תקשיבו משו כיפי 
תמיד הייתי ביחסים לא משו עם אמאשלי.
כאילו, תמיד היה ביננו מתח סמוי כזה.. [או לא סמוי 
]
רבנו המון, כעסנו, לא היינו חברות טובות.
כל מה שהיא ידעה עלי זה היה דרך אבא שלי [שאני חברה ממש טובה שלו.]
ותמיד אמרתי לעצמי- בסדר. אני אצא לשירות לאומי, אברח מהבית במובן מסויים.. אני הרי לא אתגעגע.. מי מתגעגע לכסאח עם אמא? מי מתגעגע לשעות על גבי שעות של בכי, צעקות, טריקות דלת?
בזמן האחרון, לפני שיצאתי מהבית, הפסקתי לריב עם אמאשלי.. אבל עדיין היה לנו את הקטע שיש נושאים מסויימים שלא מדברים עליהם- בעיקר זה היה כל העסק של חתונה, בנים וזה..
ואז- יצאתי לשירות.
הייתי שבועיים מחוץ לבית. פעם ראשונה שעשיתי את זה. שתי שבתות רצוף מחוץ לבית!!
והתגעגעתי לכל רגע ורגע של הבית. התגעגעתי לאבא, לאחים, לאחיות.. וכמובן- לאמא. לא עברתי יום אחד בלי לדבר איתה!! כל רגע התקשרתי אליה, בכיתי לה אפילו. [שזה משו שמעולם לא עלה על דעתי!!!]
ועכשיו, אחרי חודש בשירות-
אנחנו מדברות על הכל.
כולל חתונה. ובנים.
ופשוט..
וואי.
זה עשה לי כ"כ כ"כ טוב הריחוק הזה!!!!
והלוואי שזה יעשה טוב ככה לכל החיים שלי..
|מאושר|
