספר הספציפי,ההתמכרות לספרי קריאה בצורה לא מדודה יכול להמשך,ובזה צריכים בהחלט להאבק,כל שכן אם זה מוביל גם לספרים לא נקיים.

בהצלחה רבה!.

ה'התאהבות' כמו שהגדרת את זה היא לא לספר, אלא לרגשות שיש לך כשאת קוראת בו.

וזה מאד קשור בזה שיש שם חלקים לא צנועים שיכולים לגרום להתעוררות רגשות פנימיים לא כ"כ נקיים.

צריך לדעת להתנתק מזה ואם זה משפיע כ"כ, אז גם ללמוד מזה לעתיד ולצנזר ספרים כאלה.

מלכישוע- אני גם חשבתי על דמדומים. הוא לגמרי מכניס לסרטים..

גיא אוני (מכירים?) קיצר פשוט קראתי אותו שוב ושוב לא יכולתי אבל ממש ואז חברה שלי אמרה לי שגם היא שיא האהבה את הספר והראתה לי איזה קטעים היא הכי אוהבת וזה היה קטעים שכאילו די מגעיל שמתעמקים בהם (אתם יודעים כזה לא כ"כ נקי שבד"כ פשוט מריצים) וזה הגעיל אותי שזה מה שהיא מוצאת בספר הזה אז מאז לא קראתי אותו..

וואווו חפרתייי!!!!!!!!

כולנו פגשנו ספר טוב, ואפ]ילו מאוד אהבנו אותו, ואתם יודעים מה אפילו קראנו אותו כמה פעעמים וסיפרנו לכל מי שפגשנו כמה הספר טוב אבל..

"כל דבר הזכיר לי אותו- שירים, תמונות"

"כל הזמן רציתי לקרוא אותו"

אני קורא הרבה ולא נתקלתי בתופעה כזאת, לאהוב ספר זה דבר אחד למיטב יעתי את ראשונה שמתאהבת בספר.

תקופה.

הרבה דברים היו קרובים אליי אחד לאחד, והרבה היו בגדר שאיפות\רצונות.

אז כן, כל דבר הזכיר לי אותו, ולא זזתי ממנו, וחשבתי עליו חלק נכבד מאוד מהזמן.

ולרוב אנחנו לא נשארים באותה תקופה בדיוק באופן קיצוני למשך זמן קיצוני, ככה שזה עבר ביחד עם התק'.

אני ממליצה לך באמת לשבת עם הספר ולבדוק איזה נק' גורמות לך לזה. כתבת בהודעה הראשונה "כשאני לא קוראת בו אני מרגישה רע". לא הייתי מגדירה את זה ככה מה שהיה אצלי, אבל אני יכולה להבין למה את מתכוונת. אני הייתי כאילו מעופפת כשלא הייתי עם הספר, לא מרוכזת בכלום. טראנס כזה. וכן כדאי לך לבדוק עם עצמך ממה זה נובע, כי זה בכל זאת לא המצב האידיאלי... איזה נק' וקטעים הכי עושים לך את זה. זה יעזור, מבטיחה.

בהצלחה!

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

מבוגרים שיודעים אידיש ובכלל.....אוהבת ללמוד שפות,

אפילו יוונית, רוסית וכו', אבל לאחרונה מרגישה שקודם

כל ללמוד את השפה שלנו, היהודית.

נשמע פחות אטרקטיבי אבל אמיתי ונכון יותר.

ערבית אני שונאת. שפה מכוערת.

כשלומדים שפה כלשהי, חרף המטענים הרגשיים, מגלים את היופי שלה. בין אם מדובר בערבית או בגרמנית.

הראשונה - היא כן מכוערת בעיני. גרונית כזו, לא נעימה.....

חושבת שיש שפות שגם בלי להבין אותן, הצליל שלהן נעים לאוזן -

הן רכות כאלה, זורמות....

הספרדית הדרום אמריקאית, גם הפרסית, נראה לי...

לא נעימות לאוזני השפות הגרוניות, או הקצרות-קטועות (סינית למשל)

מדברת על הצליל, לא על העושר הלשוני וכו'.

גם השפות הסקנדינביות, למרות שדומות לגרמנית (חוץ מהפינית) -

רכות ונעימות יותר מגרמנית. בעיני, כלומר, באוזני, לפחות.

לא יודעת איך אנחנו נשמעים, גם לא הכי רכים נראה לי....

בשם בסמה.

כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)

בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.

נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...

אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.

גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית

אם אתה מחפש לתרגל דיבור בערבית, בדיוק בשביל זה פיתחתי בוט AI שמאפשר לנהל שיחות בערבית מדוברת (פלסטינית־עירונית).

אפשר לדבר עם דמויות שונות בסיטואציות מהחיים, כמו קניות בשוק או שיחה עם חבר, והבוט גם יודע לתקן טעויות ולעזור להשתפר.

היתרון הוא שאפשר לתרגל מתי שרוצים, בלי להיות תלויים בפרטנר לשיחה.

אם מעניין אותך, אשמח לשלוח לך קישור להתנסות 🙂

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!