חסדי נעמי, שירותי רווחה, משהו!!!.....

שהעיניים שלי ראו לפי דעתי היא פשוט צריכה לעבור דירה לקבל בית חדש לא משנה איפה ושתהיה לה פליפינית צמודה 3-4 פעמים בשבוע שתנקה אחריה ותקנה לה כל מה שהיא צריכה. אני לא מאמין איך מבחינה בריאותית אפשר לחיות שם ולא למות מאיזה זיהום בר מינן, זה ממש גזרת השם כנראה אי אפשר לדעת כלום היום. הבית ממש במצב בלתי הפיך, אני לא יודע אם זה עניין של שיפוצים, קצת צבע, ולמלא טיפה את המקרר בסדר. צריך שם מהלך של משנה מקום משנה מזל. ניסיתי לדבר איתה היא לא מעוניינת כ''כ בעזרה, היא לא משתפת פעולה, היא אוהבת שהכל מתנהל לפי הראש שלה ולא נותנת תמיד מקום לעזור לה לנקות ולסדר, היא איבדה כבר את השפיות היא חושבת שחמותה הרעילה אותה שמה לה רעל באוכל שבנה הביא לי מאז היא לא באה לילדים שלה, זה פשוט שיגעון ,היא חוסמת לעצמה את העזרה, ברור שאי אפשר לשפוט אותה, אדם שחי לבד שנים על גבי שנים, אי אפשר לדעת איזה בעיות נפשיות חמורות אפשר לפתח שם, זה המצב שלה. ומה שראיתי השבוע לאיזה הזנחה ושפל הגיעה. אני מתמלא בושה ואסירות תודה לבורא עולם שאני לא במקומה ומצד שני כאב וצער למצבה שלה. תיקונים...

תשמע, במצב כזה זה כבר לא כ''כ משנה אם היא רוצה את העזרה או לא...זה לא עניין של סכנת נפשות? ומטעם הממשלה יש זכאות לכל אחד במצבה לעזרה בחינם כמו רווחה, פיליפינית וכו'...

לא הייתי קופץ למסקנות.

זה בדיוק מה שאני אומר לך במצב שלך, מי שואל אותך פשוט עוזרים לך לצאת מהבוץ', אבל בהרבה פעמים כי פליפינית שהבאנו מטעמנו בלי שעברה אצלה תחקיר מי היא ומה היא, התחילה לקלל אותה ואת אמא שלה. ואיימה שתזמין משטרה וכו' וכו'. היא אומרת שהכל בסדר אצלה היא מגמדת הכל ומתנהגת כאילו היא רואה טוב כאילו 'קצת לא נקי' . אני לא יודע מה לעשות. חוץ מתפילות לא עולה לי משהו לראש.

כ''כ לא מגיע לי לפי מעשיי ומגיע לי יסורים בלי סוף והוא מתחסד איתי ונותן לי לחיות בבריאות איתנה ולחיות במדושנות עונג, אני לא מדבר על מותרות, אני מדבר על זה שיש לי גוף בריא ברוך השם, שאני גר בבית עם הורים שדואגים לי, אני אוכל אני לומד אני חי, מה אכפת לי מה אני צריך יותר מזה, קיבלתי מנה של 200 טון פרופורציות לתוך המוח השבוע !!

קשה להעריך את הטוב עד שרואים במוחש כמה יכול להיות רע....מזל שאנחנו עם ישראל ושיש לנו אל מי לפנות בידיעה שהוא באמת יעזור...!!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...