בקשר להוא , אז בעיקרון לפני שהודיעו למשפחה אז העבירו הודעות על זה בישוב , כי צריך שידעו , שיבואו צוות צח"י ובכללי . 

אבל אמרו לא להודיע למשפחה ..

לדעתי צריך לחכות עד שהמשפחה תדע , ואם מדובר בחבר קרוב - כאילו להגיד את זה רק לחברים שלו , ופשוט להגיד שעדיין לא אמרו למשפחה אז שלא יפיצו . 

[בעיקרון בד"כ נראלי אין הרבה זמן בין מה שמתרחש - שיודעים שיש הרוג וזה , לבין זה שמודיעים למשפחה . סתם צריך רק להיות בטוחים שזה באמת הוא , ולכן עדיין לא מודיעים למשפחה . אבל ישר שיודעים מודיעים ..]

זה היה אנשים פרטיים בהתחלה ואח"כ הודעה רשמית...

ויש המון זמן עד שמודיעים... כי הרבה פעמים לוקח המון זמן לצבא לסגור אירוע ורק אח"כ מטפלים בדברים האלו.

גם כשמדובר בישוב קטן(יחסית..) צריך להביא את האנשים שמודיעים (חבר של המשפחה, רופא מוסמך ועוד כמה... כשיש קצין העיר-הוא אחראי על זה..)

בכלל, ההודעה בתקשורת מתפרסמת ממש ממש מאוחר...אחרי שהודיעו לכולם..

אבל כששומעים הודעה של אירוע כזה בתקשורת אפשר להבין שיש פצועים/הרוגים בלי שאומרים את זה..(אני לפחות מבין ישר..)

בס"ד

אני חושב שחשוב לחכות שהמשפחה תדע, למרות שאצלי החטטנות גוברת בד"כ באירועים כאלה ואני כן אוהב לדעת לפני כולם (כמו מה שהיה לי בפיגוע בבית חג"י) 

אחרי יותר מידי סיפורים שהמשפחה שמעה בד"א מחברים פשוט מתרחקים מזה.

מנסיון ומסיפורים ששמעתי...
אם כל הסקרנות והרצון של אנשים.

זה כבוד וזכות הכי פשוטה והגיונית של המשפחה לבקש בשעות הקשות האלו.
ומידע, לפעמים יש לרגע הקטן הזה השפעה גדולה לכל החיים...

אני חושבת שזה לא טוב שכולם יודעים לפני המשפחה..אם בטעות ייפלט למישהו ליד אחד מהקורבים זה עלול להיות לא נעים..

בס"ד

ילדה תמימה (שתיקרא איקס) יושבת לה באולפנה, וקוראת ספר. פתאום החמשושיות בנות שכבתה מתלחשות מאחוריה... "לא יכול להיות", "בטוח?" "אולי הוא רק פצוע?" "מה עושים...", "איך...". אחת, עדינה, מתחילה לבכות. כמה בנות מצטרפות אליה.

איקס נבהלת, מפחדת, שואלת מה קרה. אף אחת לא מעיזה להסתכל לה בעיניים. דמעות שזלגו הופכות לבכי של ממש. מישי באה ומחבקת אותה. היא מבינה לבד...שמשהו קרה...

"מה קרה?" היא צועקת "נולד לי אחיין חולה? היתה תאונת דרכים... מישהו נפגע?!מת???!!! לא יכול להיות... תענו לי!!!" ואז היא כמו נופלת, וחוסר הידע והתיסכול מצטרפים לכאב משתק.תמר, החברה הכי טובה שלה, שהגיע רק עכשיו וכבר הספיקה להתעדכן, מחבקת אותה, לוקחת אותה לצד, גם היא בוכה.

"אביאל"...

אביאל?! מה הקשר לאביאל?! הוא הרי בגולני( (הייתי חייבת)), עוד כמה חודשים משתחרר. מה הקשר שלו בכלל?!

ופתאום היא מבינה, הכל. וצונחת לישיבה, המומה. היא אפילו לא בוכה. רק יושבת, לא מאמינה. כנראה שזה טעות בזיהוי...טעות בשמועה... אביאל נולד לחיות. לא כמו אחרים.

- - -

ואחרי חצי שעה, מחפשת אותה המדריכה. להודיע, להחזיק.

כשמצאו אותה, אמרו שרק נפצע. רק נפצע, אפילו לא קשה.

אבל היא יודעת..והיא מזמן כבר לא שם... היא יודעת.

- - -

מתברר שאח של נחמה מהכיתה היה בישיבה כשחבר שלו שמע מאח שלו שאביאל... נהרג.

- - -

אח של איקס ואביאל ידע חצי שעה לפני ההורים. העבירו קשר למישהו מהישיבה שלו...והוא פשוט העביר הלאה.

- - -

גם להורים זה יכל להגיע ככה

- - -

סבא וסבתא מרמת גם לא ידעו כלום.

אבל הסבא השני שמע את זה ישירות מחבר, שלא ידע מה הקשר בינו לבין אביאל...

- - -

אין בעיה להודיע לצוות צח"י. אבל לא להפיץ, ומי שיודע- שיבלום את פיו.

אף אחד לא רוצה לקבל הודעה כזאת.

אף אחד.

אבל אם ח"ו ח"ו ח"ו היא מגיעה, עדיף שזה יהיה כראוי.

אגב, הסמכות היחידה להגיד למעגל הקרוב של המשפחה שבנם/אחיהם וכו' החיל נהרג שייכת לצה"ל, ומיושמת ע"י קצין העיר.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...