כמה ספרים שממש אהבתי, ושסיימתי קראתי שוב, ולפעמים גם בפעם השלישית... אצלי זה היה עד הספר הבא

1. המשחק של אנדר

2. צופן דה וינצ'י

3. אלבי סיפורי אבירים (רק בגלל שהוא מצחיק)

פתאום לא מפסיקים לחשוב עליו,

ולכל מקום שהולכים משווים את זה לספר...

אני נהנתי מההתמכרות

אל דאגה, יעבור. להתעסק יותר בספרים אחרים..

סיכרנת לגמרי. לא קרה לי אבל שתי אנשים שספרים השפיעו עליהם באופן קשה ועוד כמה נתונים.

ד"א-אני לא מודע לסכון אבל מי שלא מוכן להסתכן או בעלי לב רגיש.

מועדון קרב-בסיום הספר, לא רק אני אלא הרבה אנשים יש רצון אדיר לבוא ופש/וט פוצץ משהו במכות. לבוא ולהרוס משהו יפה, יצר פשוט שמעוניין שהשמדה טוטאלית.

ביום שהמוזיקה מתה-כשסיימתי את הספר הייתי במלצרות, ואפילו יש לי חברים שמתארים את זה הפכתי לזומבי לשעה. מה שאמרו לי לעשות, עשיתי אבל המוח שלי פשוט הפסיק לעבוד.

1984-אמא של חבר שלי מאלון מורה נכנסה לחודש למיטה. לא הצליה לצאת.

לספרים יש השפה על אנשים אני מהספר "מעבר לערפלח" של אופיר טושלה גפלה התקדמתי המון בעבודת ה' (לא מומלץ לחובבי ספרות נקייה) שמעתי על הרבה דברים אבל על להתאהב בספר. את הראשונה. יש מצב לפירוט?

אצלי זה פשוט שכיף לי לקרוא ואין לי כוח להפסיק. הגעתי למצב שכל ספר אני מתחילה וגומרת באותו היום...הלך היום..

ואני לא כ"כ אוהבת לקרוא ספרים פעמיים. זה משעמם אותי קצת.

*אולי אני אגדיר את זה בשבילי כהתמכרות לספרים...

תיאלצו להישאר במתח..

אוקיי, בקשתם פירוט אז-

כשסיימתי את הספר בפעם הראשונה ממש לא הצלחתי להתנתק ממנו,

כל דבר הזכיר לי אותו- שירים, תמונות,

אח"כ ראיתי את הסרט על הספר וזה רק החמיר את המצב...

כל הזמן רציתי לקרוא אותו,

הייתי ממש תלויה בו כזה.

אבל זה באמת מתחיל לעבור, אז אני מניחה שזו היתה רק התמכרות זמנית..

זה בטח נשמע לכם שיא המוגזם, אבל הכל קרה באמת!!

ונראלי שגם אם אני כבר לא אהיה מכורה אליו בצורה נואשת,

אני תמיד אהנה לקרוא בו.

גם לי זה קרה....קראתי ספר אחד בערך 12 פעם בלי שיימאס לי....וזה פשוט עבר לי...לא יודעת איך.......

לי זה קרה עם "משחקי הרעב".

אבל רק לפני שראיתי את הסרט, אחר כך זה עבר..

אבל הסרט באמת לא משו...ובד''כ זה ככה...

אבל אני חושב שנכון לכנות את זה התמכרות ולא התאהבות.ואפילו אם הספר היה נקי התמכרות לדבר כזה היא דבר רע,כי כפי שאמרת זה מוציא אותנו מפורפורציות החיים,מוציא אותנו מהעולם,ודוחה הכל כולל דברים חשובים בהרבה מאוד על פניו.כל שכן כשזה לא צנוע ועצם ההתמכרות גורמת גם להיות מושפעים חלילה מן התוכן,ולאהבת התוכן הלא צנוע עצמו ח"ו כחלק כולל מאהבת צורת הכתיבה של הספר וההתמכרות אליו.

אז

א.אני חושב שעלייך פשוט להפסיק מלקרוא את הספר הזה מהסיבה ההלכתית הפשוטה שהוא לא צנוע,ואין לקרוא אותו.

ב.גם בספר נקי היה עניין להתגבר כארי על ההתמכרות כי החסרונות הם רבים,.

ג.גם כחלק מהעבודה שלנו על עצמנו היינו צריכים להתגבר על כל התמכרות לדברים כאלו מתוך המלחמה בהתמכרות בכלל,מציאות שמוציאה אותנו מהעולם.

ודעי לך שהתמכרות לדברים כאלו זה דבר זמני(תראי בסוף הפסקה מה הכונה זמני,יש כאן גם עניין לא זמני לעניות דעתי שעליו צריכים להתגבר),מה יותר ארוך ומה פחות,אחר"כ זה מתחיל להמאס,ומתחילים לראות את כל החסרונות הרבים של הספר שמלהט ההתמכרות פשוט התעלמנו בשביל להאדיר אותו,ולכן חלילה שתחשבי שיש בספר איזה שהיא שלימות.אבל הדבר הזמני הוא לאובייקט עצמו,לספר הספציפי,ההתמכרות לספרי קריאה בצורה לא מדודה יכול להמשך,ובזה צריכים בהחלט להאבק,כל שכן אם זה מוביל גם לספרים לא נקיים.

בהצלחה רבה!.

ה'התאהבות' כמו שהגדרת את זה היא לא לספר, אלא לרגשות שיש לך כשאת קוראת בו.

וזה מאד קשור בזה שיש שם חלקים לא צנועים שיכולים לגרום להתעוררות רגשות פנימיים לא כ"כ נקיים.

צריך לדעת להתנתק מזה ואם זה משפיע כ"כ, אז גם ללמוד מזה לעתיד ולצנזר ספרים כאלה.

מלכישוע- אני גם חשבתי על דמדומים. הוא לגמרי מכניס לסרטים..

בעיקר בספרים החדשים שיוצאים היום נוסח "דמדומים", "משחקי הרעב" וכדומה. יש משהו מאוד ממכר ומושך בכתיבה. לא אומרת טוב, אבל כן ממכר ומושך. 

קראת בעברי הרחוק (מאוד מאוד רחוק ) את הספר הראשון של דמדומים. התמכרתי קשות. אבל מפני שזה לא היה שלי, הייתי צריכה להחזיר אותו בסופו של דבר, כך שלא יכולתי להמשיך ולקרוא בו ולחזור לקטעים שאהבתי... ככה שההפסקה מכורח הזו מאוד עזרה לראות את הדברים בצורה אחרת. ^-^

גיא אוני (מכירים?) קיצר פשוט קראתי אותו שוב ושוב לא יכולתי אבל ממש ואז חברה שלי אמרה לי שגם היא שיא האהבה את הספר והראתה לי איזה קטעים היא הכי אוהבת וזה היה קטעים שכאילו די מגעיל שמתעמקים בהם (אתם יודעים כזה לא כ"כ נקי שבד"כ פשוט מריצים) וזה הגעיל אותי שזה מה שהיא מוצאת בספר הזה אז מאז לא קראתי אותו..

וואווו חפרתייי!!!!!!!!

כולנו פגשנו ספר טוב, ואפ]ילו מאוד אהבנו אותו, ואתם יודעים מה אפילו קראנו אותו כמה פעעמים וסיפרנו לכל מי שפגשנו כמה הספר טוב אבל..

"כל דבר הזכיר לי אותו- שירים, תמונות"

"כל הזמן רציתי לקרוא אותו"

אני קורא הרבה ולא נתקלתי בתופעה כזאת, לאהוב ספר זה דבר אחד למיטב יעתי את ראשונה שמתאהבת בספר.

תקופה.

הרבה דברים היו קרובים אליי אחד לאחד, והרבה היו בגדר שאיפות\רצונות.

אז כן, כל דבר הזכיר לי אותו, ולא זזתי ממנו, וחשבתי עליו חלק נכבד מאוד מהזמן.

ולרוב אנחנו לא נשארים באותה תקופה בדיוק באופן קיצוני למשך זמן קיצוני, ככה שזה עבר ביחד עם התק'.

אני ממליצה לך באמת לשבת עם הספר ולבדוק איזה נק' גורמות לך לזה. כתבת בהודעה הראשונה "כשאני לא קוראת בו אני מרגישה רע". לא הייתי מגדירה את זה ככה מה שהיה אצלי, אבל אני יכולה להבין למה את מתכוונת. אני הייתי כאילו מעופפת כשלא הייתי עם הספר, לא מרוכזת בכלום. טראנס כזה. וכן כדאי לך לבדוק עם עצמך ממה זה נובע, כי זה בכל זאת לא המצב האידיאלי... איזה נק' וקטעים הכי עושים לך את זה. זה יעזור, מבטיחה.

בהצלחה!

תוך כמה זמן אתם מתכננים לענות?

עיין נא בכמה פורומים אחורה בפורום סופרים. כתבתי שם רשימה ארוכה.

בהצלחה!

מצד אחד יש זכויות יוצרים, ומוסר דרך ארץ וכו',

מצד שני יש שיאמרו שזה זוטו של ים וכו'.

ולמה ספרים בדרייב, אם אפשר לשאול? אתה קורא במחשב?

יש אפליקציות טובות לזה, בתשלום סמלי או יותר

אבל אני לא מכירה לעומק כי אני קוראת אותם מודפסים

פשוט יש לי קורא ספרים

ולא בא לי לשלם על כל ספר שאני קורא, אני קורא מלא ספרים ולוקח לי לילה לספר גדול, אז לא חבל על הכסף?

ויפה על הציטוט בחתימה

אילו היה לי כח הייתי קוראת שוב את הסדרה ומוציאה משם ציטוטים יפים לשמור לי

ייצבה אצלי המון יסודות לעבודת השם ולעבודה פנימית.

מי הכי אהבת מהדמויות, ואיזה ספר לדעתך הכי חשוב?

מה הכוונה ספר הכי חשוב? מבחינת מה?

מהדמויות מאוד התחברתי לטורנאל מהספר האחרון אבל יש עוד הרבה

אני חושבת שאיסתרק הוא הספר הכי הכי

אבל הדמות שהתחברתי אליה היא מהללאל

זה שאיסתרק קוצר את המקום הראשון זה דבר מוסכם

אמנם לצערי קראתי את הסדרה בסדר מבולגן, כך שזה מעט פגם לי בקריאת איסתרק שהסוף צפוי... אך חלק גדול מההנאה בקריאה הוא החזרה פעם שניה ושלישית ולא רק העלילה. כך שנותרתי עם הנאה

שקידה במסך,
אני רואה את זה עליי, ככל שאני יותר במסך
ככה אני פחות רוצה לקרוא ספרים...

אבל קראתי לא מזמן את נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב

ואמנם לא לגמרי גלאט (לא משהו מוגזם או משהו)

אבל... וואו.

תודה על התגובה. אני כל כך אוהבת לנתח ספרים (טובים!)

"והיום איננו כלה" מתעלה עליו מכל בחינה ובייחוד ברמה הטכנית.

אבל אלה שני סיפורים שונים ואני חושב ש"נמר השלג" נוגע בעניינים מאוד מהותיים, בעומקם של דברים.

נראה לי על פניו ספר רציני. כן?

קראתי לפני שנים

ועדיין זוכרת לטובה את הדמויות, העלילה, המסרים.

תהני

יש סקאלה של ספרים, כמו סקאלה של רמה תורנית. ולדעתי זה תלוי בכותב וביראת שמים שלו..

אלה ספרים שהכותב או הספר מדברים על העולם הדתי:

אבידות- מיכאל שיינפלד

וגם מים שאין להם סוף - מיכאל שיינפלד

וגם עד שנגיע הביתה- מיכאל שיינפלד

הרב ליאור אנגלמן כתב ספרים יפים-

לא מפסיקים אהבה באמצע,

קשורה בנפשו

סולם גנבים

הספרים שלו כתובים טוב והדמויות מעניינות.

שמונה דקות אור- של ליהרז טויטו פרומן,

מספר על הרב מנחם פרומן זצ"ל, כביכול מנקודת המבט של אשתו אבל בצורה של סיפור עלילתי מעניין ויפהפה לדעתי.

הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון- יפה ממש ברעיון המרכזי וגם הספר עצמו כתוב טוב

השנה שאחרי הפור- אברהם אליצור- ספר טוב באווירה ישיבתית

וכמובן חרשתא- של יהודית קגן. ספר ביכורים אבל כתוב ממש טוב, ברמה איכותית מאד

ספרי סיפורים ששווה לקרוא:

וופלים לימון, של יהודה גזבר

סיפור קטן- ספר שיצא לפני בערך 17 שנים עם הסיפורים של העלון עולם קטן

גלגל חוזר- איתן הוד

חצי חלון, חצי מראה- של מוני אנדר. זה בעצם ספר חרדי אבל אנושי מאד, ולכן הוא לא חרדי קלאסי.

יש עוד כמה, אבל נראה לי זה מספיק להפעם.

ויש גם ספרים חילוניים שאהבתי, לרשימה אחרת

סולם גנבים לא אהבתי - זה של הרב ליאור אנגלמן?!

4 רווקות מהשומרון - לא הייתי ממליצה. לגמרי לא. מאוד לא צנוע

בלשון המעטה. רק הולך ומדרדר. די הזדעזעתי . בכל זאת, בחורה דתית.

אנסה בלי נדר את היתר.

ספרים חילונים אני מכירה , ראי את הרשימה שלי

אם את רוצה, כדי למנוע כפילויות (בערך מלפני חודש וחצי,

חודשיים).

מוכנה לשמוע עוד. אין הרבה ספרים טובים, לצערי.

תבורכי.

ושהמסר שלהם צנוע וטהור?

לי ב"ה יש מספיק ספרים בספריה- קוראת הכל.

ואני חושבת שלפעמים המסרים גדולים יותר מהסיפור עצמו...

באמת בספר "הקב"ה וארבע רווקות מהשומרון" יש תיאור של תהליך שהבחורה עוברת.

כן היא נהיית פחות "שומרת" על ההלכה ועל הגדרות והצניעות.

אבל המסר הוא, ובכן, המסר הוא, שהשם יתברך נמצא איתה. 

שם שום מסר מיוחד מלבד קלות ראש וחוסר גבולות.....לא הרגשתי שום שום הערכה

לבחורה הזו. וגם הספר לא מעניין במיוחד בכלל.

בודאי שהקב"ה נמצא איתנו בכל, אבל אנחנו נעשה את כל התועבות ונאמר בגלגול עיניים צדקני

שהשם איתנו?  במה זה בדיוק מתבטא? מה הקשר שלך לבורא העולם, איך את מבטאת אותו מלבד

לעשות ככל העולה על רוחך ולהגיד שאת מחוברת להשם? זה קצת נוצרי, הייתי אומרת...

אני מדברת על הספר כמובן.

אבל באמת, מעדיפה אם אין ברירה לקרוא משהו לא צנוע

של גויים או חילונים, רק לא פריצות במעטה של יראת שמים.

אני קוראת גם ספרים לא משלנו ולא דתיים ולא עם מוסר יהודי דווקא.

כן מאוד מעדיפה לקרוא ספרים נקיים. אבל לצערי, אין כאלה כמעט.

אם תעייני ברשימת הספרים ששלחתי לפורום פעם, תראי שרוב

הספרים, בעצם, כולם כמעט, הם ספרים לא משלנו.

אם את לא מוצאת את הרשימה, תכתבי לי ואשתדל לחפש ולשלוח

(אם אדע איך, אני די סתומה לגבי כל הקשור למחשבים, טכניקה

וכו'....)

נורא תודה על ההתייחסות שלך. זוכרת שענית לי פעם כששאלתי אם

קוראים שאת קוראת.

וגם אז נראלי יותר צופה אבל גם קורא הרבה (בעיקר בפורום)

כאילו, התחלתי לקרוא, ממש בעמודים הראשונים, ונראה אמנם מחוספס אבל מלבב.

סיימתי זה עתה את "חתול נודד וחברים" ולהערכתי הוא פשוט יפני מדי לקרוא הישראלי. והאמת גם לא כזה מרשים כמו הספר הראשון.

נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב קצת מסובך לקריאה, לא מדהים ברמה הטכנית כמו והיום איננו כלה, אבל אדיר. לא 100% גלאט אבל בגבול המאופק. מאוד מדכא בהסתכלות הכוללת.

שירה: חוץ מהידועים, ממליץ על דוד פוגל. גם אהבתי את "זמירות ירוקות" של זרובבל גלעד, נדמה לי שתאהבי.

גם די עצוב. אבל שווה. 

לא מכירה את החתול....

אייטמטוב - שמעתי שלא ישווה להיום איננו כלה. אנסה, בלי נדר.

דוד פוגל - משורר שואה, אא"ל (אם איני טועה). נכון?

אני אוהבת את זלדה, מבלי להבין מרגישים ש ז ו   שירה!

אולי את יהודה עמיחי (ממה שקצת קראתי. חוששת קצת מהחילוניות שלו....)

אנסה אולי בעז"ה את חלפי וזרובבל גלעדי גם.

מהו הספר הראשון של חתול נודד...?

קרא, לענ"ד, את חכמת (או מתנת, לא זוכרת, כתבתי ברשימה) היפני; מאוד פשוט במובן החיובי ויפה. יש בו משהו שמעבר.

גם גן הפרחים הלבנים, יפני, מלחמת העולם השניה, מנקודת ראות יפנית. ספר טוב. לענ"ד

סודוקו רוצה לחיות- ילדה שנפגעה בפצצה האטומית על יוון. יפה מאוד ועצוב. מה שמוזר זה שהכותב הוא....גרמני. לא יודעים

כנראה מי הוא. נכנס ונתן את מה שכתב וזהו. נדמה לי.

גיט שעבאס לכולם!

יחסי אליו הוא קצת אמביוולנטי. ממש אהבתי אותו כשקראתי אותו. גם ברמה הטכנית, זה הרגיש שהוא כתוב מצוין וייחודי. העלילה היא קצת צפרדע מתבשלת כזה והחלק הכי טוב בעלילה אני חושב הוא מתי הצפרדע (הקורא) קולטת שהיא מתבשלת. בכיתי לא מעט. ואז ברטרוספקט, הרגיש קצת קיטש. אבל אם זה עובד, זה עובד. אגב, יצא לזה גם סרט – נקי לחתולין, קיטש עוד יותר מהספר, די קלאמזי אבל יש פסקול של הזמרת קוטרינגו שזה נחמד מאוד.

כן דוד פוגל משורר שואה וגם נספה בשואה. שירים מאוד, מאוד כבדים. אבל יפים.

זלדה מהממת. למרות שלא לכל ממש התחברתי. יש לה סגנון כזה מחובר, אנושי ואותנטי, יחד עם העדינות הדתית.

אולי זו סנוביות. (יש בזה משהו....), אבל מהמעט שקראתי, לא התרשמתי במיוחד. 

כן נהניתי מפסיעות (?) בחול של אורנה....(?)

 על מה הספר?

גיט שעבאס!

כנראה שאני שייך לפורום אנשים רגישים

לא קראתי את הספר

ורגישות זו תכונה טובה

עם כל אווזי הבר

היא ניסתה ללמד גיאורפיה כך, נכון? צריכה אולי לנסות שוב.

החלפתי בספריה את הסיפור שלא נגמר - אבל הוא כתוב כולו ב...ירוק!

מבינה את המחבר, אבל קשה לקרוא כך!

וזכור בתור ספר חמוד שאהבתי

לגבי הסיפור שאינו נגמר – חלקו כתוב באדום!

וזה חלק מהעניין, זה ספר ישן וחמוד מהזמן שבו סופרים היו מאוד יצירתיים